נדחתה מרבית התביעה שהוגשה נגד בנק דיסקונט בגין אחריותו לגניבת תכשיטים מכספת

פסקדין

רקע עובדתי

עניינה של תביעה זו בשוד הכספות הגדול שאירע ביולי 2002, במרתפי הסניף הראשי של בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הנתבע). במהלך שוד זה, נפרצו ונשדדו כ-400 כספות ובכללן זו ששכרו בני הזוג קריכאלי (להלן: "התובעים") ואשר הכילה תכשיטים שהביאו עימם התובעים מגרוזיה ומוסקבה ומסמכים.

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק:

לדברי התובעים: הנתבע הסתיר מהם את עובדת פריצתה של הכספת, התרשל בעקביות בטיפול בעניינם מרגע היוודע דבר הפריצה ומסר פריטים שזוהו כשלהם ללקוחות אחרים. משום כך איבדו תכשיטים יקרים בעלי ערך סנטימנטלי רב עבורם.

הנתבע, לעומת זאת, מסיר מעליו כל אחריות לפריצה שאירעה ולפריטים הגנובים מכוח סעיף 1 להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים אשר משחררו מכל אחריות ומבקש מהלקוח החתום לבטח בעצמו את תכולת הכספת ששכר. כמו כן, מוסיף שמאחר ומדובר במאות שוכרים והוא טיפל באופן וולונטרי בתביעות השונות וכ-99% מן התביעות יושבו להנחת דעת השוכרים  הרי שאין להטיח בו כל אשם בענין זה.

בישיבת קד"מ שנערכה ב- 19.9.05 בפני כב' השופט יפרח, הגיעו הצדדים להסכמה לפיצול הדיון באופן ששאלת הנזק תידון תחילה ורק אח"כ שאלת החבות. כפי שיובהר בהמשך, לאור המסקנה אליה הגעתי מצאתי לנכון ליתן פסק דין סופי.

דיון

קיים קושי אמיתי במקרה דנן להוכיח את כמות התכשיטים שנגנבו ושווים באשר אין כל תיעוד קודם מכל סוג שהוא לגביהם.

ב"כ התובעים בסיכומיו מציין כי התובעים בחרו בכל זאת להגיש התביעה תוך תקוה שבית המשפט ישתכנע באמיתות טענתם (סעיף 4 לסיכומים) אלא שהוא עצמו ברוב הגינותו, בהתייחסו לתובעת,שהיא העדה המרכזית, מציין כי "קשה היה שלא להתרשם מתשובותיה המבולבלות כמעה או מהדרך בה השיבה לשאלות ב"כ הבנק" (סעיף 37 לסיכומיו) ומוסיף כי הסכים לקבל על עצמו את ייצוגם של התובעים רק לאחר שהשתכנע כי התובעת דוברת אמת בטענותיה ועל אף שצפה את הקשיים האובייקטיבים שיידרשו להוכחתם במהלך המשפט (סעיף 38 לסיכומיו). עוד ציין בסעיף 44 לסיכומיו כי "אין בידי התובעים להוכיח טענותיהם בדרך פוזיטיבית על פי כללי הראיות הרגילים הנהוגים בבית משפט".

ב"כ התובעים התנסח בצורה עדינה בכל הנוגע לעדויות וזה אך מובן. ניסוח זה אינו משקף לטעמי את מצב הדברים לאשורו כפי שעולה מן המסמכים עליהם חתמו התובעים ומחקירת התובעים. כפי שיובהר בהמשך ישנן סתירות בגרסת התובעת עצמה, ישנן סתירות בין עדויות התובעים וישנה אי בהירות העוברת כחוט השני בגרסת התובעים היורדת לשרשם של דברים.

אין חולק כי הנטל על התובע להוכיח את הנזק שנגרם לו. מקום שישנו קושי בהוכחת הנזק המדויק, על התובע להניח תשתית ראייתית מתאימה על מנת לאפשר לבית המשפט לאמוד את הנזק. התובעים לטעמי לא הוכיחו את נזקם ולא העמידו בפני בית המשפט הכלים המתאימים לאמוד את נזקם.

לא בכדי העמידו התובעים בסיכומיהם את הנזק הישיר ע"ס של כ-71,000 ש"ח כאשר בכתב התביעה ננקב סכום שלא יפחת מ-370,000 ש"ח. מדובר בפער עצום אשר כשלעצמו מעמיד את גרסת התובעים בסימן שאלה אחד גדול.

 לעצם הענין, הצדדים נשענים על המסמכים השונים שנחתמו ע"י התובעים  ומבקשים להכריע את שאלת הנזק על מהימנות הגרסאות העובדתיות וההסתברויות העולות מנסיבות העניין.

לפנינו מספר מסמכים החתומים ע"י התובעים, ובהם שינויים כאלה ואחרים בתיאור התכשיטים שנמצאו בכספת לאחר הפריצה וכן של אלו שנגנבו.

כמות התכשיטים החסרים