נדחתה עתירה לפסילת שאלות בבחינת ההתמחות של לשכת עורכי הדין

1.         העותר נטל חלק ביום 4.5.09 בבחינת ההתמחות בכתב במקצועות המעשיים שמקיימת לשכת עורכי הדין (המשיבה 1). תחילה נקבע כי ציונו של העותר בכל חלקי הבחינה הוא 61%. בעקבות השגות שהגיש העותר החליטה ועדת הבחינות (המשיבה 2) לפסול שאלה אחת מבין השאלות שלגבן השיג. לאחר פרסום ההחלטה בהשגות הועמד ציונו על 64%, נקודה אחת מתחת לרף הנדרש לקבלת ציון עובר. העותר טוען בעתירה כי יש לפסול בנוסף את שאלות מס' 20 ו-52 (בגרסה השנייה של השאלון), או לקבוע כי התשובות שנבחרו על ידו לשאלות אלה נכונות גם הן. בנוסף טוען העותר כי על המשיבות להתחשב בתשובותיו לשאלות מס' 60 ו-68 כפי שסומנו על ידו בשאלון הבחינה המקורי ולא בדף התשובות המצורף לשאלון.

2.         נוסח שאלה 20 הנו כדלהלן:

" 20.      משה עבד בין השנים 1983-1993 במפעל לחומרים מסוכנים. בשנת 1998 במהלך בדיקות שגרתיות, איבחן הרופא אצל משה מחלה, ובחוות הדעת הרפואית נכתב כי המחלה פרצה כבר בשנת 1993 ונגרמה עקב חשיפת יתר לחומרים מסוכנים. בשנת 2006 הגיש משה תביעה נזיקית נגד המפעל.

האם תביעתו של משה התיישנה?

א.         כן, מאחר שחלפו למעלה משבע שנים מתחילת עבודתו של משה במפעל, שאז נולדה עילת התביעה.

ב.         כן, מאחר שחלפו למעלה משבע שנים מגמר עבודתו של משה במפעל.

ג.         לא, מאחר שמשה גילה את המחלה לפני פחות מעשר שנים.

ד.         כן, מאחר שחלפו למעלה מעשר שנים מיום אירוע הנזק".

ועדת הבחינות קבעה כי התשובה הנכונה הנה מסיח ד'. בתשובה זו בחרו 47% מהנבחנים. העותר בחר במסיח ג', וכמותו עשו 43% מהנבחנים.

3.         העותר טוען כי בשאלה זו ובתשובה שקבעה לה ועדת הבחינות נפלו שתי טעויות משפטיות בולטות באשר לפרשנות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. סעיף זה קובע כי "לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - 'היום שנולדה עילת התובענה' הוא... מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". מחלתו שלמשה התגלתה בשנת 1998, חמש שנים לאחר פרוץ המחלה בשנת 1993, היינו שהנזק לא התגלה ביום בו אירע. במקרה זה מורה הסעיף כי תקופת ההתיישנות נספרת החל מהיום שבו הנזק התגלה, כלומר משנת 1998, כפוף לסייג שלפיו " במקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". מאז פרוץ המחלה בשנת 1993 ועד להגשת התביעה בשנת 2006 חלפו יותר מעשר שנים, ולפיכך בחרה ועדת הבחינות במסיח ד'.

הטעות הראשונה שהעותר מייחס לבחירה זו היא בהנחה המקופלת בה שמועד פרוץ המחלה הוא יום אירוע הנזק לצורכו של סעיף 89(2). העותר מפנה לפסקי דין של בית המשפט העליון בהם נקבע כי המונח " נזק" בסעיף זה מכוון לנזק שאינו של מה בכך, היינו נזק שבגינו אדם סביר היה מגיש תביעה. לטענת העותר, מאחר שמחלתו של משה הייתה נסתרת עד לאבחונה בשנת 1998, הרי רק בשנה זו היה אדם סביר מגיש עליה לראשונה תביעה, ולכן רק בשנה זו החל מנין עשר השנים הקבוע בסיפא של הסעיף, שהסתיים בשנת 2008, ומסיח ד' הקובע כי בשנת 2006 התביעה כבר התיישנה אינו נכון. מסיח ג', שלפיו התביעה לא התיישנה, הוא הנכון מבחינת התוצאה, אם כי ההנמקה הניתנת בו שגויה. הטעות הנטענת השניה היא בהתעלמות ועדת הבחינות מההלכה הפסוקה הקובעת כי מחסום עשר השנים האמור חל על רכיב הנזק בלבד אך לא על רכיב הקשר הסיבתי, שגילויו המאוחר נשלט על ידי ההסדר הכללי בדבר התיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. מאחר שחוות הדעת הרפואית משנת 1998 ציינה לראשונה כי המחלה נגרמה עקב חשיפת יתר לחומרים מסוכנים, הרי רק בשנה זו החל מרוץ ההתיישנות, ולא נכון האמור במסיח ד' שלפיו סיבת ההתיישנות הנה חלוף למעלה מעשר שנים מיום אירוע הנזק.           

4.         וכך נוסחה שאלה 52:

" אחיות תאומות בנות 12 נחקרו על ידי חוקר ילדים ומסרו שאביהן אנס אותן. לא נמצאו ראיות נוספות להוכחת האשמה. האב בחר לוותר על העדת הילדות במשפט ורק חוקר הילדים העיד על עדותן של הקטינות. הנאשם שתק הן בחקירתו במשטרה הן על דוכן העדים.

האם ניתן להרשיע את הנאשם?

א.         כן, מאחר שכל אחת מעדויות הילדות יכולה להוות סיוע לעדותה של אחותה, אם תימצא מהימנה.

ב.         לא, מאחר שכל אחת מהעדויות זקוקה לסיוע שאינו בנמצא.

ג.         כן, מאחר ששתיקת הנאשם במשפט עשוייה להוות את הסיוע הנדרש.

ד.         אין מניעה להרשיע רק על סמך עדות הקטינות בפני חוקר הילדים, ובתנאי שבית המשפט יזהיר את עצמו קודם לכן".

ועדת הבחינות קבעה כי התשובה הנכונה הנה מסיח א'. בתשובה זו בחרו 76% מהנבחנים. העותר בחר במסיח ב'.