נדחתה תביעה להכיר ברפתנית כמי שזכאית לגמלה לשמירת הריון

1.         עניינה של התביעה שבפנינו הוא סירובו של הנתבע (להלן גם: " המוסד") להכיר בתובעת כמי שזכאית לגמלה לשמירת הריון.

2.         התשתית העובדתית :

א.        התובעת, ילידת 1971, הועסקה על ידי קיבוץ גשור כרפתנית ברפת של הקיבוץ.

ב.         התובעת הרתה (ילד רביעי) ותאריך הלידה המשוער שלה נקבע ליום 13.10.05.

ג.         ביום 14.10.05, בהיותה בשבוע ה-14 להריונה, קיבלה התובעת מהמומחה הרפואי לגניקולוגיה ד"ר יעקובי נחמיה, אישור לשמירת הריון עד לסיום הריונה.

ד.         ביום ה- 29.6.05 הגישה התובעת תביעה למוסד לצורך קבלת גימלה לשמירת הריון וביום ה-26.7.05 דחה הנתבע את תביעתה בנימוק: "בהתאם למסמכים שבידינו, לא הפסקת לעבוד לצורך שמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק".

3.         הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה רפואי בשאלה אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההריון שניתן לתובעת, ולשם כך מונתה ד"ר שפרה זוהר, והשאלה שהונחה לפתחה הייתה:

            "האם, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, היה מקום לראות את התובעת כמי שהיעדרותה מעבודה בתקופת ההריון התחייבה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן אותה או את עוברה".

4.         ביום 13.7.06 התקבלה חוות דעתה של ד"ר זוהר ולפיה:

            " בחוות דעתי : פרט לאירועים בהם חלתה חדוה בדלקת ריאות ובדלקת בדרכי הנשימה העליוניים שבגינם מגיעה לה חופשת מחלה, הרי שאר החששות לזיהומים בקלמדיה ומיקופלזמה ולחבלה קיימים גם כשהאישה לא בהריון ואינם קשורים בעבודה ברפת.

            ההריון עצמו לא חושף את האישה למחלות הללו ולחבלות המתוארות יותר מאישה שאינה בהריון".

5.         חוות הדעת הועברה לצדדים כדי שיעיינו בה וככל שירצו יגישו בקשה לשאלות הבהרה.

            מטעמה של התובעת הוגשה בקשה לשאלות הבהרה בטענה כי בחוות הדעת לא הובעה התייחסות לסיכון לחבלה בטנית מהפרות כמו גם מאופי העבודה.

6.         הנתבעת התנגדה לבקשת התובעת בטענה כי גמלה לשמירת הריון ניתנת אך ורק בשל סיבוך רפואי שנובע מהריון ומונע מהאישה לעבוד, וזאת ללא קשר לסוג העבודה ולאופייה.

7.         ביום 29.11.06 החליט בית הדין כי יש מקום בשלב זה, בו טרם הוכרעו הטענות המשפטיות של הצדדים, לשאלות התובעת כפי שנוסחו על ידי בית הדין, ובהן התבקשה התייחסותה של ד"ר זוהר להצדקת אישורו של הגניקולוג, ד"ר יעקובי, לנוכח הסיכון שיש בעבודה ברפת בשל החשש לחבלות בטניות מהפרות. כן נשאלה ד"ר זוהר אם לגישתה עבודה פיסית מאומצת מהסוג הנדרש מעובדים ברפת מסכנת את ההריון, ואם יש בתשובותיה לשאלות אלה כדי לשנות את מסקנתה.

8.         ביום 18.1.07 התקבלה תגובתה של ד"ר זוהר לשאלות ההבהרה ולפיה כפי שהיא רואה את העבודה ברפת היום, אין היא משנה את חוות דעתה.

            לדידה, "עבודה ברפת בוודאי שאינה מאומצת במיוחד ושכזו אינה עשויה לגרום לסיכון הריון בכל אחד משלביו" (סעיף 6ב לתגובתה).

יחד עם זאת כותבת ד"ר זוהר כי:

            "אינני מכירה את צורת העבודה ברפת של קיבוץ גשור, אך אם מדובר ברפתות מודרניות שהחליבה מבוצעת ע"י מכונות ויש מרחק שמור בין הפרה לרפתן החולב, אפשרות לחבלה בטנית כמעט לא קיימת. שאלה זו אולי יש להפנות לממונים על הרפת של קיבוץ גשור" (סעיף 6א לתגובה).