נדחתה עתירה לגילוי ראיות חסויות מטעמי ביטחון

1.        לפני שתי עתירות לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). העותר בבש"פ 5312/09 (להלן: העותר 1) והעותר בבש"פ 5313/09 (להלן: העותר 2) הם גיסים. העתירות מתייחסות בחלקן לפרשות דומות. לאור האמור, לבקשת המדינה ובהסכמת באת כוח העותרים, אוחד הדיון בעתירות.

2.        כנגד העותר 1 הוגש לבית משפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, המייחס לו עבירות שונות הנוגעות לפעילותו בארגוני טרור שונים. על פי המתואר בכתב האישום, הצטרף העותר 1 למשרד הפרסום של ארגון הטרור החזית העממית הדמוקרטית (להלן: החזית) והיה פעיל במסגרתו. בהמשך הצטרף הוא לזרוע הצבאית של החזית, השתתף בגיוס פעילים לחזית, ערך תצפיות עם חברי חוליה נוספים על חיילי צה"ל במטרה לפגוע בהם, מסר ידיעות על תנועת כוחות צה"ל באזור ואף השתתף בהנחת מטען חבלה במטרה לפגוע בחיילים. בהמשך, גויס העותר 1 על ידי העותר 2 לארגון הטרור כתיבת אל מג'אהדין (להלן: ארגון הטרור). השניים, כך נטען בכתב האישום, קשרו קשר לערוך תצפיות על תנועת כוחות צה"ל ברצועת עזה ולמסור את המידע האמור לארגון. בנוסף, מסר העותר 1 לפעיל חמאס האחראי על יחידת הטילים בחמאס, מידע על תנועת כוחות צה"ל באיזור. בגין מעשיו אלה הואשם העותר 1 בשורה של עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הפקודה למניעת טרור ותקנות ההגנה (שעת חירום) 1945 (להלן: תקנות ההגנה). בין השאר הואשם העותר 1 בחברות בארגון טרוריסטי, מגע עם סוכן חוץ, פעילות בארגון טרוריסטי, קשירת קשר לפשע, קשירת קשר למסירת ידיעה לאויב שעלולה להיות לו לתועלת ובכדי לפגוע בביטחון המדינה, מסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה, ניסיון לרצח, עבירות נשק (הובלה והחזקה), קשירת קשר למתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

3.        כתב האישום שהוגש כנגד העותר 2 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מייחס לו עבירות שונות הנוגעות לפעילותו בארגון הטרור. על פי המתואר בכתב האישום, גויס העותר 2 לארגון הטרור בסמוך לתחילת שנת 2008. עיקר פעילותו, כך נטען, היתה הסעת פעילי ארגון ברכבו וכן ביצוע תצפיות לעבר כוחות צה"ל ודיווח לפעיל צבאי בכיר בארגון הטרור על תנועת הכוחות באמצעות מכשיר קשר. בכתב האישום מפורטים שלושה אירועים שונים בהם הסיע העותר 2 פעילים בארגון הטרור ליעדים שונים, על מנת שיבצעו פיגועי ירי בצליפה ויפגעו בחיילי צה"ל. בשניים מן המקרים, כך על פי המתואר, נפצעו חיילי צה"ל נגדם כוון ירי הצלפים. העותר 2 אף סייע לפנות את פעילי ארגון הטרור, שנפצעו מירי חיילי צה"ל. בנוסף, מואשם העותר 2 כי ביצע תצפיות על תנועת כוחות צה"ל ועל כניסת כוחות צה"ל לרצועת עזה, ודיווח על כך באמצעות מכשיר קשר שנמסר לו במשך כחודש ימים. במהלך תקופה זו הגיע אל ביתו העותר 1, והעותר 2 הציע לו להצטרף לארגון הטרור. בגין כל אלה הואשם העותר בעבירות שונות לפי חוק העונשין ולפי תקנות ההגנה, בהן: מגע עם סוכן חוץ, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירות נשק (הובלת נשק), קשירת קשר לפשע, סיוע לניסיון רצח, קשירת קשר למסור ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ומסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.

4.        ביום 5.5.09 חתם שר הביטחון על שתי תעודות חיסיון לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, בקשר לחלק מחומרי הראיות ופרטי המידע הנוגעים לכתבי האישום כנגד העותרים 1 ו-2. תעודות החיסיון חלות בשני המקרים, בין השאר, על מקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, לרבות שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נוהלי עבודה, דרכי השגת מידע, אמצעים טכניים המשמשים להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה. כן חלים החסיונות על תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון. יצוין כי בסעיף 5 לתעודות החיסיון מצוין כי "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול".                     

5.        העותרים טוענים כי אין די ברשימה המפרטת את הנושאים עליהם חלה תעודת החיסיון, אלא מן הראוי להעביר לידיהם רשימת נושאים מפורטת. עוד מבקשים הם כי החיסיון יוסר מכל נושא אשר יש בו כדי לסייע להגנתם או לתרום להבנה רבה יותר של ההליכים בתיקים המתנהלים נגדם.

           העותר 1 טוען כי יש בפיו טענות קשות על התנהגות העוצרים בתחילה והחוקרים לאחר מכן, וכן כנגד מדובבים שהופעלו כנגדו. בין השאר טוען הוא להשפלות, איומים, מכות וכיוצא באלו. לאור האמור, מבקש הוא כי יחשפו כל הרישומים הנוגעים לאמצעי חקירה אלה, ההיתרים שקיבלו החוקרים בעניינו והאמצעים בהם נקטו נגדו וכן כל האמצעים הנוגעים למעשי המדובבים. בפיו של העותר 2 טענות דומות. כן טוען הוא כי עובר למעצרו עבד בשירות הביטחון של הרשות הפלסטינית.

6.        המדינה טוענת בתגובותיה לשתי העתירות כי החומר החוסה תחת החסיונות כולל פעולות חקירה סמויות שבוצעו במסגרת החקירות שנערכו בפרשיות וכן חומר מודיעיני הנוגע לעותרים ולנאשמים אחרים. המדינה סבורה כי לא ניתן לפרט מעבר לאמור בתעודות החיסיון מבלי לפגוע באינטרסים ביטחוניים מהותיים שלשמם הוצאה תעודת החיסיון. יחד עם זאת, התחייבה המדינה להמציא, במסגרת בש"פ 5313/09, שתי פראפרזות נוספות, וכך אכן עשתה.

           באת כוח העותרים מצידה טענה בדיון בפנינו כי שתי הפראפרזות האמורות אינן מעלות ואינן מורידות, וחזרה על בקשתה לקבל פירוט רב יותר של המועדים בהם נאמרו הדברים הכלולים בפראפרזות ושל הנסיבות בהן נאמרו הדברים. כן חזרה באת כוח העותרים וביקשה כי יימסר לה, בין השאר, אם המעצר היה בעקבות ידיעות קודמות וכן יומן החקירות, כיצד התנהלו החקירות, אישור לכך שהופעלו מדובבים, ואם אמנם היו כאלה - פרקי הזמן והמועדים בהם הופעלו וההנחיות שקיבלו. בעניינו של העותר 2, ביקשה באת כוחו כי ייחשף המידע הרלבנטי לפעילותו הנטענת במסגרת שירות הביטחון הפלסטיני וכן מידע אודות איש שירות ביטחון ישראלי עימו היה העותר, לטענתו, בקשר.

           בא כוח המדינה הצהיר, בחלקו הגלוי של הדיון, כי החומר החסוי נבדק ונבחן על ידי גורמי שירות הביטחון הכללי כמו גם על ידיו, ונמצא שאין בו דבר שיכול לסייע להגנת העותרים. ככל שהחומר הכיל נתונים שהיה ספק לגבי הרלבנטיות שלהם להגנת העותרים - כך נמסר - הוא הועבר לעותרים בדרך של פראפרזות. עוד נטען כי אין בחומר החסוי כל נתון או מידע שתומך בטענות הזוטא של העותרים. 

7.        סעיף 44(א) לפקודת הראיות מעגן את הכלל המנחה ככל שמדובר ב"חיסיון לטובת המדינה", ולפיו:

 אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם... שר הביטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בביטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה.

           הנה כי כן, במסגרת עתירה לגילויה של ראיה חסויה על בית המשפט לבדוק, בשלב הראשון, אם הראיות שגילוין מתבקש נכללות בין העניינים שתחת תעודת החיסיון. במידה שאכן מדובר בראיות הנופלות בגדרו של החיסיון - שומה על בית המשפט להמשיך ולבחון את משקלן ואת מידת חשיבותן להגנתו של הנאשם: "על בית המשפט להורות על גילויה של ראיה אשר נמצא לגביה כי היא חיונית להגנת הנאשם. באשר לראיות אחרות, הלכה היא כי על בית המשפט לערוך איזון בין מידת התועלת הצפויה לנאשם מחשיפת הראיה לבין הפגיעה שעלולה חשיפה זו לגרום לביטחון המדינה. במסגרת זו נדרש בית המשפט לבחון גם האם ניתן לבודד מרכיבי ראיות מסוימים מתוך החומר החסוי ולחשפם, בין במישרין, בין בדרך של פראפרזה" (בש"פ 4055/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.09)).

8.        בחנתי היטב את החומר החסוי שהועבר לעיוני, זאת על רקע בקשת העותרים להעביר לידיהם רשימה מפורטת של הראיות החסויות וכן פרטים נוספים הנוגעים לאמצעי חקירתם ולמהלך החקירה. שוכנעתי כי החומר החסוי אינו כולל ראיות החיוניות להגנתם של העותרים וכי אין בו כדי להועיל לעותרים במידה המצדיקה את חשיפתו, זאת נוכח שיקולי הביטחון המפורטים בתעודת החיסיון. עיקר החומר הנחוץ להגנתם של העותרים, כך שוכנעתי, מצוי בחומר הגלוי וכן בפראפרזות שהועברו לעותרים, לרבות שתי הפראפרזות הנוספות שנמסרו. אשר לטענות הפסלות שהעלו העותרים, הרי שתעודת החיסיון אינה מונעת את בירור טענות אלה, ככל שיחפצו העותרים להביאן לבירור. בדקתי אף את שאר הטענות שהעלו העותרים על רקע החומר החסוי ולא מצאתי בהן ממש.

           אשר על כן, העתירות נדחות.         

           ניתנה היום, כ"א באלול התשס"ט (10.9.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il