נדחתה תביעת אב להפחתת מזונות שתי בנותיו הקטינות

1.         תובענה של אב להפחתת מזונות כנגד שתי בנותיו הקטינות (להלן: "התובע"; "הקטינות").

2.      חיובו של התובע במזונות בנותיו הקטינות נקבע בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 29.11.02 בתמ"ש 107781/00. על פי ההסכם / פסק הדין חויב התובע במזונות הקטינות כדי סך של 2750 ש"ח לחודש בתוספת השתתפות בדמי שכירות בגובה 40% מחלק דמי השכירות שתישא בהם אם הקטינות לאחר ניכוי הסיוע שיתקבל ממשרד השיכון, ובלבד שגובה דמי השכירות המלאים לא יעלה על 500 $ לחודש.

3.         בכה"ת עותר התובע להפחתת המזונות משום:

            א.         נישואיו מחדש והולדת שתי בנות קטינות ילידות 21.12.03 ו- 28.11.04.

            ב.         ירידה בהכנסות.

4.         בכתב ההגנה מתנגדות הנתבעות להפחתת מזונותיהן וטוענות, כי נישואי התובע מחדש והולדת בנותיו הינן מהלך תקין ורגיל של החיים ואין לראות בו משום שינוי נסיבות המצדיק הפחתת המזונות. אשר לירידה בהכנסות  טוענות הנתבעות, כי לתובע כרם במושב בני ראם והוא משווק ענבים ליינות "ברקן" ומשתכר בגין כך סכומים נאים. הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי התובע בחר להקטין את היקף עבודתו כמהנדס ולהקדיש מזמנו לטיפוח הכרם ואין לו להלין, בענין זה, אלא על עצמו.

5.            א.      ההלכה הפסוקה  מלמדת אותנו, כי הסכמתו של חייב במזונות, לתשלום סכום המזונות שנקבע בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, אמורה לשמש כנקודת מוצא מחייבת להוכחת שינוי מהותי בנסיבות ששררו עת ניתנה הסכמתו זו עד כדי הצדקה לשינוי הסכום שנקבע בעקבותיה.  פסק דין למזונות, לרבות פסק דין בהסכמה, צופה מטבעו פני עתיד כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ר' לענין זה ע"א  363/81, פייגה נ' פייגה ל"ו(3), 187;  ע"א 5478/93  , כרמי נ' כרמי דינים עליון ל"ח 312; פסק דיני בתמ"ש  85240/98 , דרומי נ' דרומי (לא פורסם) ;ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין   דינים עליון ל"ד 643).  זאת ועוד, בע"א 4515/92  שטיין נ' שטיין (שם)  מוסיף וקובע בית המשפט, כי כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין הורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים  וכלשונו:

"סיכומו של דבר אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיקות התערבות במה שהוסכם".

6.         לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו בפני נחה דעתי בדבר קיומן של העובדות הבאות:

א.         הכנסת התובע, לעת מתן הסכמתו לחיובו במזונות, מעבודתו בחברת 'טלרד', עמדה על כ- 7972 ש"ח נטו לתשלום לחודש. כך עולה מתלושי השכר שצורפו בזמנו לכתב ההגנה שהוגש על ידי התובע בתביעת המזונות במסגרתה ניתן פסק הדין להסכם ששינויו מתבקש בתביעה זו.

ב.         הנתבע טען בכה"ת, כי הוא פוטר מעבודתו ומצא מקום עבודה חדש. ס' 2 לכתב התביעה. טענה זו לא הוכחה בפני. לא הוצגו בפני מכתב /הודעת פיטורין של התובע כך שטענת הנתבעות בכתב ההגנה, כי מדובר בהפסקת עבודה יזומה נותרה ללא מענה (ס' 4 לכתב ההגנה).

ג.          עם סיום עבודתו ב"טלרד" החל התובע לעבוד בחב' "טלקום" בע"מ. הנתבע צירף לכתב ההגנה תלושי שכר לחודשים 2/04-12/04. מתלושים אלה עולה כי הכנסתו  נטו לתשלום  לתקופה האמורה עמדה על 4,892 ש"ח. במהלך ההוכחות הוגשו תלושי שכר של התובע לחודשים 1/05 -  10/05

( נ/2). ההכנסה הממוצעת נטו לתשלום לתקופה זו עמדה על כ- 6,520 ש"ח לחודש.

            מאחר והתובענה הוגשה ביום 1.3.05, ברור שהשכר הרלבנטי לענינינו הינו זה שהוגש במהלך הראיות ( נ/2) המתייחס לשנת 2005 שכן הפחתת המזונות ככל שתהיה, תהא מיום הגשת התביעה. רוצה לומר, לא מדובר בשכר של 4,860 ש"ח לחודש אלא בשכר של  6,520 ש"ח לחודש, כשכר רלבנטי לענינינו, כך שההפחתה במשכורת, לעומת מה שהשתכר התובע לעת ההסכם / פסק הדין, עומדת על 1,452 ש"ח לחודש בלבד.

השוואת השכר נעשתה לפי נטו לתשלום - לאחר ניכוי התחייבויות אישיות - שכן כשהסכים הנתבע לשלם את המזונות אז הוא עשה זאת על בסיס ידיעת חיוביו האישיים גם כן. לפיכך, אני מתחשב בניכויים האישים גם במקום עבודתו החדש שרובם ככולם הם בגדר חיובי חובה אל מול הפרשות המעביד.

ד.         הכנסתו של התובע מחב' "טלקום" איננה הכנסתו היחידה. מעדותה של עה/2, פקידה ביקבי "ברקן", וכן מהמסמכים שהוצגו בפני במהלך ההוכחות ו/או שצורפו לסיכומי הנתבעת (על פי החלטה מיום 1.2.06 עמ' 27 לפרוט' למטה) עולה, כי התובע עסק בשיווק ענבים ליקבי "ברקן" עוד בשנת 1997. נספח א' לסיכומי הנתבעות (שצורף על פי החלטת ביהמ"ש לעיל) הינו חוזה בין התובע לבין יקבי "ברקן" בע"מ בו מצוין, כי התובע (שזכה לשם "כורם" בהסכם) הינו הבעלים ו/או המחזיק הבלעדי החוקי בשטח של 25 דונם במשק 75 במושב בני ראם וכי הוא מתחייב לטעת כרם בשטח זה ולמכור את כל כמות הענבים שתהיה ליקבי "ברקן". שנת הנטיעה הרלבנטית בהסכם היתה שנת 1998. ת/1 הינו הסכם בין יקבי "ברקן" לאם התובע לגידול/ושיווק של ענבים בשטח של 25 דונם במשק 75 במושב בני ראם. הסכם זה הוא לשנת הנטיעה 1999. האם מדובר בשני כרמים או שמא כרם אחד השייך למשק של האם כשבשנת 1998 הכורם היה התובע ובשנת 1999 אמו? התשובה לשאלה זו אינה חד משמעית. יתכן שמדובר באותו כרם. כך או כך, עולה מעדות עה/2 (הפקידה - ש.ש.), כי עד 2004 היו יקבי "ברקן" מוציאים שיקים גם על שמו של התובע. הם עשו כן עד שהכרטיס שהיה קודם בנפרד לתובע ולאמו, אוחד. האיחוד היה בשנת 2004. ר' עמ' 23 לפרוט' ש' 9-18 ועמ' 24 ש' 1-8. כדי לבחון את ההכנסות מהכרם לשנת 2003, השנה טרם האיחוד, ניתנה החלטה להמצאת האשור (עמ' 25 לפרוט'). האשור צורף לסיכומי הנתבעות. נספח ג' לסיכומים. האשור הוא על שם האם והתובע. מאישור זה עולה, כי כמות הענבים שהפיק הכרם נמכרה ליקבי "ברקן" בסכום 58,530 ש"ח כשבעמ' השני של המסמך כתוב " פרוט ניכויים ותשלום לכורם ח.א. (כולל ש. וז."). ש. וז.  הם אותו אדם - כך הוסכם. צא ולמד שהצהרת התובע בח"נ (עמ' 4 לפרוט'), כי אין לו כרם או כי אינו משתכר מהכרם אינה נכונה בעליל. זאת ועוד, עה/2 המשיכה והציגה את ההכנסות  לכרטיס המאוחד של התובע ואמו לשנת 2004 - 82,558 ש"ח ולשנת 2005 - 70,361 ש"ח ר' נ/4.

המסקנה המתבקשת - מ-2004 אוחדו הכרטיסים של התובע ואמו - בין אם מדובר

באותו כרם ובין אם מדובר בשני כרמים. התובע מסייע לאמו בעבודת הכרם ואינני

מאמין לו שמדובר בעזרה סתם של מספר שעות בשבוע. התובע עיבד כרם עוד  לפני