נדחתה תביעה לקבלת עמלה בגין עסקה לרכישת מניות

רקע:

התובע מר ישראל  פסקרו (להלן: "התובע" או "מר פסקרו"), הנו בוגר לימודי כלכלה, והוא מצויומתמצא, בשוק המניות ובמסחר שבהם.

לטענת התובע, כי בסוף שנת 2002 תחילת 2003, תיווך בעסקה שנקשרה בין הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1" או "חברת גמול"), והנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת 2" או "הפניקס"), בקשר לרכישת מניות, בחברת "גזית גלוב" (להלן: "גזית  גלוב"), שהיו בחזקת גמול, שנמכרו לפניקס בהיקף כספי של כ- 74 מיליון ש"ח, וכי הוא זכאי לעמלה, גם מגמול וגם מהפניקס, בשיעור של  1% עד 1.5% מסכום העסקה (להלן: "העסקה").

הנתבעות שתיהן דוחות מכל וכל את דרישות תובע, והן  טוענות כי  הן לא נתנו הסכמתן ולא התחייבו לשלם לתובע, עמלה בגין העסקה, וכי העסקה נקשרה בניהם, ללא כל קשר עם התובע.

בין גמול לפניקס, קיים קשר עסקי שוטף וקודם, ובכלל זה, כבר נעשו עסקאות קודמות, בקשר לאותן המניות, בגינן מבקש התובע את אותה עמלת תווך, מה עוד שהעסקה נשוא התובענה בוצעה בדרך של מכרז, ומטבע הדברים, במכירה ובקניה בדרך של מכרז, אין ולא יכולה להיות עמלת תיווך.

טענות התובע:

לטענת התובע בסוף שנת 2002 הוא קרא בדו"ח הרבעוני של גמול, על החלטה לממש השקעות שיש לה במניות.

בחודש דצמבר 02 קיים התובע פגישה עם מנכ"ל גמול, מר טובול (להלן: "מר טובול") אשר אישר לתובע, כי אכן מדובר במניות גזית גזית גלוב, והתובע הציע למר טובול את שירותיו בקידום ובתווך בעסקת המכירה, כנגד קבלת עמלה בשיעור של 1.5% מהיקף העסקה. לטענת התובע מר טובול הביע תמיהה על גובה העמלה, אך אישר, כי אם העסקה והמחיר שתקבל גמול יהיו טובים, אזי ישולם לתובע עמלה בשיעור של 1.5%.

ביום 6.2.03, קיים התובע פגישה עם מנהל מחלקת ההשקעות בפניקס, מר איתן לוי (להלן: "מר לוי"), וזאת כדי להביא לידיעתה של הפניקס, כי גמול מעוניינת למכור את מניות גזית גלוב, ובלאו הכי, במטרה להציע לפניקס לרכוש מניות אלה.

במהלך פגישה זו שארכה כשעה וחצי, סקר התובע את חוסנה ויציבותה של גזית גלוב, הגיש למר לוי מסמכים ודוחות המתייחסים לגזית גלוב, ומסר למר לוי את הצעתו במסמך הנושא תאריך 5.2.03 (להלן: "ההצעה").

בסעיף 12 של ההצעה, ציין התובע את העמלה מהפניקס, בשיעור של 1% + מע"מ.

ביום 10.2.03 שלח התובע למנכ"ל גמול, מר טובול, פקס בו תיאר את המגעים שהתקיימו באמצעותו.

באותם הימים דלף ל"שוק", רצונה של גמול למכור אחזקותיה במניות גזית גלוב.

מר טובול , שכעס עקב ההדלפה, וחשד שמקורה בתובע, פנה אל התובע טלפונית, וביקש ממנו להפסיק את המגעים ואף דרש ממנו, להודיע לאותן החברות שהיה איתן בקשר, שגמול אינה מעוניינת, בשלב זה, למכור את מניות גזית גלוב.

התובע שלא היה הוא זה שהדליף את הידיעה, לא הודיע דבר לאותן החברות.

ביום 4.5.03 פרסמה גמול מכרז למכירת 4 מיליון מניות שיש לה בגזית גלובל (שהם כ- 5.35% מההון  של גזית) וזאת במחיר מינימאלי של 13.5 ש"ח  למניה.

ביום 27.8.03, פורסם בעיתונות, כי הפניקס רכשה מניותיה של גזית גלוב, במחיר כולל של 30 מיליון ש"ח, כאשר חלק מהמניות נרכשו מגמול וחלק מגופים אחרים (מאחר ולתובע אין מידע על ההיקף המדויק של העסקה בין גמול לפניקס, הוא עתר במסגרת תביעתו לגילוי נאות ולגילוי מסמכים, בדבר היקף העסקה ובהתאם יבקש לתקן תביעתו ולהעמידה על הסכום הנכון).

לאור האמור, דרש התובע מגמול לקבל את עמלתו בשיעור 1.5% + מע"מ, אלא שמר טובול השיב לו בשם גמול, כי הוא אינו זכאי לעמלה, שכן העסקה נעשתה מספר חודשים קודם לדרישתו, בעקבות המכרז שפורסם והתובע לא היה זה שגרם להיווצרותה, מה עוד שגמול לא אישרה לתובע לפנות לגופים מוסדיים (שהפניקס נמנית עליהם) וכי שכר הטרחה לא נקבע  בין הצדדים ונשאר פתוח.

במקביל פנה התובע לפניקס וביקש לקבל גם ממנה את עמלתו בשיעור 1% + מע"מ.