נדחתה תביעת הפלייה בשל גיל- לא הוכח כי הגיל הוא הסיבה העיקרית לפיטורין.

1.         בתביעה שבפנינו עותר התובע לקבוע כי פיטוריו מן הנתבעת מקורם בהפליה מחמת גילו ומשכך, יש לבטלם עד ליום 31.12.11 ובנוסף, לפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק של ממון בסך 60,000 ש"ח והכל עפ"י חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (סעיף 10(א)(2); 10(א)(1) בהתאמה; להלן: "החוק").

אם לא יעתר ביה"ד לסעד הראשון ו העיקרי הנ"ל כי אז, בנוסף לפיצוי הנ"ל יש לפסוק לו פיצויי קיום בשווי השכר שהיה מקבל לולא פוטר, בסך 200,000 ש"ח.

התובע מקדים וטוען כי פסיקת פיצויים לבדם לא תהא צודקת וכי מתן צו המניעה הוא ההולם ביותר.

כל רצונו להמשיך להיות מועסק ע"י הנתבעת כשווה בין שווים.

התובע, מנהל חשבונות "מוכשר, נמרץ, מקצועי ומנוסה מאוד, אדם משכיל ודובר השפות: עברית וגרמנית כשפת אם וכן שולט בשפות: אנגלית צרפתית. במהלך שנות עבודתו הרבות כיהן בהצלחה יתירה, בתפקידים שונים בתחום החשבונאות והפיננסים (חלקם תפקידים בכירים ומורכבים יותר מן התפקיד הנוכחי) וזאת בגופים אחרים וגדולים מהנתבעת".

(התובע מונה תפקידיו כחשב ומנה"ח ראשי ב-3 חברות במהלך השנים 1997-2006).

התובע מבצע עבודתו בנתבעת לשביעות רצונה המרובה. אף שהינו עובד מסור וצעיר ברוחו ובנפשו הסיקה הנתבעת כי הינו "חסר 'תוחלת חיים' מספקת כדי להוסיף ולשרת אותה נאמנה... סר חינו... בעיני הנתבעת וזו קיבלה החלטה פזיזה, בלתי שקולה, פוגענית, משפילה ו בעיקר מנוגדת לחוקי המגן, לפטרו ולהעסיק תחתיו עובד צעיר".

הנתבעת היא עמותה לא מוגבלת הרשומה בגרמניה ורשומה כחברה זרה (מלכ"ר) בישראל, ארגון פוליטי הפועל ליד מפלגת הירוקים בגרמניה וממומנת מכספי משלם המסים הגרמני באמצעות המשרד הממשלתי לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי בגרמניה (BMZ; להלן: "המשרד"). הסניף בישראל שוכן בת"א ומנהל הסניף הוא מר Jorn Boehme (להלן: "הנתבעת" או "הקרן"; "המנהל" או "מר בוהמה" בהתאמה).

הנתבעת דוגלת בקידום ערכים חברתיים נשגבים, קידום צדק חברתי והפצת הדמוקרטיה, גוף דו מהותי, הפועל בתחום המשפט הציבורי וחלות עליה חובות מוגברות לתום לב, הגינות, כיבוד החוק וערכי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.

(צורף תדפיס רשם החברות ודף אתר אינטרנט של הנתבעת).

המעשים והמחדלים המיוחסים לנתבעת אסורים אף לפי דירקטיבת האיחוד האירופי  EC/2000/78 והחוק הגרמני (החוק הכללי ליחס שווה, 2006).

התובע, יליד 1931, החל עבודתו בנתבעת ב- 1.6.07 ועבד עד 31.12.07 כמנהל חשבונות, במשרה חלקית בהיקף 20 ש"ש, כ"קבלן". אח"כ תוקן ההסכם, כך שהועסק באמצעות חברה משפחתית (שלו ושל רעייתו(.

מ- 1.1.08 ועד 31.12.08 הועסק עפ"י הסכם עבודה אישי. תפקידו הורחב מ- 4.08 והועסק גם באופן זמני כמנהל כספים (Financial Coordinator)  עקב צאתה של מנהלת הכספים לחופשת לידה.

בספטמבר 2008, ב"גיבוש" לעובדיה, ציינה נציגת הנתבעת (מברלין) הגב' רנטה אייספה (להלן: "רנטה"), כי בכוונתה לבצע רה-ארגון, במסגרתו תורחבנה חלק מהמשרות למשרות מלאות.

בנובמבר 2008 הזמין המנהל את התובע לשיחה "בהמשך לדיבור קודם" ושאלו לאפשרות הרחבת משרתו ל-40 ש"ש. התובע, "המבצע עבודתו באופן נאות וללא קושי במשרה חלקית כאמור, סבר, ברוב תמימותו כי הנטל המוטל עליו ממילא אינו גדול במיוחד ולכן ניתן להסתפק במשרה חלקית או בהיקף מוגדל קמעה, של 30 ש"ש, והוסיף והבהיר למנהל כי אם ידרש יבצע עבודה נוספת. המנהל השיב כי יבחן אפשרות זו."

ב- 13.12.08 התובע שוחח שוב עם המנהל וציין בפניו כי יבצע כל היקף משרה שידרש ע"י הנתבעת ולתדהמתו ציין המנהל כי הוא חושש שההנהלה הראשית אינה חפצה להעסיקו מחמת גילו המבוגר ומעוניינת להעסיק תחתיו עובד צעיר, שתוחלת חייו ארוכה יותר משל התובע, כך שיתאפשר להעסיקו שנים רבות.

התובע הנדהם מסר למנהל (בעקבות שיחה זו) מאמר שמצא באינטרנט ותרגמו לגרמנית. עוד ציין כי מנהלת הכספים שפוטרה "משום שלא היתה אהודה כלל (בלשון המעטה) וביצעה עבודה בלתי מקצועית פוטרה וקיבלה פיצוי עתק מן הנתבעת ואילו התובע, אשר זכה להערכות גבוהות ולשבחים, עתיד לסיים עבודתו בצורה כזו" (התובע מציין כי יגיש מסמכים בענין, כשיאתר אותם).

ב- 18.12.08 זימן המנהל את התובע לשיחה, שיבח אותו ארוכות וציין הערכת הנתבעת כלפיו אך הסביר כי אל מול כישוריו ומעלותיו המרובים - גילו המבוגר מהווה שיקול שלילי מכריע להמשך העסקתו, שכן ברה ארגון מעוניינת הנתבעת להעסיק עובד לתקופה ממושכת.

התובע חש מושפל, נעלב ונפגע עד עמקי נשמתו, הגיב בכעס רב והציג בפני המנהל מאמר עיתונאי וכן עותק מסעיף 2 לחוק.