נדחתה תביעה נגד חברת כ.א.ל בעניין אישורה לעסקה טלפונית לאספקת סחורה

חב' קופר יבוא (1992) בע"מ, יבואנית ומשווקת ציוד למטבחים (להלן - התובעת או הספק), הגישה תביעה על סך 32,659 ש"ח נגד חברת כ.א.ל, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן - הנתבעת 1 או כ.א.ל או חברת האשראי) ונגד צמרת מימונים בע"מ, חברה העוסקת בניכיון שוברים של כרטיסי אשראי (להלן- הנתבעת 2 או צמרת או חברת המימון).

התובעת התקשרה עם נתבעת 1 ביום 20/9/1993 ב"הסכם הצטרפות בית עסק" לפיו תכבד כ.א.ל חיובים שתחייב התובעת בגין מכירות בכרטיסי חיוב כנגד תשלום עמלה לכ.א.ל בגין כל עסקת אשראי (להלן - הסכם האשראי). במועד זה חתמה התובעת גם על "נספח עסקאות בתשלומים". בשלב מאוחר יותר חתמה התובעת על "נספח הזמנות טלפוניות והזמנות בדואר" (להלן - נספח העסקאות הטלפוניות), המאפשר ביצוע עסקאות באמצעות טלפון ודואר, בכפוף לתנאים הקבועים בו. הסכמים אלה נחתמו על ידי התובעת בשמה הקודם (בלרס יבוא (1992) בע"מ).

ביום 25/8/2003, התקשרה התובעת עם נתבעת 2 בהסכם לניכיון שוברי כרטיסי אשראי (להלן- הסכם הניכיון). על פי ההסכם, תשגר התובעת באמצעים אלקטרוניים את שוברי כרטיסי האשראי, באמצעותם רכשו לקוחות בית העסק מוצרים, אל צמרת וזו תעביר לתובעת את סכום העסקה הכולל הנקוב בשובר, בניכוי עמלה. שובר העסקה יוסב משם התובעת לשמה של צמרת, שתפנה אל חברת סליקה לפי בחירתה, בה יוסלקו השוברים וצמרת תקבל את תמורתם במועד התשלומים הנקוב בכל שובר. עוד קובע הסכם הניכיון, כי בכל מקרה בו חברת האשראי אינה מכבדת את השובר או דורשת השבת הכסף, תהיה רשאית חברת המימון שלא לשלם לספק עבור השובר ואם כבר שילמה את תמורת השובר באפשרותה לחייבו בסכום השובר.

ביום 21/3/2005, ביצעה התובעת עסקה טלפונית עם מיכאל חמו (להלן - הלקוח או חמו או מחזיק הכרטיס), שהיה בעל עסק בשם "הפורום קרן תעשיות רהיטים" (להלן - העסק). חמו הזמין מהתובעת מוצרי חשמל למטבח ובין היתר תנור, כיריים ומדיח כלים (להלן- המוצרים או הסחורה), תמורת סך של 22,375 ש"ח (להלן- העסקה) וביקש לשלם את תמורת העסקה בתשלומים. לטענת התובעת התנאי בעסקה היה, שהמוצרים יסופקו ללקוח קצה בשם גורן יצחק, שהזמין מחמו את המוצרים (להלן הלקוח או גורן). לאחר שהתקבל אישור חברת כ.א.ל לעסקה וזאת בהתאם לתנאי נספח העסקאות הטלפוניות, חויב כרטיסו של חמו בסכום העסקה ב- 12 תשלומים שווים. התובעת הפיקה קבלה ביום 22/3/2005 הממוענת למשלוח לעסק (להלן - הקבלה), עליה הוסיף מאן דהוא בכתב יד:

"אישור עסקה טלפוני, הננו מאשרים שהתשלום הנ"ל עבור מוצרים ללקוח בשם גורן יצחק. חתימה: .....   להחזיר בפקס ל - 03-9381696"

הקבלה אינה חתומה על ידי חמו, על אף שלכאורה חתימתו נדרשה על ידי התובעת.

השובר נשלח לצמרת, שניכתה אותו וזיכתה בגינו את התובעת ביום 23/3/2005 בסכום השובר בניכוי עמלת הניכיון ועמלת חברת האשראי ובסך הכל בסכום של 20,460.05.

ביום 24/3/2005, הפיקה התובעת תעודת משלוח הממוענת לעסק (להלן - תעודת המשלוח), בו מופיע "גורן יצחק" כלקוח וכתובת מגוריו מופיעה ככתובת אליה יש לספק את המוצרים. לטענת התובעת, המוצרים סופקו ללקוח, שאף חתם על תעודת המשלוח. ביום 27/3/2005, הפיקה התובעת חשבונית מס הממוענת לעסק (להלן - חשבונית המס) בה מופיע שמו של "גורן יצחק" כלקוח.

ביום 30/3/2005, התקבלה במשרדי חברת כ.א.ל פנייתו של חמו, על גבי טופס הצהרה ותביעה להחזר כספי בעסקה בתשלום נדחה (להלן - טופס ההצהרה) בו הצהיר, כי במרץ 2005 רכש בבית העסק מוצרי חשמל ועל פי תנאי העסקה, היתה זו עסקה בתשלום נדחה מסוג תשלומים על סך22,370 ש"ח אשר היו אמורים להשתלם ב- 12 תשלומים, שהראשון בהם הוא ביום 15.4.05. עוד הצהיר חמו, כי "על פי ההסכם עם בית העסק אספקת המוצרים ו/או השירותים היתה צריכה להתבצע עד ליום 20/3/05 (סעיף 2ג) . המוצרים והשירותים לא סופקו לי כלל (סעיף 3א). ביטלתי ביום 29.3.2005 את העסקה עם בית העסק, ולדעתי אני זכאי כי לא אחויב עוד בשל העסקה מהסיבות הבאות: לא סופקה לי סחורה (סעיף 3ג). להלן בכתב ידי נסיבות חיובי בגין העסקה שתוארה לעיל: העסקה בוטלה עקב איחור באספקה והיכולת לבטל עסקה תוך 14 יום מיום ביצועה" (סעיף 8).

כ.א.ל פנתה לתובעת ביום 12/4/2005 באמצעות צמרת, והודיעה לה על פנייתו של חמו וכי בהתאם להוראת חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו- 1996 (להלן - חוק כרטיסי חיוב) מחובתה לעצור את יתרת התשלומים בעסקה והיא תעשה כן תוך 21 יום (להלן - עצירת התשלומים). התובעת וצמרת התבקשו להציג עמדתן בנדון, בצירוף המסמכים הרלוונטיים. בעקבות כך פנתה התובעת ביום 30/5/2005 במכתב אל כ.א.ל בו ציינה, כי חמו הוא "סוחר בעל חנות ששילם עבור לקוח בשם גורן יצחק שללא התשלום לא היה מקבל את הסחורה". כמו כן ציינה, כי אלמלא היה מתקבל אישור כ.א.ל לעסקה לא היתה התובעת מספקת את הסחורה לחמו ולכן דרשה התובעת מכ.א.ל להמשיך בביצוע התשלומים .

בהמשך לכך, במכתב שנשלח לכ.א.ל ביום 9/6/2005 על ידי בא כוחה של התובעת הובהר כי "...העסקה הושלמה, הסחורה נמסרה, ומרשתי קיבלה מכם אישור לפני ביצוע העסקה שהתשלומים יכובדו על ידכם... טענת הלקוח שכביכול לא קיבל את הסחורה, בשקר גמור יסודה. הסחורה הוזמנה ע"י מיכאל חמו עבור לקוח קצה בשם יצחק גורן. הסחורה נמסרה לאותו לקוח, ובידי מרשתי תעודות משלוח שבהם מאשר הלקוח כי קיבל את כל הסחורה".

למכתב צורפו הקבלה, חשבונית המס ותעודת המשלוח עליה חתום גורן וכ.א.ל התבקשה להמשיך בביצוע התשלומים.

ביום 11/7/2005 הודיעה כ.א.ל לתובעת, כי לא תוכל להיענות לבקשתה והצהרת הלקוח, כי לא קיבל תמורה, בעינה עומדת מאחר "...והמסמכים אשר הוצגו על ידכם אינם מהווים אסמכתא לכך כי הלקוח קיבל את המוצר/שרות אותו רכש בחברתכם. באם יוצגו בפנינו אסמכתאות חתומות ע"י הלקוח המעידות על כך כי המוצר/שרות אכן סופק על ידכם, נשמח לשוב ולדון בנושא". 

בעקבות הודעה זו, חייבה צמרת את התובעת ביום 30/11/2005 בתשלום בסך 21,507.20 ש"ח, שהוא סכום העסקה בניכוי עמלת הניכיון שהוחזרה לתובעת. החיוב בוצע על ידי קיזוז הסכום מסכום שוברים אחרים שהועברו לידיה על ידי התובעת.

טענות התובעת

לטענת התובעת, העסקה אושרה מראש על ידי כ.א.ל בהתאם ל"צורתה האמיתית", שהיא חיובו של כרטיס האשראי של חמו, עבור הספקת הסחורה לגורן. שיטה זו נהוגה בקרב הסוחרים שמשתמשים באשראי האישי שלהם לצורך הזמנת הסחורה, שמסופקת על פי הוראותיהם ללקוח וחמו, שהיה מוכר לתובעת, נהג בדרך זו גם בעסקאות קודמות שעשה עם התובעת. לטענת התובעת, הסחורה סופקה לחמו בהסתמך על אישור העסקה על ידי כ.א.ל ולא היתה מסופקת אלמלא ניתן אישור זה. לפיכך, אחראית כ.א.ל לתשלום תמורת העסקה.

עוד טוענת התובעת, כי היה על כ.א.ל להמשיך בביצוע התשלומים לאחר שהוצגו בפניה המסמכים המוכיחים, כי גורן קיבל את הסחורה ומשלא עשתה כן ודרשה שיוצג בפניה מסמך עליו חתום חמו, נהגה שלא כדין ותוך ניסיון להתנער מאחריותה מאחר ומכל המסמכים שהוצגו בפניה עולה בבירור, כי הסחורה אכן נמסרה לגורן וטענת חמו, כי לא קיבל את הסחורה היא טענה שקרית שכל מטרתה להתחמק מתשלום עבור המוצרים שרכש מהתובעת וקיבל תמורתם תשלום מגורן. לטענת התובעת, אילו מילאה כ.א.ל אחר הוראות החוק  היה עליה לחזור לחמו, להציג בפניו את האישורים על הספקת הסחורה, לדרוש ממנו להציג את ספרי חברתו שמכרה את הסחורה למשפחת גורן ולאחר קבלת תגובתו לחזור לחייבו בהתאם לסעיף 10(ג) לחוק כרטיסי חיוב מאחר והיה מתברר, כי הסחורה אכן סופקה לגורן על פי הוראותיו. משלא נהגה כך ועצרה את התשלומים גרמה לתובעת לנזקים כספיים בגין הסחורה שסופקה ולא ניתן תמורתה כל תשלום.

באשר לנתבעת 2 טוענת התובעת, כי התביעה נגדה חיונית לבירור אחריותן המשותפת של הנתבעות לביצוע התשלום.