נדחתה עתירה נגד לשכת עורכי הדין בעניין תקופת ההתמחות והיתר לעבודה נוספת

1.         עניינה של עתירה זו בהחלטתם של המשיבים - לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: " הלשכה") ואורגנים שונים במסגרתה - שלא לאשר לעותר להמשיך את התמחותו,                       בהתאם לאישור קודם שניתן לו, וכן שלא להכיר בארבעה וחצי חודשים מתקופת התמחותו.

העובדות הצריכות לעניין הן אלו:

2.        

ביום 24.8.05 הגיש העותר למשיבים בקשה לרישום התמחות, אליה צירף טפסים                      המיועדים למאמן ולמעביד בשל בקשתו לעבודה נוספת בתקופת ההתמחות ( נספח 1 לעתירה).

בתאריך 31.8.05 הודיעו המשיבים למבקש כי בקשתו בטיפול והודעה על האישור תשלח לו                עם גמר הטיפול.

ביום 7.9.05 הודיעו המשיבים למבקש כי מתכונת שעות ההתמחות שציין בטפסים המצורפים אינה עומדת ב כללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על התמחות), תשכ"ב-1962                              (להלן: " כללי הלשכה"), וכי עליו לשלוח מתכונת שעות מתוקנת ( נספח 3 לעתירה).

ביום 29.9.05, לאחר שהעותר שלח מתכונת שעות מתוקנת, הודיעו לו המשיבים כי הוועד המרכזי של הלשכה - המשיב 2 - אישר את התמחותו ( נספח 5 לעתירה).

בתאריך 16.11.05 זומן העותר להופיע בפני וועדת המשנה להתמחות של הלשכה.                             ביום 16.1.06, בעקבות הדיון שאוזכר לעיל, שלחו המשיבים לעותר מכתב ובו הודיעו לו                   כי עבודתו הנוספת לא אושרה על ידי וועדת ההתמחות בשל חשש לניגוד עניינים,                              אולם הדיון לא מוצה ומליאת הוועדה תוסיף ותדון בעניין ( נספח 7 לעתירה).

ביום 17.1.06 זומן העותר לראיון עם המפקח על המתמחים בלשכה, שהתקיים ביום 15.2.06                     בנוכחות העותר ומאמנו.

ביום 27.3.06 הודיעו המשיבים על החלטת וועדת ההתמחות הארצית של הלשכה - המשיבה 3,  אשר אושרה על ידי הוועד המרכזי של הלשכה, כדלקמן:

" לאשר את התמחותך אצל עו"ד סטריקובסקי עד ליום 16.11.06 בלבד,                               המועד שבו הודע לך כי ועדת ההתמחות ממליצה שלא לאשר את המשך התמחותך במשרד סטריקובסקי .

אם תחליט להמשיך את התמחותך במשרד סטריקובסקי יהא עליך לחדול                   מלעסוק בעבודתך במדיקל סנטר" ( נספח 12 לעתירה)

בתאריך 7.4.06 הודיע העותר למשיבים כי החל מיום 1.4.06 הוא מפסיק את התמחותו                            ועד למועד זה השלים 7 חודשי התמחות ( נספח 14 לעתירה).

עתירה זו עניינה הן בהחלטת המשיבים שלא לאשר לעותר לעבוד בעבודה הנוספת                       והן כנגד ביטול רטרואקטיבי של ארבע וחצי חודשי התמחות.

3.         טענתם של המשיבים היא שהמבקש הגיש בקשה להתמחות לפי כלל 2(א)                         לכללי הלשכה, ובקשה זו אינה כורכת בתוכה גם בקשה להיתר לעבוד העבודה נוספת.

לטענתם, על מי שמבקש לעבוד בעבודה נוספת להגיש בקשה מפורשת לכך, שכן הדיונים                     בשתי הבקשות (להתמחות ולעבודה נוספת) מתקיימים באפיקים שונים ולא בד בבד.                       לפיכך, הדיון בבקשת ההתמחות התקיים מיד עם הגשת בקשת ההתמחות -                                          ואילו רק ביום 10.10.05 החלו לדון בבקשת העותר לעבודה נוספת.

ביום 16.1.06 נאמר מפורשות לעותר כי עבודתו הנוספת לא אושרה ( סעיף 1 לנספח 7 לעתירה) והעניין יידון בישיבת וועדת ההתמחות הארצית, כפי שאמנם נעשה.

מפרוטוקול אותה ישיבה ( נספח לתגובת המשיבים) עולה כי לאחר שנתנו לעותר ולמאמנו                 לפרוש טיעוניהם, החליטה וועדת ההתמחות הארצית לאשר את ההתמחות עד ליום 16.11.06, בלבד - ולא לאשר את ההתמחות מאותו מועד ואילך, כל עובד העותר בעבודתו הנוספת.

לפיכך, טוענים המשיבים כי אין מדובר בביטול היתר שניתן שלא כדין - אלא בהחלטה                      שלא ליתן היתר כלל. עוד הם טוענים כי השיקולים בקשר לניגוד עניינים שהתעוררו                                 בעניינו של העותר, העוסק כמתמחה במשרד הנמצא בקשרי עבודה עם מעסיקו האחר,                       הם שיקולים ראויים, עניינים וסבירים, המעוגנים ב כלל 5 לכללי הלשכה.