נדחתה ברובה תביעה לפיצויים בגין עיכוב במסירת דירה וליקויים בה

טענות התובעים:

ביום 22.7.99 התקשרו התובעים עם הנתבעת 1 בהסכם לרכישת דירה (להלן - הסכם הרכישה). ההתקשרות נעשתה באמצעות הנתבע 6, אשר ביום 29.10.98 מונה בצו של בית המשפט המחוזי בתל אביב לשמש ככונס נכסים על זכויות הנתבעת 1 במקרקעין עליהן הוקם הבניין. הנתבעת 1 התקשרה באמצעותו של הנתבע 6 עם הנתבעת 2 ביום 29.4.99 בהסכם לבניית הבניין ובכללו הדירה אותה רכשו התובעים (להלן - הדירה). הנתבעת 1 התחייבה למסור את הדירה לתובעים עד ליום 1.5.00. הנתבעים 3-5, מנהליה של הנתבעת 2, ערבו אישית לקיום התחייבויות הנתבעות 1-2 בהסכם הרכישה.

הדירה נמסרה לתובעים באיחור של כחמישה חודשים, בחודש אוקטובר 2000. לטענת התובעים, נבנתה הדירה באיכות ירודה ובבניה לא תקנית, ונתגלו בה ליקויים רבים. התובעים פנו בעניין זה כמה פעמים לנתבעים 1-5, אך פניותיהם לא נענו. הנתבעים התעלמו מפניות התובעים, והתחמקו מהדרישה לתיקון הליקויים שהתגלו בדירה.

בעת החתימה על הסכם הרכישה שילמו התובעים לנתבע 6 סך של 16,100 ש"ח בגין שכר טרחה עבור רישום הדירה בבפנקס הבתים המשותפים. לתובעים התברר, כי תכנית ההגשה שצורפה לבקשה למתן היתר בניה, ואשר על פיה נרשמה הדירה בפנקס הבתים המשותפים, אינה תואמת את תשריט הדירה אשר צורף להסכם הרכישה. לטענת התובעים, הטעה אותם הנתבע 6 בכך שלא רשם את הדירה בהתאם להסכם הרכישה. טענה נוספת בפיהם של התובעים, כי ממילא היה על הנתבע 6 לטפל ברישום הדירה מכח צו בית המשפט אשר מינה אותו לשמש ככונס נכסים, ועל כן לא היה רשאי לגבות מהתובעים שכר טרחה נוסף בגין כך.

טענות הנתבעים:

העיכוב במסירת הדירה נגרם בשל שינויים חוזרים ונשנים, שביקשו התובעים לבצע בדירה. זאת ועוד, בסעיף 7 להסכם הרכישה נקבע, כי איחור של עד 90 יום במסירת החזקה לא ייחשב כאיחור. לפיכך המועד האחרון למסירת החזקה היה 1.8.00. הדירה נמסרה לתובעים ביום 11.9.00.

בפרוטוקול מסירת הדירה אישרו התובעים, כי בעת קבלת הדירה לחזקתם, לא מצאו בה ליקויים. יתירה מכך, התובעים מנעו מהנתבעת 2 לבצע תיקון הליקויים בדירה.

בנוגע לנתבעים 3-5, ערבותם של הנתבעים 3-5 היתה לחיובי הנתבעת 2 בלבד.

בהסכם הרכישה צויין במפורש, כי הנתבע 6 איננו מייצג את התובעים. התובעים רכשו את הדירה בעת ששלד הדירה היה בנוי, וויתרו בסעיף 4 להסכם הרכישה על כל טענה בנוגע לסטיות מהתשריט שצורף להסכם הרכישה.

חוות הדעת:  

התובעים צירפו לכתב התביעה שתי חוות דעת. האחת, חוות דעתו של המהנדס אלכסיי גנישב, אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 27,152 ש"ח. עוד ציין בחוות דעתו, כי להערכתו יימשך תיקון הליקויים 7 ימים, ולא יאפשר מגורים בדירה בזמן ביצוע התיקון.

השניה, חוות דעתו של השמאי משה פולונסקי. הוא העריך את ירידת ערך הדירה עקב ליקויים שאינם ניתנים לתיקון בסך של 15,500$.

הנתבעים 2-5 הגישה מטעמם את חוות דעתו של המהנדס והשמאי דניאל יאסו, שהעריך את עלות ביצוע התיקון בסך של 2,024 ש"ח. לטענתו אמור התיקון להתבצע בתוך יום אחד.

הנתבע 6 הגיש מטעמו חוות דעת נוספת של דניאל יאסו, שהעריך, כי לדירה לא נגרמה כל ירידת ערך.

בשל ההפרשים שבין חוות הדעת מונה המהנדס והשמאי ירמיהו אלוני כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו העריך אלוני את עלות ביצוע תיקון הליקויים בסך 9,450 ש"ח בתוספת מע"מ. את משך ביצוע התיקון העריך ב-8 ימים, כאשר הביצוע אינו מצריך את פינוי הדירה. את ירידת הערך אמד בסך של 2,600 ש"ח.

דיון:

שינויים ביחס לתכנית הדירה:

בסעיף 4 להסכם הרכישה, אשר צורף כנספח ב לתצהירו של התובע 1, נקבע:

"ידוע לקונה (= התובעים) כי יתכנו סטיות מבחינת מידות הדירה לעומת האמור בתכניות המכר ובמפרט הטכני והמצב כפי שהוא כיום מחייב את הצדדים וגובר על האמור בתכנית המכר ו/או במפרט הטכני. הקונה לא יעלה כל טענה כלפי המוכר (= הנתבעת 1) ו/או הקבלן (=הנתבעת 2) ו/או המנהל (=הנתבעים 3-5) בגין הסטיות".

מהאמור בסעיף 4 עולה, כי בכל הקשור לבניית הדירה גובר מצבה של הדירה בעת החתימה על הסכם הרכישה על פני תשריט הדירה, שצורף להסכם הרכישה. התובע 1 נשאל על כך בחקירתו הנגדית, והשיב: "לא קראתי את החוזה כשחתמתי" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 23).