נדחתה הבקשה לסילוק על הסף של הסכם הפשרה בתביעה הנגזרת נגד דחרקטורים בבנק לאומי בדבר נזקים שנגרמו לבנק כתוצאה מעבירות מס של הלקוחות בארה"ב

רקע

1. בפניי בקשה להכריז על בטלות הסכם פשרה במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת ולחילופין לדחייתו על הסף מפאת היותו סותר את תקנת הציבור, בשל היותו נגוע בניגודי עניינים ולאור הסתרת מידע מהותי מבית המשפט ומהציבור (להלן: "הבקשה").
2. עסקינן בהסכם פשרה שגובש במסגרת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד דירקטורים ומנהלים בבנק ובתאגידים נוספים שבשליטתו, כולל בנק לאומי ארה"ב (להלן: "בקשת האישור"). בבסיס בקשת האישור פעולות שביצע הבנק בקשר עם לקוחותיו שהינם נישומי מס בארצות הברית, בגינם נפתחה חקירה של הרשויות בארצות הברית. החקירה נסתיימה בהסדרים אליהם הגיע הבנק מול הרשויות, במסגרתם התחייב לשלם קנס על סך 400 מיליון דולר אמריקאי (להלן: "פרשת הלקוחות האמריקאים").
3. בעקבות בקשת האישור החליט דירקטוריון הבנק על הקמת וועדת תביעות בלתי תלויה, על מנת שתייעץ ותמליץ לו נגד מי מעובדי הבנק, בעבר ובהווה, אם בכלל, יש להגיש תביעות בגין הנזקים שנגרמו לבנק בשל פרשת הלקוחות האמריקאים (להלן: "הוועדה"). בהחלטתי מיום 11.3.2015 הוריתי על עיכוב הליכים בבקשת האישור, עד תום עבודת הוועדה. הוועדה נתנה המלצותיה לפיהן יש להעדיף מסלול של פשרה אל מול המבטחים בפוליסת ביטוח אחריות נושאי משרה, חלף הגשת תביעות כנגד נושאי המשרה. בעקבות המלצות הוועדה החל גיבושו של הסדר בין הבנק למבטחים של נושאי המשרה, במקביל לניהול משא ומתן מול המבקשים בבקשת האישור.
4. ביום 1.3.2016 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה, כולל הסדרים בדבר סיום סופי ומוחלט של כל ההליכים הנוגעים לפרשת הלקוחות האמריקאים (להלן: "הסכם הפשרה"). בהחלטתי מיום 21.3.2016 אישרתי את פרסום הסכם הפשרה וקבעתי מועד להגשת התנגדויות. בהמשך לכך, ביום 29.3.2016 פורסם דבר הסכם הפשרה לציבור וכן הועבר לקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה, המפקח על הבנקים והרשות לניירות ערך.
5. ביום 20.4.2016 הגיש מר מיכאל פורת (להלן: "פורת) "בקשה להכריז על בטלות הסכם הפשרה" ולחילופין, דחייתו על הסף תוך ביטול פרסומו לציבור – היא הבקשה המונחת בפני כעת. כמו כן, ביקש פורת להאריך את ממועד להגשת התנגדויות הציבור להסכם הפשרה כך שזה יחול 45 יום לאחר מתן החלטה בבקשה זו.
6. ביום 5.5.2016 הגישו עו"ד רם כספי ויו"ר הוועדה הבלתי תלויה כב' הנשיא בדימוס אורי גורן, את תגובתם לבקשה. בנוסף, הוגשה תגובה מטעם הבנק ותגובת המשיבים 1-15 בבקשת האישור. ביום 8.5.2016 הגיש המבקש בבקשת האישור, בארי לנואל (להלן: "לנואל"), תגובתו לבקשה, וכן המשיבים 16-17 בבקשת האישור הגישו תגובתם.
7. עוד יצוין כי בעקבות בקשת הבנק, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בנושא, בכתב ובעל פה, ביום 3.3.2016 ניתנה על ידי החלטה למתן צו חוסם כנגד פורת בגין בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת שהוגשה על ידו בבית המשפט העליון במדינת ניו יורק, ארה"ב, אשר עסקה בפרשת הלקוחות האמריקאים והנזקים הקשורים בה.

טענות הצדדים

טענות המבקש

8. במסגרת הבקשה מבקש פורת כי בית המשפט יכריז על הסכם הפשרה כחוזה פסול על פי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), בהיותו סותר את תקנת הציבור ויורה על בטלותו. לחילופין, מבקש פורת לדחות את הסכם הפשרה על הסף ולבטל את פרסומו שכן הינו פסול מעיקרו. בנוסף, מבקש פורת להחליף את המבקש בבקשת האישור, לנואל, במר פורת ובאי כוחו. כן מבקש פורת לחייב את לנואל, קבוצת בנק לאומי ונושאי המשרה בהוצאות, בשל התנהלותם הפסולה. בד בבד מתבקש בית המשפט להאריך את מועד הגשת ההתנגדויות לגוף הסכם הפשרה עד לאחר ההכרעה בבקשה זו.
9. פורת מעלה שאלה בעניין תקינות ההתנהלות של ועדת התביעות הבלתי תלויה משני טעמים עיקריים: ראשית, יו"ר הוועדה, הנשיא בדימוס גורן, החזיק כנאמן, בתקופה הרלוונטית לתובענה (בשנים 2012-2013), כ-5.78% ממניות בנק לאומי עבור החברות שלמה אליהו אחזקות בע"מ ואליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "קבוצת אליהו"). באותה עת היה הנשיא בדימוס גורן מוגדר כבעל עניין בבנק לאומי. שנית, עו"ד כספי, אשר מייצג את נושאי המשרה בהליך דנן ואשר טען בשמם בפני הוועדה, היה בעל סמכות לקבוע את שכרו של הנשיא בדימוס גורן בתפקידו דאז כנאמן על מניות בנק לאומי.
10. לטענת פורת יש באמור כדי להטיל דופי באי תלותה של הוועדה ושל היושב בראשה בפרט, שעה שהיה מוטל עליו לחקור את תפקוד הבנק ונושאי המשרה בו בתקופה בה היה בעל עניין בבנק. יתרה מכך, הנשיא בדימוס גורן, כיו"ר הוועדה, מצוי בניגוד עניינים אף אל מול עו"ד כספי בשל מעורבותו של האחרון בקביעת שכרו בתפקידו כנאמן. כלומר, לגישת פורת יו"ר הוועדה מילא תפקידו בהימצאו בניגוד עניינים ואין נפקא מינה האם בפועל השפיע אותו ניגוד עניינים, אם לאו.
11. האמור לעיל, עולה לשיטת פורת לכדי חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים שעה שבית המשפט התבקש לאשר את פעילות הוועדה בראשות הנשיא בדימוס גורן, תוך שהוסתרו ממנו פרטים מהותיים ביודעין על ידי כל הצדדים להליך. זאת ועוד, שתיקת המבקש, לנואל, בנדון מעידה כי הוא אינו מייצג נאמנה ובתום לב את האינטרס של קבוצת בנק לאומי ובעלי המניות בהליך שהינו מעין-ציבורי, ומשכך יש להחליפו כתובע נגזר.
12. לטענת פורת יש לדרוש מקבוצת הבנק להמציא ולפרסם את המידע שהיה ידוע לדירקטוריון הבנק שעה שהוחלט כי הנשיא בדימוס גורן יעמוד בראש הוועדה הבלתי תלויה, ולהורות לבנק לערוך חקירה בעניין הגורם שהציע את מועמדותו של הנשיא בדימוס גורן לתפקיד יו"ר הוועדה.
13. לאור האמור, בשל ניגוד העניינים של ראש הוועדה כמו גם ידיעת הדירקטוריון בדבר אותו ניגוד עניינים מצד הוועדה שמינה, דין תוצר הוועדה – הסכם הפשרה – להתבטל בשל היותו חוזה פסול כמשמעו בחוק החוזים, משום שנכרת באופן בלתי מוסרי והינו סותר את תקנת הציבור. עוד נטען כי כריתת הסכם הפשרה, שעה שדירקטוריון הבנק ידע על אותו ניגוד עניינים עולה לכדי הפרה של חובת הזהירות וחובת האמונים של נושאי משרה כלפי החברה על פי הוראות חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
14. לחילופין, טוען פורת כי יש לדחות את ההסדר על הסף ולבטל את פרסומו לציבור משום היותו הסכם לא הוגן ובלתי סביר לאור אופן כריתתו.
15. לבקשתו של פורת לא צורף תצהיר, תחת הטענה שנימוקיה משפטיים בלבד והעובדות בה מבוססות על דיווחי הבנק שאינם שנויים במחלוקת.