נדחתה תביעה בעניין רישום מקרקעין לא מוסדרים מעבר לקו הירוק עקב התיישנות

מהות התביעה

1.         לפני תביעות מאוחדות, בהן עותרים התובעים להורות על רישום מקרקעין לא מוסדרים שמיקומם מעבר לקו הירוק ביהודה ושומרון, בכפר ההרוס "ח'רבת מסמר". המקרקעין רשומים בחלקם במנהל בית אל.

התביעות מתבססות על ייפוי כוח שניתן לאבותיהם של התובעים (ה"ה אלכסנדר שוב ז"ל ויצחק פוקסון ז"ל) בשלהי שנת 1951. התובעים 1 ו-2 תובעים את חלקו של אביהם המנוח אלכסנדר שוב ז"ל, ואילו התובעים 3 ו-4 תובעים את חלקו של אביהם המנוח יצחק פוקסון ז"ל. 

2.         התובעים 1 ו-2 (ה"ה שוב) טוענים לבעלות על מגרשים מס' 253, 324, 336, 340, 349, 351, 352, 353, 354, 355, 356, 357, 358, ובנוסף, טוענים לבעלות על מגרשים  מס' 285, 298, 309, 313, 315, 316, 318, 319, 329, 331, 332, 333, 334, 354, שלטענתם אין אפשרות לרשמם. כן, טוענים הם לבעלות על חלק מהמגרשים המצויים במושעה (77 מגרשים) שמספרם 523-600, ואשר רשומים כיום על שם הנתבעת 4. התובעים 3 ו-4 (ה"ה ירדן) טוענים לבעלות מכוח אותו ייפוי כוח כאמור, על המגרשים שמספרם- 266 (א)(ב), 317, 335, 337, 338, 339, 359, 360, 364, 365, וכן מגרשים במושע- החל מ- 601 ועד ל- 838 (להלן: " המקרקעין" ו/או " המגרשים").

3.         אין מחלוקת כי אדם בשם סם כהן ז"ל רכש אותם מגרשים מגרינוולד לפני 1951, על פי ייפוי כוח, אך לא העבירם על שמו. סם כהן הוא שמכר על פי הנטען את המגרשים לאבות התובעים.

4.         עד פרוץ מלחמת ששת הימים היו נתונים המקרקעין בריבונות ירדן- בידיו של האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב, ולכן לטענת התובעים לא ניתן היה לבצע רישום לגביהם.

5.         חלק מהמקרקעין רשומים כיום במנהל יהודה ושומרון על שם נתבעת 3 וחלק על שם נתבעת 4. הנתבעות טוענות כי מקור זכותן הוא רכישת המקרקעין מגב' רות אפרתי, בתו של מר סם כהן ז"ל (להלן:" גב' אפרתי").

לשיטת הנתבעות התביעה התיישנה לפני שנים רבות. כן טוענות הן כי רכשו את המקרקעין בתום לב ובתמורה והשלימו את רישום המקרקעין על שמן, כאמור.

להלן העובדות הצריכות לעניין.

הרקע העובדתי

6.         בפרק זה יבואו עיקר העובדות שנטענו על ידי הצדדים, ובהן עובדות שבמחלוקת. בשנות ה- 40 רכש ד"ר וויקטור גרינוולד ז"ל (להלן: " גרינוולד") מגרשים רבים בשטח של מאות דונמים, באדמות "חירבת מוסמר" באזור יהודה ושומרון. מגרשים אלה נרשמו על שמו ביום 23.07.1945 בלשכת רישום המקרקעין (ראה מכתבו של מנהל אגף הנכסים מ. מנדלבאום מיום 31.10.1958). ביום 19.07.1947 בוצעה חלוקה של האדמות הנ"ל למגרשים בודדים על פי תוכנית חלוקה במשרד ספרי האחוזה ביפו, בתיק מס' 129/47. החלוקה נרשמה בספרי הרישום של חירבת מוסמר בכרכים 1-5 על פי שטר חלוקה מס' 784/47.

7.         קודם לשנת 1951 (לטענת הנתבעות כבר בשנת 1947-1948), רכש סם כהן ז"ל (להלן: " סם כהן") חלק מהמגרשים מאת גרינוולד, על פי ייפוי כוח בלתי חוזר.

8.         לאחר מכן, ביום 16.04.51 חתם גרינוולד, על ייפוי כוח בלתי חוזר, לגבי המגרשים, אשר מוטביו הם ה"ה יצחק פוקסון ז"ל ואברהם חצרוני ז"ל (להלן:" פוקסון וחצרוני") ( אסמכתא ג' לתיק מוצגי התובעים- המוצגים להלן: " אסמכתא").

9.         לטענת התובעים, בשלהי שנת 1951 מכר סם כהן כ- 200 מגרשים מתוך המגרשים הנ"ל לאבותיהם, ה"ה שוב ופוקסון ז"ל (כל אחד קיבל 100 מגרשים). הצדדים חלוקים בשאלה אם שולמה התמורה לאבות התובעים בגין ייפוי כוח זה. התובעים, 1 ו-2 סומכים טענתם על מכתבו של אלכסנדר שוב ז"ל מיום 6.12.1951 לסם כהן ז"ל המאשר את העסקה שעשה עימו. לטענתם המכתב מעיד על תשלום מלוא התמורה עבור המגרשים על ידי אביהם.  כן סומכים התובעים טענתם גם על מכתבו של עו"ד דב לוין, ב"כ סם כהן ז"ל, משנת 1962 אל מר שוב. ממכתב זה הם למדים על העסקה ועל תשלום מלוא התמורה בגינה. הנתבעות מנגד, מכחישות שעסקה זו התרחשה וטוענות כי התמורה בעד המגרשים מעולם לא שולמה לסם כהן ולכן אין לתובעים זכויות במגרשים.

10.       ביום 4.11.51 נתנו חצרוני ופוקסון, ייפוי כוח חלקי, מכוח ייפוי הכוח שניתן להם ביום 16.04.1951, לפיו, הם מעבירים חלק מזכויותיהם במגרשים הנ"ל לגב' רחל פוקסון ולתובע 1, משה שוב ( אסמכתא ד'). התובעים טוענים כי ייפוי הכוח בא לאפשר לרחל פוקסון ולתובע 1 לרשום את המקרקעין בספרי האחוזה על שמם של מר אלכסנדר שוב ז"ל ומר יצחק פוקסון ז"ל. הנתבעות טוענות מנגד כי מדובר בייפוי כוח, המלמד כי רחל פוקסון והתובע 1 הם נאמניהם בלבד של חצרוני ופוקסון.

11.       בשנת 1961, ביום 6.02.1961, חתם ד"ר גרינוולד פעם נוספת על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו של סם כהן ז"ל ואריה אפרתי המסמיך את שניהם לרשום את המגרשים הנ"ל על שם הגב' רות אפרתי ( אסמכתא יז').

12.       בשנים 1961-1962 התנהלו הליכים בבית המשפט המחוזי (תל אביב) בת.א. 2244/61 (להלן:" התביעה בת.א. 2244/61") באשר למגרשים. במסגרת הליכים אלו, סם כהן הגיש תביעה כנגד מר אברהם חצרוני, רחל פוקסון, אלכסנדר שוב ומר גרינוולד, למתן צו הצהרתי, לפיו הינו הבעלים הבלעדי של מגרשים המצויים בחירבת מוסמר, ואשר פורטו ברשימות שצורפו לתביעה (נספחים א' ו-ב'). בתביעה זו, בסעיף 2, נאמר מפורשות כי גרינוולד נתן יפוי כח לגבי קרקעות בחירבת מוסמר לפוקסון ולחצרוני, ויפוי כח זה נתן "על דעת ובהסכמת התובע כשהנתבע 1 [חצרוני] ומר יצחק פוקסון ז"ל משמשים כנאמניו", וכן נאמר, בסעיף 6, כי "לאישור מחודש של בעלותו על כל המגרשים שמכר לתובע, לרבות אלו הפורטים ברשימות א ו/או ב הנ"ל ועל מנת לאפשר לו להעביר את הבעלות עליהם לשמו או לכל מי שימצא לנכון נתן נתבע מס' 4 [הערה: גרינוולד] לתובע את יפוי הכח מיום 6.2.61 שהעתקו רצ"ב". מתביעה זו עלה, כי סם כהן רואה עצמו הבעלים הבלעדי של המקרקעין בחירבת מוסמר.

מטיעון התובעים עולה כי התביעה לא התייחסה למקרקעין נשוא הדיון אלא למקרקעין אחרים, כעולה ממכתבו הנזכר של בא כוחו של סם כהן, עו"ד דב לוין, מיום 5.06.1962 שבו צוין כי אף אם כל המגרשים שאליהם התייחסה התביעה כלולים בייפוי הכוח שנתן למשה שוב ולרחל פוקסון, הם אינם כלולים ברשימות א' ו- ב' הנספחות לכתב התביעה.

הצדדים חלוקים לגבי אופן סיומה של התביעה האמורה. התובעים טוענים כי בכתב התביעה סם כהן הודה שמכר את המגרשים לשוב ופוקסון, ולבסוף משך את תביעתו מבלי שניתן פסק דין. הנתבעות טוענות מנגד, כי הצדדים הגיעו לפשרה(ראו נספח יא' לתצהיר הגב' אפרתי), שלאחריה שוב ופוקסון ויתרו על זכויותיהם במגרשים והסירו את הערות האזהרה שרשמו לטובתם, ואילו, לחצרוני הועברו 21 מגרשים.