נדחתה תביעה לפיצוי בגין החלטה מינהלית שהתקבלה שלא כדין

1.                   1.                   התביעה שבפני היא תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר, לתשלום פיצוי לתובע בגין החלטה מינהלית שהתקבלה שלא כדין ע"י הנתבעת והסבה לו נזקים. 

2.                   2.                   המחלוקת בין בעלי הדין, היא בשאלת אחריותה בנזיקין של הנתבעת לאור  החלטתה על כינון ועדת מיון לקבלת מועמדים לקורס מורי דרך  (להלן - "הקורס"), לפי נוהל "קבלת תלמידים לקורס מורי דרך" שהוכן במשרד התיירות (להלן - "הנוהל").

3.                   3.                   בקשת התובע ללמוד בקורס נדחתה, לאחר שנערך לו ראיון ע"י הוועדה, על פי הנוהל. התובע, עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 8234/08 (להלן - "העתירה") על מנת להביא לביטול החלטת הועדה. לטענתו, הוועדה פעלה בחוסר סמכות הואיל ולא היה עיגון לפועלה בתקנות שירותי תיירות (מורי דרך), תשכ"ז-1967. לפיכך, היה על הנתבעת לאפשר לו ללמוד בקורס, ללא מיון מקדים ע"י הוועדה. בנוסף טען התובע, כי הוא עתר גם כנגד אופן התנהלות הוועדה במהלך הראיון, שנערך לו על ידה.

4.                   4.                    בפסק הדין שניתן בעתירה הנ"ל ע"י כבוד סגן הנשיא השופט ד. חשין, בהסכמת הצדדים ולאור הודעותיהם נקבע כדלהלן:

"בעקבות הערות בית המשפט, הסכימה באת כוח המשיב לקבלת העתירה. לפיכך העתירה מתקבלת ובית המשפט מורה בזה כי החלטת ועדת מבחן המיון תבוטל ותינתן לעותר האפשרות להשתתף בקורס בקורס הקרוב של מורי דרך, לכשיפתח, לפי בחירתו".

                   כב' בית משפט הוסיף, בסיפא של פסק הדין, כי הוא:

"מעריך את עמדת באת כוח המשיב שלאחר שמיעת הערות בית המשפט הביעו הסכמתם לקבלת העתירה והודיעו כי יפעלו במסלול של התקנת תקנות ע"י שר התיירות שיסדיר את העניין של מבחני המיון (השוו בג"צ 3390/05 ברבי נ' שר התיירות ואח', ניתן ביום 18.6.07)".

5.                   5.                   התובע טוען, כי משהסכימה הנתבעת שתתקבל העתירה, הודתה למעשה הנתבעת בכך שפעולתה היתה בחוסר סמכות או בחוסר סבירות קיצונית. לפיכך, הוא זכאי לקבל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה של החלטת הוועדה, שבוטלה לפי פסק הדין שניתן בעתירה.   

6.                   6.                   מנגד טוענת הנתבעת, כי הקריטריונים לקבלת מועמדים לקורס הם ראויים והומלצו ע"י ועדה ציבורית, אשר ניתן להם אישור של שר התיירות. בכפוף לכך, קבע הממונה כהגדרתו בחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 "הנחיות לקבלת אישור לפתיחת קורס מורי דרך ולהפעלתו", אשר אימצו את המלצות הוועדה הציבורית ופורסמו ע"י הנתבעת. לטענת הנתבעת, פעולתה בהתקנת הנוהל היתה לתכלית ראויה ובאופן תקין, סביר ומידתי ולא היתה כל התרשלות מצידה בנידון. הנתבעת הוסיפה וטענה כי ככל שהיה פגם בהקמת הוועדה מכוח הנוהל ולא מכוח תקנות, אין בכך כדי להטיל עליה אחריות בנזיקין וכן לדבריה, התובע לא נמצא ראוי להשתתף בקורס ולא היתה כל קביעה אחרת במסגרת העתירה המינהלית, שתסתור זאת. לפיכך, אין התובע זכאי לפיצוי בגין דחיית מועד השתתפותו בקורס ונזקיו, גם לא הוכחו.

דיון ומסקנות:

7.                   7.                   עיון בפסק הדין בעתירה הנ"ל מלמד, כי העתירה התקבלה ביחס לשאלת מעמדו של הנוהל, אשר לא נקבע בתקנות, זאת בשים לב להפניית כב' בית המשפט את הנתבעת לעיין בבג"ץ 939/05 ברבי נ' שר התמ"ת, שעניינו קביעת תנאים נוספים לקבלת רישיון (לאדריכלים, אמנם) הטעון התקנת תקנות, בדומה לעניינה של העתירה של התובע (ראה: סעיף 18 לפסק הדין הנ"ל בבג"צ 939/05). מעיון בפרוטוקול הדיון בעתירה של התובע ובפסק הדין לא מצאתי, כי התקיים דיון או כי היתה הכרעה לגופה בנוגע ליתר טענות התובע, כנגד צורת ניהול הראיון וביחס להחלטת הוועדה לגבי התאמת התובע שכן, ממילא הוסכם, כי החלטתה בטלה וכי יש צורך בהתקנת תקנות לצורך כינונה. בבחינת טענות בעלי הדין בפני בשאלת אחריות הנתבעת, נתתי משקל לכך שלא היה בקבלת העתירה הנ"ל משום התערבות במדיניות של הנתבעת שביקשה לקיים ראיונות למועמדים במסגרת הוועדה, כי אם היתה רק ביקורת שיפוטית בדבר סמכות הוועדה למיון מועמדים, מבלי שהותקנו תקנות כמתחייב לפי הדין והפסיקה העניפה בנידון. לכך ניתן ביטוי, בין היתר, בהודעת הנתבעת כי היא תפעל להתקנת תקנות לפי המלצת כב' בית המשפט כמובא לעיל.

8.                   8.                   לפיכך, בחינת טענת התובע בדבר רשלנות של הנתבעת, תיעשה לאור פסק הדין שניתן ע"י כב' בית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר לו נתונה הסמכות להכריע בדבר חוקיות פעולת הוועדה. משהתקבלה העתירה הנ"ל, נותר לבחון אם נוצרה אחריות בנזיקין של הנתבעת בשל רשלנותה, כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, בסירובה לאפשר לתובע להשתתף בקורס לפי החלטת הוועדה שכינונה לא היה כדין ולאור ביטול החלטתה בנוגע לתובע.   

9.                   9.                   בנסיבות שבפני, היה על הנתבעת לצפות כי יכול שייגרם נזק לתובע בדחיית בקשתו להשתתף בקורס. לא עומדת לנתבעת הגנת סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) הואיל ופעולתה, באופן בו בוצעה, לא נעשתה על פי הרשאה חוקית שניתנה לה. מתן חסינות לנתבעת מפני תביעה כדוגמת התביעה שבפני, יש בו משום שלילת חובת הזהירות של הנתבעת, ביחס לאלו המעוניינים למצות את זכותם לפעול לקבלת רישיון למורי דרך, הטעון לימוד בקורס. 

10.               10.               כפי שהערתי לעיל, איני באה לבחון את  מדיניותה של הנתבעת, בנוגע לקריטריונים שנקבעו על ידה לקבלת מועמד לקורס, אשר יכול שהם ראויים וסבירים וניתנו על סמך המלצותיהם של גורמים מקצועיים, כפי שטוענת הנתבעת. כך גם בפסק הדין בעתירה הנ"ל , לא ניתן ביטוי להתערבות בשאלת המדיניות של הנתבעת בנידון. עסקינן, בהכרעה שיפוטית בדבר אופן הקמת ועדת המיון, אשר מנעה מהתובע לממש את זכותו ללמוד בקורס, במטרה לקבל רישיון כמורה דרך. לפיכך, קיימת חובת זהירות מצד הנתבעת כלפי התובע מכוח הזיקה המשפטית שנוצרה ביניהם, הואיל והתובע תלוי בהחלטתה של הנתבעת לצורך קבלת רישיון כמורה דרך (ראה: ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) ניתן ביום 19.3.07 סעיפים 15 ו-30 לפסק הדין).

11.               11.               אין מדובר ב"חוכמה לאחר מעשה" כטענת הנתבעת בנוגע לסבירות החלטתה, כי אם בהחלטה שגויה בדבר הסמכת  הוועדה ואופן הקמתה. בכך, יש כדי להבחין בין עניינו של התובע לבין הפסיקה אליה מפנה בין היתר הנתבעת בע"א 1617/04 כים ניר שירותי תעופה בע"מ ואח' נ' הבורסה לניירות ערך בתל אביב (פורסם בנבו) ניתן ביום 29.6.08). בע"א 1617/04 נקבע אמנם, כי אין להטיל אחריות על הנתבעת, אך זאת לאור מידע עליו למדה הנתבעת בדיעבד, שהיה בו כדי להשפיע על החלטותיה. בעניינינו, היה על הנתבעת להקפיד על חובותיה בעת כינון הוועדה ולעגן את פועלה בתקנות ולא ניסתר ממנה דבר, בדבר חובתה החוקית בנידון, במועד קבלת ההחלטה על הקמת הוועדה.

12.               12.               לפיכך אני קובעת, כי הנתבעת התרשלה במילוי חובתה, בפרט כאשר מדובר בחובה הנוגעת לעיסוקו של אדם, הדורשת ממנה הקפדה ומשנה זהירות בהתנהלותה ובעיגון סמכויותיה במעמדה כרשות מינהלית (ראה: ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) ניתן ביום 25.5.06 וכן בספרו של פרופ' י. דותן, הנחיות מינהליות, עמ' 467 ). יחד עם זאת, בנוגע לאופן ניהול הראיון בוועדה, התובע לא הוכיח כי הנתבעת נהגה שלא כדין ותמך את עיקר טענותיו בנידון בהתמכו על פסק הדין בעתירה בעניינו, שלא הכריעה כלל וכלל בשאלה זו, הואיל וממילא בוטלה הסמכת הוועדה וכפועל יוצא, בוטלה החלטתה. 

13.               13.               על מנת שתיווצר חבות לתשלום פיצוי בנזיקין, על התובע מוטל הנטל להוכיח את נזקיו וכן את הקשר הסיבתי בין נזקיו, ככל שיוכחו, לבין התרשלות הנתבעת.

14.               14.               התובע, ביקש  להשתתף בקורס שהתקיים בחודש ינואר 2008. משנדחתה בקשתו ואף שהעתירה שלו התקבלה כבר ביום 20.5.08, נמנע התובע מלהירשם לקורסים העוקבים, החל מחודש מאי ואילך. בעדותו אמר, כי הוא לא מיהר ללמוד בקורס לאחר זכייתו בעתירה הואיל והעונה, בה התקיימו הקורסים הבאים, לא התאימה לתוכנית העבודה שלו ואילו חודש ינואר, דווקא הוא היה החודש המתאים לו. התובע הודה בעדותו, כי לא נגרמו לו נזקים בשל שינוי תוכניות העבודה שלו עם דחיית בקשתו ללמוד בקורס. לדבריו, נזקיו הם בשל דחיית מועד לימודיו בקורס אשר יביא לדחיית מועד קבלת הרישיון לעסוק כמורה דרך (עמ' 2 שורה 1).

15.               15.               על התובע להוכיח את טענתו הראשונה, כי לימודיו בקורס אחר שלא החל בחודש ינואר, גרמו לו להפסד ממון וכן עליו להוכיח את טענתו הנוספת כי החלטת הוועדה היא שגרמה לו, לדחיית תחילת עבודתו כמורה דרך ולהפסד ממון בגין זאת, אשר גם הוא טעון הוכחה.