נדחתה התנגדות לקיום צוואה- לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת

ההליך והצדדים לו

1.         תובענה לקיום צוואה והתנגדות לה.

2.         הצוואה - צוואתה של המנוחה נ.ה. ז"ל (להלן: "המנוחה"), צוואה  בכתב יד מיום 18.10.98 (להלן: "הצוואה"; "הצוואה שקיומה מתבקש").

3.         המנוחה, אשר הלכה לבית עולמה ביום 10.11.98, הותירה אחריה 3 צוואות:

            א.         צוואה בכתב יד מיום 6.4.98 (להלן: "הצוואה הראשונה")

ב.         צוואה בכתב יד, אותה צוואה מיום 6.4.98, ועליה תיקונים ותוספות בכתב ידה של המנוחה.

ג.          הצוואה שקיומה מתבקש, זו מיום 18.10.98.

4.         א.         הצוואה הראשונה הוגשה לקיום על ידי הנתבעת 1, הזוכה בשלמות על

פיה.

ב.         לצוואה זו הוגשו שתי התנגדויות. האחת מטעמה של התובעת והשניה מטעמו של הנתבע 2, בעלה של המנוחה ממנה התגרש טרם מותה. הטעם להתנגדות - צוואה מאוחרת בזמן, מיום 18.10.98, זו שקיומה מתבקש.

ג.          הצוואה שקיומה מתבקש הוגשה לקיום על ידי התובעת. הנתבעת 1 הגישה התנגדות לקיומה של צוואה זו ונתבע 2, שתומך בקיומה,  צורף כצד להליך (נתבע), כמי שעלול להיפגע מההתנגדות.

טעמי ההתנגדות

5.         טעמי ההתנגדות פורטו בתצהיר הנתבעת 1 אשר צורף בתמיכה לה:

            א.         הצוואה מזויפת. לא מדובר בכתב ידה של המנוחה.

            ב.         המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה - סעיף 18 לתצהיר הנתבעת 1.

טענת הזיוף

6.         בישיבת יום 31.10.00 הסכימו ב"כ הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת אמיתותו של כתב היד ככתב ידה של המנוחה. המומחה מונה בהחלטה מיום 5.11.00. חוות הדעת נתקבלה ביום 25.3.01 נושאת תאריך של 21.3.01. בישיבת יום 16.6.02, בהמשך למסקנות חוות הדעת, הצהירו ב"כ הצדדים בזו הלשון: " קראנו את חוות הדעת. מקובל עלינו שהצוואה מיום 18.10.98 ( זו שקיומה מתבקש ש.ש. ) נכתבה כולה בכתב ידה של המנוחה. מקובל עלינו גם כי הצוואה מיום 18.10.98 מכסה את כל עזבונה של המנוחה כך שזו הצוואה שבית המשפט יידרש לקיומה או לפסילתה ". בכך נפלה לה טענת הזיוף.

לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.