נדחתה עתירת 'עדאלה' והמועצה הלאומית לשלום הילד לביטול הפחתה בקצבאות הילדים לאלו שלא קיבלו חיסונים

השופטת ע' ארבל:

           עניינן של העתירות שבפנינו בהפחתת קצבת ילדים להורה אשר ילדיו לא קיבלו את החיסונים הנדרשים כפי שפורסמו על ידי מנכ"ל משרד הבריאות. בעתירות פונים העותרים בדרישה לבטל את סעיף 61(2)(ד) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009 (להלן: חוק ההתייעלות הכלכלית או החוק) בהיותו בלתי חוקתי.

חוק ההתייעלות הכלכלית

1.        חוק ההתייעלות הכלכלית, אשר נחקק בשנת 2009, כלל את תיקון מס' 113 (להלן: התיקון) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). עיקרו של התיקון הוא בהגדלה הדרגתית של קצבאות הילדים המשתלמות עבור הילד השני, השלישי והרביעי בתא משפחתי. במקביל מורה התיקון על הפחתה בקצבאות הילדים המשולמות עבור ילדים אשר לא קיבלו את החיסונים הנדרשים בהתאם לגילם ומצבם הבריאותי ועל פי תוכנית החיסונים שעליה הורה מנכ"ל משרד הבריאות. עיקר הסדר זה מצוי כיום בסעיף 68(ד) לחוק הביטוח הלאומי:

(ד)   (1)     התקיים בילד האמור בפסקה (2) תופחת קצבת הילדים לחודש המשתלמת בעדו, בסכום של 100 שקלים חדשים (בסעיף זה - סכום ההפחתה), ובלבד שניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (ה) וחלפה תקופת 14 הימים כאמור באותו סעיף קטן מיום המצאת ההודעה לפי הוראות סעיף קטן (ח)(2); ההפחתה תחל ב-1 בחודש שלאחר מסירת ההודעה למוסד כאמור בפסקה (2);

(2)   משרד הבריאות הודיע למוסד כי חלפו שישה חודשים מהמועד שבו היה על הילד לקבל את החיסונים הנדרשים בהתאם לגילו ולמצבו הבריאותי ועל פי תכנית החיסונים שעליה הורה המנהל הכללי של משרד הבריאות; הודעה כאמור תישלח למוסד לא יאוחר מתום שבעה ימים מהיום שבו חלפו שישה חודשים כאמור;

(3)   תכנית כאמור בפסקה (2) תפורסם ברשומות והיא תכלול הוראות בדבר סוג החיסון, מועדי החיסון, ומועדים נוספים שבהם ניתן להשלים חיסון שלא ניתן במועד שנקבע לו, ואת הגיל המרבי שבו ניתן לקבל כל חיסון (בסעיף זה - תכנית החיסונים).

           יוער כי סעיפים נוספים בהסדר זה כוללים הוראות בדבר ההודעה שיש לשלוח להורים שילדיהם לא קיבלו חיסונים כאמור; אפשרויות השגה וערעור על החלטות בעניין; סכומי הפחתת הקצבאות בהתאם למספר הילדים במשפחה; חישוב הקצבה מחדש לאחר חיסון הילד כנדרש או לאחר שחלף המועד האחרון שבו היה ניתן לקבל את החיסון שבשלו הופחתה הקצבה; ועוד.

2.        פרסום תוכנית החיסונים על ידי מנכ"ל משרד הבריאות נדחה תחילה בעקבות טיעונים שהועלו על העדר נגישות לתחנות טיפות חלב של האוכלוסייה הבדואית בנגב, כך שלמעשה לא ניתן היה ליישם את התיקון. לאחר פעולות שבוצעו להגברת הנגישות והמודעות בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב, פרסם מנכ"ל משרד הבריאות תוכנית חיסונים מכוח החוק, במסגרתה נכלל חיסון אחד בשם MMRV, שהינו חיסון "מרובע" נגד ארבע מחלות: חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח. החיסון ניתן לתינוקות בגיל שנה, והתוכנית תחול על תינוקות שנולדו החל מיום 1.1.12, כך שהפחתת הקצבאות הראשונה תיעשה לא לפני 1.7.13.

           כנגד הסדר זה הוגשו העתירות שבפנינו.

בג"ץ 7245/10 - טענות העותרים

3.        העותרים הינם ארגונים ועמותות הפועלים לקידום זכויות המיעוט הערבי והבדואי, וכן תושבות ויושבי ראש וועדים מקומיים של שלושה כפרים בדואים בנגב, אשר במועד הגשת העתירה לא פעלו בהם מרפאות אם וילד.

4.        ראשית טוענים העותרים כי התיקון התקבל בעקבות הסכם קואליציוני, ובטרם אישורו לא התקיים כל דיון לגביו. המשיבים לא נסמכו על חוות דעת או על מחקר כלשהו בטרם אישור התיקון. שנית, טוענים העותרים כי התיקון פוגע בזכויות החוקתיות של הילדים. לטענתם, קצבת הילדים שייכת לילדים עצמם, למרות שהיא מועברת להוריהם. בית המשפט הדגיש בהזדמנויות שונות את חשיבותן ותכליתן של קצבאות הילדים שמיועדות לרווחתם של הילדים. המסקנה, אם כן, לטענת העותרים, כי הפחתת הקצבאות פוגעת בילדים ובזכויותיהם, ובעיקר בילדים המשתייכים למשפחות עניות שתאלצנה לוותר על הוצאות כספיות הכרחיות עבור גידולם והתפתחותם של הילדים. התיקון פוגע, כך נטען, בעיקרון העל של טובת הילד שעוגן בפסיקת בית המשפט העליון ובאמנות בינלאומיות. העותרים מוסיפים וטוענים כי התיקון פוגע בעיקרון השוויון בין הילדים, שכן הוא יוצר הבחנה בלתי רלוונטית בין ילדים שקיבלו חיסונים לכאלו שלא קיבלו חיסונים, וכן בין ילדים שיש להוריהם נגישות לשירותי רפואה מונעת, לילדים שהמדינה לא דאגה עבורם לנגישות לשירותים כאלו. עוד הם טוענים כי התיקון פוגע בזכות החוקתית לקניין הילדים, שכן הקצבאות שייכות להם. לטענתם, עצם תשלום דמי הביטוח למוסד לביטוח לאומי יוצר הסכם חוזי בין ההורה לבין המוסד לביטוח לאומי, במסגרתו גלומה הציפיה לתשלום קצבאות ילדים כנגד תשלום דמי הביטוח על ידי ההורה. פגיעה בציפיה זו, כך נטען, אף היא מנוגדת לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו המעגן את הזכות החוקתית לקניין. פגיעה נוספת אותה מייחסים העותרים לתיקון היא הפגיעה בזכות לביטחון סוציאלי שהוכרה בפסיקת בית המשפט העליון ובאמנות בינלאומיות. לטענת העותרים התיקון עלול להעמיק את העוני בקרב הילדים שיפגעו מהתיקון, ובמיוחד אלו המשתייכים ממילא למשפחות עניות.

5.        לטענת העותרים הפגיעה בזכויות החוקתיות האמורות אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. הפגיעה, כך נטען, אינה לתכלית ראויה. הפגיעה נעשתה ללא בדיקה וללא תשתית ראויה; היא מעמיקה את העוני ואת הפערים החברתיים-כלכליים; והיא פוגעת אף באינטרס הציבורי אשר דווקא מחייב הגנה והימנעות מפגיעה באותם ילדים שלא מקבלים חיסונים.

6.        עוד נטען כי הפגיעה אינה עומדת במבחן המידתיות המשולש. הפגיעה אינה עומדת במבחן הקשר הרציונאלי, שכן האמצעי שנבחר אינו משיג את המטרה של שמירה על בריאות הילד ובריאות הציבור. לטענת העותרים התיקון דווקא פוגע בשלום הילד, בבריאותו, בהתפתחותו, בקניינו, ובזכותו לביטחון סוציאלי, וכן גורם להעמקת העוני. נטען כי השימוש בקצבאות לצורך ענישה הוא אסור, וכי אין לעשות שימוש בקצבאות לצורך מאבק בתופעות שליליות או פסולות למיניהן. התיקון מעניש את הילדים בגין אי קבלת שירותי חיסון.

           העותרים מוסיפים וטוענים כי הפגיעה אינה עומדת במבחן השני של המידתיות - האמצעי הפוגע פחות. לטענתם, ניתן היה לאמץ אמצעים אחרים והולמים להשגת התכלית, כגון הנגשת שירותי בריאות מונעים בכפרים הלא מוכרים בנגב. העותרים טוענים כי האוכלוסייה העיקרית שתיפגע מהתיקון היא הילדים המתגוררים בכפרים הבדואים, לרבות ילדי הכפרים הלא מוכרים. לטענתם, שיעורם הגבוה של הבלתי מחוסנים בקרב ילדים בדואים הינו תוצר של מחדל המדינה באספקת שירותי רפואה מונעת במסגרת מרפאות אם וילד. נגישותם של הילדים הבדואים לשירותים אלו הינה מוגבלת. בכ-45 כפרים לא מוכרים קיימות, כך נטען, רק 12 מרפאות אם וילד, שאף הן הוקמו רק לאחר פניה לבג"ץ, וחלקן נמצאות תחת איום סגירה. העותרים מוסיפים כי תושבי כפרים אלו אף מוגבלים בניידותם בהיעדר רישיונות נהיגה ובהעדר תחבורה ציבורית הולמת באזור, וכי הם מצויים במצב סוציו-אקונומי נמוך ובשיעור עוני גבוה ביותר. התיקון, אם כן, מעניש את הילדים הבדואים על לא עוול בכפם, ובשל אי מימוש החובה של משרד הבריאות לפעול למימוש זכויותיהם של ילדים אלו מלכתחילה. ענישה זו תחמיר אף יותר את מצבם הסוציו-אקונומי של ילדי הבדואים, ותעמיק את הפערים החברתיים בין אוכלוסייה זו לבין כלל האוכלוסייה. העותרים טוענים כי למרות לשונו הניטראלית של התיקון הנתונים האמורים מלמדים כי הוא מפלה את ילדי הבדואים הלכה למעשה על רקע לאום.

           לבסוף טוענים העותרים כי הפגיעה אף אינה מקיימת את מבחן המידתיות הצר. לטענתם, דמוקרטיה אינה יכולה להצדיק הענשת ילדים בשל אי חיסונם על ידי הוריהם. התיקון מביא לתוצאה הפוכה מזו שביקש המחוקק, ותחת שמירה על בריאותם של הילדים נגרמת פגיעה נוספת בהם.

7.        בטיעונים משלימים שהוגשו על ידי העותרים ביום 16.8.12 מבקשים העותרים לחדד את הטענה לפיה יש לבחון את הפגיעה בזכויות לאור הנתון שמדובר בילדים, שהינם קבוצה בעלת מאפיינים מיוחדים המחייבים הגנה חוקתית מיוחדת. לטענתם, נתון זה מבחין בין פגיעה רגילה בזכות לשוויון העשויה להיות אבחנה מותרת, לבין פגיעה הנופלת בהגדרת אפליה אסורה - קרי פגיעה בזכות החוקתית.