נדחתה תביעת אישה לפסיקת שכר ראוי בגין משמורת בנותיה הקטינות

1.         לפני תביעה, שהגישה אשה, א. ס. ה. (להלן - האשה), נגד בעלה לשעבר, א.ס.א. (להלן - האיש),  לפסיקת שכר ראוי בגין משמורת בנותיהם הקטינות ( תמ"ש 12888/03).

העובדות והשתלשלות העניינים

2.         א.        הצדדים נישאו זל"ז על פי הדין השרעי בשנת 1985.

ב.         לצדדים נולדו שתי בנות: ז. , ילידת 1992 ... ור. ילידת 1993.... (להלן - הקטינות).

ג.         בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בבית משפט זה מאז 23.6.03, בין היתר, תביעת מזונות שהגישה האשה במסגרתה נפסקו 1,500 ש"ח בגין מזונות כל אחת מהקטינות, ובנוסף 700 ש"ח בגין הוצאות חינוך, וכן מחצית הוצאות חריגות ( תמ"ש 12881/03).

ד.         כמו כן הוגשה תביעת משמורת על ידי האשה ( תמ"ש 12882/03) במסגרתה נקבע, ביום 31.8.03, כי עד להחלטה אחרת משמורת הקטינות תהא אצל האם ( בש"א 53664/08).

ה.        הצדדים גרושים מאז יום 2003... אין מחלוקת שהבנות מצויות במשמורת האם מארז שבני הזוג נפרדו.

ו.         ביום 11.4.07 הגישה האשה תביעה לשכר ראוי בגין משמורת ( תמ"ש 12888/03), זו התביעה שלפני.

ז.         ביום 7.10.07, ובעקבות החלטת בית המשפט בעניין, הוגשה בקשה למחיקה על הסף של התובענה ( בש"א 56762/07). הבקשה נדחתה ביום 29.1.08.

ח.        בדיון מקדמי שהתקיים ביום 3.4.08 קבעתי כי יש לבחון את המצב המשפטי בנוגע לשאלה האם זכאית האשה לשכר ראוי בגין משמורת הקטינות, אשר עברו את גיל המשמורת על פי הדין האישי, ושאלות משפטיות אחרות הקשורות לדין החל. קבעתי עוד כי הצדדים יגישו סיכומים בעניין זה תוך התייחסות לדין האישי וכי הם רשאים לצרף חוות דעת של מלומד בדין השרעי, שלא על בסיס של עד מומחה שיוכל להיחקר.

ט.        הצדדים הגישו סיכומיהם כאמור בהחלטה. האיש צרף לסיכומיו חוות דעת של ד"ר מתקאל נאטור, מומחה בדין השרעי.

טענות הצדדים

3.                     בכתב התביעה טענה האשה כי מאז 6/03 ועד היום המשמורת על הקטינות מצויה בידיה. האיש אינו נוטל שום חלק בגידולן של הקטינות. לכן סבורה האשה כי היא זכאית לשכר ראוי בגין גידולן החל מ-6/03 ועד הגיען לגיל 18. לטענת האשה היא זכאית לשכר בסכום שאינו נופל מ-2,500 ש"ח לחודש, דהיינו, 1,250 ש"ח עבור כל קטינה (סעיפים 8-7).

4.                     בכתב ההגנה טען האיש כי הקטינות אינן בגיל המשמורת (מעל גיל 7) וחובה על האם, על פי הדין השרעי, למסור את הבנות לידיו על מנת שיגדלו אצלו. האיש מוכן לקבל את הקטינות, ולטענתו כל עוד בידו להציע אשה, מתנדבת, לגידול הקטינות אין האשה זכאית לשכר ראוי בגין משמורת הקטינות. האיש מוסיף כי האשה לא שינתה את סדר עבודתה ו/או הפסידה משכרה. מאידך הקטינות מסייעות לה, וגם מטעמים אלו אין לפסוק לה שכר ראוי בגין משמורת.

5.         א.        בסיכומיה טענה האשה כי ניתן פסק דין הקובע את המשמורת על הקטינות בידה. פסק הדין מבוסס על תסקירים של פקידת הסעד וטובת הקטינות. משנקבעה המשמורת בידי האשה, אין האיש יכול להעלות טענות בעניין משמורת הקטינות, מבלי שיגיש תביעה להעברת המשמורת לידיו. אמנם לפי ההלכה השרעית זכאית האשה לקבל שכר בגין משמורת רק עד גיל 9, אולם משנקבעה המשמורת בידי האשה מעבר לגיל זה על האיש לשאת בהוצאות המשמורת גם לאחר גיל זה מכח הדין הכללי.

ב.         טענות האיש בעניין המתנדבת לא גובו בתצהיר מטעמה של המתנדבת ובו הסכמתה לשמש כמתנדבת, או פרטים לגבי תנאי המחייה שלה, מה גם ששאלת קיומה והתאמתה של מתנדבת צריכה להיות נדונה במסגרת תביעת משמורת שיגיש האיש, ולאחר שיוגש תסקיר פקיד סעד בעניין  (סעיפים 8-4).

ג.         לטענת האשה, אין זה סביר או שוויוני כי היא תישא לבדה בנטל הכרוך בגידול הקטינות. יש לפסוק לה שכר ראוי בגין משמורת מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; חוק הנאמנות, התשל"ט -1979; חוק השליחות, התשכ"ה -1965; חוק המתנה, התשכ"ח-1968 או חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973 (סעיפים 12-11 בסיכומיה).

6.         א.        בסיכומיו חזר האיש על טענותיו בכתב ההגנה בשינוי יסודי אחד: עיקר סיכומי האיש הוקדשו לטענה כי הוא "מועסר", קרי, אב חסר אמצעים, ולכן אין לחייבו בשכר בגין טיפול בקטינים. האיש תמך טענותיו בחוות דעת מומחה בדין השרעי, ד"ר מתקאל נאטור, שלטענתו תומך בטענתו כי אין לפסוק לאשה שכר ראוי בגין משמורת.

ב.         לטענת האיש הנטל להוכיח כי הוא עשיר מוטל על האשה. מאידך, כראיה למצבו הכלכלי הקשה, טוען האיש כי אינו עומד בתשלומי המזונות ולכן נפתחו כנגדו תיקים בלשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, אין הוא יכול לזון את עצמו בשל תשלום מזונות וחובות שנטל על מנת לשלם סכום של 30,000 ש"ח בגין החוב בהוצאה לפועל, כפי פסק דינו החלקי של בית המשפט בתביעה שהגיש ( תמ"ש 12886/03) לפריסת חוב עבר (סעיפים 8, 6, 5 בסיכומיו).

ג.         לטענת האיש, גם אם תתקבל הטענה בדבר טובת הקטינות בענייני משמורת, טובתן לא נבחנה לאחר שעברו את גיל המשמורת (סעיף 13 בסיכומיו). במקרה דנן מתקיימים תנאים לשלילת המשמורת מהאשה ומתקיימים התנאים בדין להעברת הקטינות לידי האיש, אולם הוא לא הגיש תביעת משמורת כדי לא להקשות על הקטינות מבחינה נפשית וכדי לא לסבך אותן בהליכים עם לשכת הרווחה ועו"ס (סעיפים 16 ו-4 בסיכומיו).