נדחתה תביעת דיבה שהגיש אדם כנגד זוגתו לשעבר

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

לטענת התובע, הכפישה אותו הנתבעת בפני אחרים והטרידה אותו. בין השאר, טענה הנתבעת, כי הרתה לתובע, וזאת בנסיון לסחוט ממנו כספים. במעשיה אלו גרמה לו הנתבעת נזק, כפי שטוען התובע. עתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים.

הנתבעת מצידה, מכחישה את טענות התובע. לטענתה, דווקא היא זו שהפכה לקרבן הטרדות ואיומים מצידו של התובע. התובעת טוענת, כי במשך כמה שנים חי התובע בביתה, והם חיו כבני זוג לכל דבר ועניין. עוד לפני שהפסיק התובע להתגורר בביתה של הנתבעת ביחד עמה, הסכים התובע, כי ישלם לנתבעת סך של 60,000 ש"ח בגין השתתפותו בהוצאות אחזקת ביתה של הנתבעת בזמן מגוריו שם. סוכם, כי סכום זה ישולם בתשלומים חדשיים שווים ורצופים בסך 1,000 ש"ח כל אחד.

דיון:

ב"כ התובע בכתב סיכום טענותיו תחם את המחלוקת שבין הצדדים, והעמידה על שאלה אחת ויחידה: האם הדברים שאמרה הנתבעת לעו"ד יונית גולן, שנישאה לאחר מכן לתובע, כי היא הרתה לתובע, מהווים פרסום לשון הרע.

התובע אינו חולק על כך, שבינו ובין הנתבעת התקיימה מערכת יחסים אינטימית. בעדותו בפני הודה התובע בקיום יחסי מין הנתבעת. גם עו"ד יונית גולן, שלימים נישאה לתובע, אישרה בעדותה במשטרה ביום 10.12.03, כי הבינה מדבריו של התובע עצמו, כי התובע והנתבעת קיימו יחסי מין זה עם זו במהלך תקופת ידידותם. העדות הוגשה וסומנה כמוצג נ/3.

מערכת היחסים הקרובה שבין התובע והנתבעת זוכה לתימוכין נוספים. לבית המשפט הוגשו פתקים שונים שכתב התבוע לבנותיה של הנתבעת. התובע אישר, כי הפתקים נכתבו בכתב ידו (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 17.9.06, שורות 17-18). הפתקים הוגשו וסומנו נ/2. האמור בפתקים נושא אופן אישי, ותומך בטענות הנתבעת בדבר קיומו של  קשר אישי, קרוב ואינטימי בינה ובין התובע, שהביא גם למערכת יחסים אישית וקרובה בין התובע ובין בנותיה של הנתבעת.

נראה כי יש, איפוא, לקבל את טענות הנתבעת, ולקבוע, כי בין הנתבעת והתובע התקיימה לאורך זמן מערכת יחסים קרובה ואינטימית, שכללה גם קיום יחסי מין. דבר זה היה ידוע לעו"ד גולן מפיו של התובע עוד בטרם נישאה לתובע. השאלה הנשאלת עתה היא, האם בנסיבות אלו מהווים דבריה של הנתבעת בשיחתה עם עו"ד גולן בנוגע לחשש, כי הרתה מהתובע, פרסום של לשון הרע?

בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1945, נאמר:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1)      להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)      לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)      לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)     לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

הסעיף מגדיר, מהו לשון הרע. הסעיף קובע, ככל שהדברים נוגעים למקרה שבפנינו, כי "לשון הרע" הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם או לבזותו. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי המבחן הקובע בעניין זה הוא מבחן אובייקטיבי. כיצד עלולה החברה להגיב לפרסום אותם דברים, זו השאלה עליה יש להשיב בעת בחינת הדברים. תחושתו הסובייקטיבית של הנפגע איננה מענייננו. כך נאמר בעניין זה בע"א 466/83, שאהה נ' דרדריאן, פד"י לט(4)734, 740: