נדחתה עתירה אסיר כנגד החלטה על הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת נציב שב"ס אשר קיבל את המלצת הממונה על עבודות שרות והורה על הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שרות.

על העותר נגזר לרצות 6 חודשי מאסר ולטענתו הופסקה עבודתו, על אף שעבד לשביעות רצון המעסיק, ואך ורק מהטעם שנפתח כנגדו הליך פלילי שעניינו כתב אישום בעבירת תעבורה. עוד טוען הוא כי נפגעו זכויותיו בכל הנוגע להליך השימוע, וזאת מהטעם שלא הוסברו לו זכויותיו להיוועץ עם עורך-דין וכן להיות מיוצג במהלך השימוע.

לאחר שעיינתי בתגובת שב"ס החלטתי לדחות את העתירה.

בטרם אתייחס לגופה של העתירה מצאתי לנכון להעיר לעניין טענתו של העותר כי לא הוסבר לו על ידי שב"ס כי הוא רשאי להיות מיוצג במהלך הליך השימוע. סבור אני כי יש טעם בטענה, אם כי לא מצאתי בה, במקרה זה, ומטעמים שיפורטו, עילה להורות על החזרת העותר לשימוע נוסף.

הזכות להיות מיוצג בהליכים משפטיים היא זכות חוקתית מהמעלה הראשונה. ראה לעניין זה:

ע"פ 5121/98 טור' (מיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח', תק-על 2006(2), 1093.

אמנם אין חובה לוודא יצוג על ידי עו"ד בהליך של שימוע המתנהל אצל הממונה על עבודות שירות ואולם כאשר מדובר בהליך שתוצאתו עלולה להיות הפעלה של עונש מאסר באופן שבו אסיר המרצה עבודות שירות יצטרך לרצות את מאסרו במתקן כליאה, ראוי הוא שיובהרו לו זכויותיו. ניתן ללמוד בעניין זה מהחובה הקבועה היום בחוק ולפיה במועד בו מתכוונת תביעה לדרוש עונש מאסר עליה להודיע על כך לנאשם בפתח הדיון וזאת כדי שיוכל להסדיר את יצוגו. ראה לענין זה הוראות סעיף 15א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (תיקון תשס"ו(4) - תיקון שיכנס לתוקף רק ביום 31.12.06).  

מכאן גם שסבור אני כי ראוי שבכל זימון אשר מוציא הממונה על עבודות שירות לשימוע, ובמיוחד כשמטרת השימוע לבחון אפשרות של הפקעת עונש מאסר בעבודות שירות, תהיה מפורטת בו הודעה על הזכות ליצוג על ידי עו"ד במהלך השימוע. אמנם, להבדיל מהליך בפני בימ"ש, לא נקבעה בחוק הוראה דומה המחייבת את שב"ס להתריע בפני העותר על תוצאות אפשריות של שימוע באופן שבו ישקול הבאת עו"ד שיסייע בידו, ואולם סבור אני כי גם ללא הוראה בחוק ראוי הוא כי רשות מנהלית תודיע ותבהיר לכל אסיר את זכויותיו, ובמיוחד בהליך שתוצאתו עלולה להיות כליאתו מאחורי סורג ובריח.

אלא שהעדר יצוג אין בו, לכשעצמו, כדי להוביל את המסקנה האוטומטית כי יש לבטל את השימוע. יש לבחון במקרה זה את הנימוקים אשר הוצגו בפני עורך השימוע והאם נשמט דבר כלשהו מהנימוקים שבפניו, אשר יתכן והיה מוצג בפניו לו היה העותר מיוצג.

סבור אני כי במקרה זה הוצגו כל הנתונים אשר הובאו כעת בפני, גם בפני עורך השימוע ואיני רואה כי מסקנתו הייתה שונה, גם לו היה שומע את אותם נימוקים מפיו של עורך הדין, הכל כפי שפורט בדיון בפני. אבהיר להלן.

עילת ההפקעה של עבודות השירות במקרה זה הייתה כפולה. העילה הראשונה הינה העדרות מעבודה ללא אישור המפקח. בעניין זה צוין בהודעת שב"ס כי העותר היה אמור להתחיל לרצות את עונשו ביום 3.7.06 בבית אבו משלב בעפולה. בתאריך 1.8.06 ביקש המעסיק שלא להעסיקו עוד במקום מאחר והוא עובד ללא הקפדה על הוראות הבטיחות ונעדר מהעבודה ללא הודעה וללא קבלת אישור. בבדיקה שערך המפקח התברר כי בחודש 7/06 נעדר העותר מעבודתו 15 ימים. ביום 14.8.06 שובץ העותר לעבודה במעון לקשיש בטירת הכרמל וזאת לאחר שהעתיק את מגוריו לטירת הכרמל. העותר נעדר רוב ימי החודש מהעבודה, לטענתו עקב מחלה, ואולם לא הציג אישורים לכך.

בין לבין, בתקופה בה היה אמור לעבוד בעבודות שירות נעצר על ידי המשטרה בגין עבירות תעבורה שונות שהחמורה בהן נהיגה בפסילה ושימוש ברשיון נהיגה ורשיון רכב מזויפים (האירוע אירע ביום 20.8.06). בהמשך הוגש כתב אישום בגין העבירות הנ"ל (ת.פ. 528/06 של ביהמ"ש לתעבורה בחיפה) ועמו בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 31.8.06 הורשע העותר על פי הודאתו בעבירות הנ"ל.

אחת מעילות ההפקעה של עבודות השירות הייתה פתיחת חקירה פלילית כנגד העותר. במקרה זה אין מדובר בפתיחה של חקירה פלילית, אלא בהרשעה בעבירה שבוצעה תוך כדי תקופת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. בפני הממונה על עבודות שירות טען העותר במהלך השימוע כי לא מדובר בעבירה פלילית. בפני טען בא כוחו כי לא היה צריך לתת משקל להצהרה זו מאחר והעותר אינו מבין את ההבדל שבין עבירה פלילית לעבירת תעבורה.

סבור אני כי טיעונו של ב"כ העותר היה חסר בעניין זה באופן המשמיט את הקרקע תחת העתירה. ראשית, על אף שהעתירה הוגשה ביום 3.10.06, לא מצאתי בעתירה כל הודעה על כך שהעותר הורשע בביצוע עבירה. סבור אני כי אי גילוי עובדה זו לכשעצמו מהווה חוסר ניקיון כפיים ודי בכך כדי שהעתירה תדחה על הסף. ואולם מעבר לכך, ולגופו של עניין, סבור אני כי אין לעשות כל הבחנה בין עבירה פלילית כמשמעו בהוראות סעיף 51ט' לחוק העונשין, שעניינו פתיחת חקירה פלילית, לבין עבירת תעבורה אשר אינה בגדר של עבירה טכנית. עבירות תעבורה הן עבירות לכל דבר ועניין ולחלקן, למרבה הצער, תוצאות קטלניות וחמורות לא פחות מעבירות אחרות המפורטות בחוק העונשין. מכאן שאין לעשות כל הבחנה עקרונית בין עבירות תעבורה ובין עבירות לפי חוק העונשין. מטרת הוראת החוק הייתה שעובד השירות יקפיד בכיבוד החוק לפחות בשעה בה הוא מבצע את עבודות השירות ולא יבצע בתקופה זו עבירות אחרות. עניין זה נכון גם לעבירות תעבורה.

מעבר לכך, במקרה זה עבר העותר עבירה של נהיגה בפסילה תוך שימוש במסמכים מזויפים. עבירות אלו אינן עבירות תעבורה גרידא. עבירה של נהיגה בפסילה היא עבירה המצביעה על זלזול בחוק ואי קיום צווי בית משפט. אמנם מדובר בעבירה על פי פקודת התעבורה ואולם במובנה המהותי היא זהה לכל עבירה אחרת שעניינה אי קיום צווים שיפוטיים. מכאן שיש לראותה בחומרה, זאת כאשר היא עומדת בפני עצמה וגם כאשר היא מובאת בחשבון כעבירה שבוצעה בעת שעותר אמור היה לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות.

בעניין המסוכנות הנשקפת ממבצעי עבירות של נהיגה בפסילה ראה:

רע"פ 2335/06 דלאל בדווי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 2770.

מכאן סבור אני כי כאשר הובא הנתון בפני עורך השימוע, וזאת בנוסף להעדרויותיו של העותר מהעבודה, לא היה כל מקום שלא להמליץ על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. לעניין זה אבהיר כי עיינתי בכל טיעוני העתירה שבפני ולמעשה כולם הובאו גם בפני עורך השימוע ומכאן שעצם החוסר ביצוג לא גרם לכך שבפני עורך השימוע לא הובאו נתונים חשובים.

מכל הטעמים דלעיל סבור אני שהמלצתו של עורך השימוע הייתה מבוססת כראוי והחלטתו של נציב שב"ס היא, במקרה זה, החלטה שניתנה בהתאם לסמכותו, משיקולים ענייניים וסבירים. לא מצאתי כי התקיימו העילות המצדיקות התערבות בהחלטה.