נדחתה תביעת גלריה בגין נזקי מים- נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים ולא הוכיחה תביעתה.

מהות התביעה ופירוט בעלי הדין

1.         בפני תביעה על סך 282,400 ש"ח בגין נזקי רטיבות שנגרמו ליצירות אומנות שבמחסן הגלריה של התובעת 1 (להלן : הגלריה) בירושלים. לטענת הגלריה, חדירת המים למחסן התגלתה ביום 5.3.03 או בסמוך לו, כאשר מקור הנזילה בעבודות שיפוצים שבוצעו על ידי הנתבעת 3 (להלן : הקבלן) עבור הנתבעת 2 (להלן: הבנק) המנהלת סניף באותו בניין.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הנתבעת 1 (להלן: המגן)  ביטחה את הגלריה בביטוח מקיף, וחבה לגלריה מכוח פוליסת הביטוח.

3.         כנגד הבנק טוענת הגלריה כי זה אחראי לנזקים כבעל הזכויות והשליטה במקרקעין שמהם יצאה נזילת המים שגרמה לנזק.

4.         הקבלן נתבע בטענה שהתרשל בביצוע חיבור צינורות המים ו/או כל עבודה אחרת הקשורה לצינור המים שגרם לנזילה.

5.         תביעה זו הוגשה על ידי הגלריה וכן על ידי סוכנות הביטוח שלה, היא התובעת 2 (להלן: הסוכנות), וזאת מכוח המחאת זכויות לכספים המגיעים לגלריה בגין נזקי הרטיבות שהמחתה הגלריה לסוכנות בכתב ביום 23.4.04  (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

6.         להשלמת התמונה יצוין, כי  המגן והבנק שלחו הודעה לצד שלישי לקבלן ולמבטח שלו, צד ג' 2.

7.         אין מחלוקת כי המגן שילמה לגלריה סך השווה ל 11,800$ עובר להגשת התביעה בגין נזקיה [סעיף 3(ב) לכתב התביעה המתוקן].

המגן טוענת בכתב הגנתה, כי הסכום שולם לפנים משורת הדין ומבלי לפגוע בכל טענה מטענותיה. היא אף טענה, כי כנגד התשלום ויתרה הגלריה על כל טענה או תביעה כנגדה.

טענות המגן, שהתשלום היה לפנים משורת הדין וכנגד ויתור הגלריה על תביעתה, לא הוכחו. עם זאת, התובעות לא טענו בסיכומיהם שהתשלום על ידי המגן מהווה הודאת בעל דין בחבותה לפצות את הגלריה בגין נזקי האירוע. לכן, מלבד ניכוי הסכום ששולם מסכום הנזקים הנתבעים על יד התובעות, אין לתשלום שבוצע על ידי המגן כל נפקות לעניינינו.

            שאלות הקשורות לזכות התביעה / עילת התביעה / יריבות

8          ניתוח זכויות בעלי הדין מחייב הפרדה בין שתי עילות התביעה, עליהן מושתתת התביעה. עילה אחת היא העילה הביטוחית כלפי המגן, והעילה השניה היא העילה הנזיקית כלפי הבנק והקבלן.

9          באשר לעילה הביטוחית, הכחישה המגן בסעיף 3 לכתב הגנתה את הטענה שהגלריה היא המבוטחת על פי פוליסת הביטוח. ואכן מפוליסת הביטוח (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) עולה כי המבוטחים הם ספראי דב ושושנה (שהם כנראה מייסדי הגלריה). למרות שהגלריה היתה מודעת לטענה זו של המגן מבראשית, היא לא ביקשה לצרף את ה"ה ספראי כבעלי דין. ב"כ התובעות כלל לא התיחס לסוגיה בסיכומיו.

            לאור זאת, דין טענת המגן להתקבל. אשר על כן, נדחית העילה הביטוחית הכלולה בתביעה.

10.        באשר לזכות התביעה של הסוכנות, זו תלויה בתוקפה של המחאת הזכויות שבוצעה על ידי הגלריה. מאחר ולגלריה כאמור אין עילה ביטוחית, לא יכלה הגלריה להעביר לסוכנות את זכות התביעה הביטוחית. מכאן שגם העילה הביטוחית של הסוכנות מכוח המחאת הזכויות דינה להידחות.

11.        בהערת אגב, אני דוחה באופן עקרוני את טענת הנתבעות להעדר תוקף של המחאת זכות על פי פוליסת ביטוח. על פי סעיף 11(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981  (להלן: חוק חוזה ביטוח), "המבוטח הוא גם המוטב אם לא נקבע מוטב זולתו". לפי סעיף 13(ב) לחוק חוזה ביטוח, "זכותו של המוטב אינה ניתנת להעברה, לשיעבוד או לעיקול כל עוד לא קרה מקרה הביטוח, אלא אם הייתה קביעת המוטב בלתי חוזרת (ההדגשה שלי - ש.פ.) ". מסעיפים אלה נובע כי לאחר קרות מקרה ביטוח, זכותו של המוטב (ושל המבוטח, כאשר אין מוטב זולתו) להעביר את זכויותיו לאחר.

12. באשר לעילה הנזיקית, המחאת הזכות של הגלריה לסוכנות מנוגדת לסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כי, "הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החברות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין." סעיף 10 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969מכפיף את תוקפן של הוראות החוק המסדירות המחאת חיובים, ובכלל זה המחאת זכויות, להוראות מיוחדות לכל דין אחר. מכאן, שלא ניתן להתנות על תוקפה של סעיף 22 לפקודת הנזיקין, וההמחאה שנעשתה בניגוד לסעיף 22 לפקודת הנזיקין אינה בת תוקף.

יצוין, כי אילו המחאת הזכות לסוכנות היתה נעשית לאחר הגשת התביעה שלפנינו, ייתכן וההמחאה היתה נשארת בתוקפה, זאת לאור הפרשנות הצרה שניתנה לסעיף 22 לפקודת הנזיקין בע"א 456/71 פילוסוף נ' מ"י. ואולם גם לפי פסק הדין האמור המחאת הזכויות, כפי שנעשתה כאן, אינה בת תוקף.

            מכאן, שלסוכנות לא הומחתה זכות כלשהי בנזיקין, ודין עילת התביעה הנזיקית שלה להידחות.