נדחתה תביעה לזכאות מרווחי פרסום- התובע לא היה שותף בהפקת הקמפיינים

: | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי בתלאביב-יפו
1088-07
8.9.2009
בפני :
רות רונן

- נגד -
:
גולדשטיין אלון
עו"ד גולשטיין
:
זיידמן מריאנה
עו"ד מורוז ושבשאי
פסק-דין

1.         עניינה של התביעה בעסק בתחום הפרסום הפונה למיגזר הרוסי. העסק עושה שימוש בפורמט של "תו איכות", שמביא לידי ביטוי רעיון הדומה לפורמט הפרסום של "ג. יפית" (שחקנית הממליצה על מוצרים שונים).

2.         התובע טוען כי הוא והנתבעת הקימו עסק משותף, והחליטו על חלוקת הרווחים ביניהם. לטענת התובע, הנתבעת הציגה אותו כשותף שלה בעסק. משהסתבר כי הכנסות העסק הן קטנות מהצפוי, שינו הצדדים את ההסכם ביניהם.

3.         לטענת התובע, ביום 8.9.05 הוסכם בין הצדדים על תנאים חדשים.

בסיכומים מטעמו טען התובע, כי הוא שלח לנתבעת הודעת מייל ביום 8.9.05, הודעה אותה קבלה הנתבעת בדרך של התנהגות, ובלא שהיא הלינה על כל סעיף מסעיפי ההצעה. טענותיו של התובע בתביעה הנוכחית מבוססות על הסכמה זו מיום 8.9.05.

התובע טוען כי מכוח ההסכמה מיום 8.9.05, הוא זכאי ל-30% מהבעלות במיזם של "תו איכות". בנוסף הוא טוען כי הוא זכאי לרווחים ממספר מסעות פרסום שהתקיימו לאחר הודעת הנתבעת על סיום ההסכם.

4.         ראשית טען התובע כי הוא זכאי ל-40% מהרווחים ממסע הפרסום השני של חברת שופרסל. לטענת התובע, מסע פרסום זה הוא למעשה "שידור חוזר" של מסע הפרסום הראשון של שופרסל, למעט העובדה שבמסע הפרסום השני הוסרו תוצאות של סקר שפורסם במסע הפרסום הראשון, לאור דרישת הרשות השנייה.

עוד נטען כי הועלו מסעות פרסום של חברת וישי ושל החברה לאיכות הסביבה בשנת 2006, והתובע טוען כי הוא זכאי לחלקו ברווח גם ממסעות פרסום אלה.

5.         התובע טען כי סימן המסחר של העסק מזוהה גם עם שמו, וכי המוניטין של העסק נובעים גם מכישוריו. לכן, השימוש בסימן המסחר מהווה פגיעה בקניינו של התובע, והוא עתר גם כי בית המשפט יורה על הפסקת השימוש בו.

6.         הנתבעת כפרה בכול טענות התובע. היא טענה כי היא היתה זו שפיתחה את הפורמט של "תו איכות", וכי כאשר התובע נכנס לתמונה, היה מדובר כבר בפורמט גמור. התובע בקש לקבל 30% מהרווחים שהוא יביא בעצמו, והנתבעת לא הציעה לו בעלות בעסק החדש שיוקם.

הנתבעת טענה כי תקציב חברת שופרסל טופל על ידיה. לתובע לא היה כל חלק בגיוסו, והוא אף הודה בכך. אף על פי כן, הנתבעת הסכימה לגרסתה לתת לו לפנים משורת הדין חלק מההכנסות של מסע פרסום זה, רק משום שהוא השתתף בפגישות.

7.         הנתבעת טוענת כי לאחר ההסכמה הראשונית בין הצדדים, בקש התובע "לפתוח דף חדש" ולקבל 50% מרווחי העסקאות שהוא יביא. הסכמה זו יושמה, והתובע אכן קבל את חלקו בשתי עסקאות שהובאו על ידיו. הנתבעת כופרת בטענות התובע ביחס לזכויות נוספות שיש לו כלפיה. היא טוענת כי התובע לא היה שותף שלה, והיא לא צירפה אותו לעסק שלה כדי להתחלק איתו ב"קיים", אלא רק כדי שהוא ישווק את המוצר, כלומר ייצר הכנסות חדשות.

לגישת הנתבעת, העסק הוא שלה ושלה בלבד. התובע היה ספק שלה, וקבל תשלום כנגד חשבוניות. הנתבעת היתה זו החשופה לבדה לסיכון הכלכלי בתשלום לספקים, ולכן לתובע אין זכות לחלק מהבעלות בעסק. הוא לא הרים את הנטל, ולא הוכיח קיומה של שותפות בינו לבין הנתבעת. אף אם הוא הוצג כשותף שלה כלפי צדדים שלישיים, הדבר אינו הופך אותו לשותף.

8.         באשר למסעות הפרסום שהתובע טוען כי הוא זכאי לחלק מהרווחים שלהם - הנתבעת טענה כי מסע הפרסום השני של שופרסל היה מסע פרסום חדש, שלתובע לא היה בו כל חלק. התובע לא היה מעורב בגיוס הקמפיין הראשון, הוא לא הכין את המצגת לשופרסל, ולא היה מעורב בהפקתו של הקמפיין הראשון. הוא גם לא היה מעורב כלל במסע הפרסום השני, ואין לקבל את טענתו כי הנתבעת גזלה ממנו את האפשרות להיות מעורב, שכן הפניה הראשונה לשופרסל ביחס למסע הפרסום הזה היתה בחודש יוני 2005, כאשר מערכת היחסים בין הצדדים הופסקה רק לאחר מכן.

9.         עוד נטען כי אין לקבל את גישת התובע לפיה משהוא היה זכאי לחלק מהרווח בגין הקמפיין הראשון, הוא זכאי לרווחים בגין כל קמפיין עתידי.

הנתבעת טענה כי לא הועלה מסע פרסום חדש של חברת וישי, והמשרד לאיכות הסביבה איננו לקוח שהובא על ידי התובע, אלא הנתבעת היא זו שגייסה את התקציב הזה. עוד נטען כי הפנייה הראשונה של הנתבעת למשרד לאיכות הסביבה היתה ביום 21.3.06, כלומר מעל 6 חודשים מיום ההסכמה הנטענת מיום 8.9.05, כשלגרסת התובע במועד זה פג תוקף ההסכמה הנ"ל, ולא ניתן לבסס עליה עילת תביעה.

10.       הנתבעת אף כופרת בטענת התובע ביחס ל"סימן המסחר". לטענתה, "תו איכות" איננו סימן מסחר, אלא פורמט פרסומי בלבד, שאינו מזוהה בדרך כלשהיא עם התובע, שכן כל נגיעתו של התובע לפורמט היא בתיאום מספר פגישות בעקבותיהן גויסו שני תקציבי פרסום. עוד נטען כי גם לנתבעת אין זכות מוגדרת בפורמט הפרסומי, וכי סימן מסחר אינו מתייחס לזכויות ערטילאיות אלא לנכסים מוחשיים. כן טענה הנתבעת כי התובע לא טען ולא הוכיח כי הפורמט הוא סימן מסחר מוכר היטב המזוהה עם שמו של התובע, וכן כי הוא לא הבהיר באיזה אופן הוא רכש את הבעלות בו. 

דיון

11.       כעולה מסיכומי התובע, הוא מעלה טענות ב-3 מישורים - זכויות שלו כשותף בעסק של הנתבעת (וזכותו לקבל חשבונות אם אכן הוא שותף בעסק); זכותו לקבל חלק מהרווחים בשלושה מסעות פרסום (של שופרסל, וישי והמשרד לאיכות הסביבה); וזכויות שלו בסימן המסחר "תו איכות".

טענות אלה יידונו להלן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>