נדחתה עתירתו של המבקש להכרה בו כזכאי שיקום

השופט י' עמית:

           עתירה זו מכוונת נגד החלטת המשיבה (להלן: המינהלה או המשיבה) לדחות את בקשת העותר להכיר בו כמי שזכאי לטיפול במסגרתה.

1.        העותר, יליד 1981, שירת במנגנון הביטחון בדרום לבנון בשנים 2000-1996, בהיותו כבן 19-15. לדבריו, בשלוש השנים האחרונות לשירותו שימש כמאבטח ומלווה אישי של אביו המנוח אשר היה ראש מנגנון הביטחון בכפר עיתרון. בחודש מאי 2000, עם נסיגת צה"ל מלבנון, עברו העותר ומשפחתו לישראל, וכיום העותר הוא אזרח ותושב ישראל.

2.        על פי החלטת ממשלת ישראל משנת 2001, האחריות לטיפול באנשי צד"ל ומנגנוני הביטחון שהוכרו כ"זכאי שיקום" הועברה מהמשיבה לידי משרד הקליטה. עוד נקבע בהחלטה כי המשיבה "תוסיף ותשא באחריות לטיפול באוכלוסיה מיוחדת, שעמדה בקשרים מיוחדים עם זרועות הביטחון, ואשר תוגדר ותיקבע על ידה, ובכלל זה קציני צד"ל בכירים..." (החלטת ממשלה מס' 720 מיום 16.9.2001) (להלן: החלטה 720). על פי החלטה זו קבעה המשיבה קריטריונים לפיהם הסיוע המיוחד יינתן לקצינים בכירים מדרגת מ"פ ומעלה שהיו בתפקיד ביום יציאת הכוחות מלבנון, וכן לאנשים ששירתו שירות מודיעיני מיוחד. בחודש ספטמבר 2001 ערכה המשיבה בחינה פרטנית ביחס לכלל אנשי צד"ל ויתר הגורמים שטופלו על ידה, בעקבותיה נקבע כי העותר אינו עומד בקריטריונים המזכים בהמשך טיפול במסגרתה.