נדחתה טענת חיסיון של מסמך רפואי בשל העובדה שהוכן לצורכי משפט

לפניי בקשה, בהתאם לתקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") להורות למשיבים להעביר לעיונה של התובעת את תגובתו של ד"ר לידר, כנזכר במכתבו של פרופ' קונסטנטיני, שעה שהמשיבים טוענים לחיסיון מן הטעם שהמסמך הוכן לצרכי ניהול המשפט.

הרקע לבקשה

1.         המבקשת הנה התובעת בתובענה זו שעילתה רשלנות רפואית, הן מצד המשיבה הפורמאלית (קופ"ח כללית) אשר רופא אורטופד מטעמה לא אבחן קיומו של גידול בעמוד השדרה של התובעת, והן מצד המשיבים 1, 2 (ביה"ח בו נותחה התובעת), אשר במהלך הניתוח להסרת הגידול לא עשו שימוש בניטור אלקטרופיזיולוגי, אשר יכול היה להתריע, בזמן אמת, על פגיעה עצבית ולמנוע או למזער תוצאותיה.

במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק זה, פנה ב"כ התובעת אל המשיבה הפורמאלית וביקש לקבל לעיונו עותק מכל הדרישות המקדמיות והמענה להן, אשר הוחלפו בינה ובין המשיבים, לרבות שאלונים ותצהירי תשובות.

ביום 14.6.09 התקבל במשרד ב"כ המבקשת העתק מן השאלות אשר הועברו ע"י המשיבה הפורמאלית לפרופ' קונסטנטיני, אשר ניתח את המבקשת בבי"ח דנה, וכן העתק מן התשובות אשר נענו על ידו.

במסגרת השאלון אשר נשלח אל פרופ' קונסטנטיני הוא נשאל, בין היתר, כדלקמן:

" א. האם לדעתך בתהליך המערב שורשים אין כל טעם בניטור תפקיד שורשים - כלומר גירוי והערכת התגובה ( EMG ) כולל ספינקטר אנלי?"

במענה לשאלה הנ"ל, השיב הוא, כדלקמן:

" בנוגע לשאלות לגבי ניטור תפקוד שורשים, תגובתו של ד"ר לידר מתייחסת לנושא".

תגובתו של ד"ר לידר הנזכרת בתשובה, היא נשוא בקשה זו.

פרופ' קונסטנטיני לא העלה בתשובתו הנ"ל כל טענה של חיסיון לגבי מסמך תגובתו של ד"ר לידר.

ב"כ המבקשת ביקש מהמשיבה הפורמאלית כי תעביר לעיונו את מסמך "תגובתו של ד"ר לידר", אולם נענה, במכתב מיום 23.6.09, כי מסמך זה אינו מצוי בידיה וכי לצורך קבלתו יש לפנות ישירות לב"כ המשיבים.

ביום 1.7.09 פנה ב"כ המבקשת לב"כ המשיבים בבקשה כי יעביר לעיונו את מסמך תגובתו של ד"ר לידר המתייחס לנושא תפקוד השורשים, כנאמר במענה לשאלון אשר הופנה אל פרופ' קונסטנטיני.

ביום 21.7.09 התקבלה במשרד ב"כ המבקשת תשובת ב"כ המשיבים לפיה תגובתו של ד"ר לידר, המאוזכרת במכתבו של פרופ' קונסטנטיני, הנה " תגובה פנימית אשר נערכה לצרכים משפטיים גרידא", ולפיכך מדובר בתגובה חסויה.

טיעוני המבקשת

2.         כל מסמך אליו מפנה בעל דין בתצהיר תשובות לשאלון, אשר יש בו, לשיטתו, מענה לשאלות אשר הופנו עליו ע"י בעל הדין שכנגד, חייב להיות חשוף וגלוי לעיני בעל הדין שכנגד, שאחרת לא ייחשף בפניו הבסיס העובדתי המהווה מענה לסוגיות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים.

המבקשת הוסיפה וטענה כי טענת המשיבים לפיה מכתב מאת ד"ר לידר, המשמש כמומחה הרפואי מטעם התובעת, נערך לצרכים משפטיים הנה תמוהה, מקוממת ובלתי סבירה. יובהר כי בשלב בו פנו המשיבים, או מי מטעמם לד"ר לידר לקבל ממנו תגובה "לצורכי משפט", היה ברור להם היטב כי הנ"ל משמש זה מכבר כמומחה רפואי מטעם המבקשת.

בבסיס הגילוי והעיון עומדים שני אינטרסים: אינטרס היעילות - באמצעות הגילוי מתאפשר לבעל הדין להכין כראוי את התשתית הראייתית לתביעתו או להגנתו בלא שיופתע על ידי ראיות יריבו במהלך המשפט; והאינטרס של גילוי האמת - חשיפת המסמכים שבידי הצד שכנגד מסייעת לחשוף את האמת העובדתית. המבקשת מפנה לעניין זה לחיבורו של יצחק עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", בספר אורי קיטאי, הוצאת נבו, עמ' 247. (להלן: " ספר אורי קיטאי").

המבקשת מוסיפה וטוענת כי היקף חסיונם של מסמכים אשר הוכנו לקראת משפט הצטמצם עד מאוד נוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, ע"י כב' הנשיא דאז א' ברק (להלן: " עניין הדסה").  בפסק הדין עמד הנשיא ברק על כך שהגישה כלפי החיסיון צריכה להיות חשדנית, וראוי ליתן לחיסיון פירוש מצמצם. בפסק הדין הודגש כי הערך הנעלה אליו יש לחתור הוא ערך גילוי האמת.