נדחתה תביעת הורים נגד בתם וחתנם לשעבר להחזר כספים שנתנו להם במהלך נישואיהם

לפני תביעה שהגישו הורים נגד בתם (להלן: "הנתבעת") וחתנם (להלן: "הנתבע") להחזר הלוואות שנתנו להם במהלך נישואיהם.

א.         התובעים, אזרחי שוויץ, הם הוריה של הנתבעת.

ב.         הנתבעת והנתבע (להלן ביחד: בני הזוג) הכירו בשנת 1981 ונישאו כדמו"י בישראל בשנת 1983. לאחר נישואיהם עברו בני הזוג לשוויץ ו התגוררו שם, עד שחזרו ארצה בשנת 1997.

בני הזוג התגרשו בישראל ב- 24.6.99.

ג.          התביעה דנן הוגשה ביום 2.5.01.

ד.         המוסכמות והשאלות השנויות במחלוקת (כמפורט בפרוטוקול מיום 7.10.02 מפי ב"כ הצדדים):

המוסכמות:

(א)       התובעים שילמו כספים בגין שכ"ד  עבור הנתבעים. הנתבע מס' 1 אינו יודע  את גובה הסכומים ועל כן ההכחשה היא פורמלית לגבי גובה הסכומים אשר שולמו.

(ב)        הנתבע מס' 1 מודה שהנתבעים קיבלו עזרה לרכישת הרכב אלא שאיננו יכול להתייחס לסכום בהעדר ידיעה.

(ג)        הנתבע מודה שהנתבעים קיבלו 126,000 פרנק, אשר הופקדו בחשבונם המשותף של הנתבעים לרכישת הדירה. 

(ד)        הנתבע מודה שהתובעים רכשו עבור הנתבעים באמצעות חברת הויזה טובין בסך של 16,094 פרנק (נספח ה' 1  לכתב התביעה אלה שוברים ששולמו ע"י הנתבעים ואינם קשורים לתביעה, הם צורפו בטעות).

(ה)       הנתבע מודה שהציוד הנטען על ידי התובעים כציוד שלהם שצורף למטען הנתבעים בעלותם ארצה, אכן צורף. אין לנתבע ידיעה על אודות ערכו של הציוד והוא כופר שערכו של הציוד הוא  22,200 פרנק.

השאלות שבמחלוקת:

(א)       שאלת ההתיישנות:

לטענת הנתבע כל פריט בתביעה המתייחס  להוצאות שלפני 1992,   חלה לגביו התיישנות. 

לטענת התובעים, לא חלה התיישנות מאחר וההסכמה על אודות החזר ההלוואות שניתנו מתייחסת לשנתיים ממועד שובם ארצה, דהיינו 1999.  על כן, העילה התגבשה בסוף 1999.

(ב)        לטענת התובעים ניתנו כל הסכומים הנ"ל כהלוואה לבני הזוג.

 לטענת הנתבע סכומים אלה ניתנו בתמיכת הורים לילדיהם וניתנו כמתנה.

(ג)        לטענת הנתבע מדובר בקנוניה שבין התובעים לבין בתם, נתבעת מס' 2, על מנת         לנשל אותו מנכסיו.