נדחתה בקשת מתנגדות לקיום צוואת מנוח להגיש חוות דעת רפואית מטעמן

הבקשות שבכותרת

1.         שתי בקשות שענינן אחד - מתן היתר למבקשות, המתנגדות לקיום צוואת המנוח מ.י. ז"ל, להגיש חוות דעת מטעמן, האחת בענין שברפואה והשניה לזיהוי כתב יד.

            במהלך ישיבת יום 29.3.07 הסכימו ב"כ המשיבים, המעונינים בקיום הצוואה, וב"כ המבקשות להצעת ביהמ"ש להותיר את שאלת מינויו של המומחה לזיהוי כתב יד - לבחינת אמיתות חתימתו של המנוח על הצוואה שקיומה התבקש ועל מסמכים נוספים שנחתמו עובר למועד עשיית הצוואה - לשלב מאוחר יותר, הכל כפי שפורט בעמ' 1 לפרוט' הישיבה.

            משכך, הצטמצם ענינה של החלטה זו לחוות הדעת הרפואית בלבד.

הרקע להגשת הבקשות

2.         בישיבת יום 15.12.05 נעתר ביהמ"ש לבקשת ב"כ המבקשות והורה על המצאת מסמכים רפואיים הנוגעים למנוח תוך שהוא נותן הוראות להגשת בקשה למינוי מומחה רפואי (ר' החלטה בבש"א 13653/05 במסגרת פרוט' ישיבת יום 15.12.05 עמ' 2-3). המסמכים הרפואיים הומצאו בחלקם ובישיבת יום 13.6.04 ניתן למבקשות פרק זמן נוסף לקבל לידיהן את המסמכים הרפואיים החסרים תוך שביהמ"ש קוצב מחדש את המועד להגשת בקשה למינוי מומחה רפואי - עד יום 15.9.06, וקובע ישיבת קדם נוספת ליום 30.10.06.

3.         המבקשות לא עמדו במועד שנקצב להגשת בקשה למינוי מומחה ולא הניחו על שולחנו של ביהמ"ש, לישיבה שנקבעה (30.10.00) , בקשה שכזו. המבקשות גם לא הגישו בקשה להארכת מועד וביום הדיון עתרו באמצעות בא כוחן לדחיית מועד הדיון לאחר שבקשתן בכתב, שהוגשה יום או יומיים קודם לכן, לא נענתה. בית המשפט בהחלטה מנומקת, דחה את בקשתן וקבע: "אשר לבקשה למינוי מומחה רפואי - לא תוגש בקשה שכזו. חלף המועד מבחינתו של ביהמ"ש. לא הוגשה בפניו בקשה להארכת מועד וביהמ"ש לא רואה איזה שהוא צידוק בהסבריו של עו"ד שרף (ב"כ המבקשות אותה- ש.ש )  לאי הגשת הבקשה במועד. מבחינת הענין של מינוי מומחה רפואי, הנושא הסתיים".

4.         א.         המבקשות בחרו שלא לערער על החלטה זו של בית המשפט מיום 30.10.00

וצרפו לתצהירי עדות ראשית שלהן, בלא לבקש רשות, חוות דעת רפואית מטעמן.

ב.         בבקשה הראשונה שבכותרת עותרים המשיבים להוצאת חוות הדעת הרפואית  מתיק בית המשפט. בבקשה השניה, שהוגשה בתגובה לבקשה הראשונה, עתרו המבקשות למתן רשות להגשת חוות הדעת הרפואית אותה צרפו לתצהיריהן.

טענות המבקשות

5.         בפי המבקשות שלוש טענות להכשרת חוות הדעת:

א.         על המקרה שבפנינו חלה הוראת סעיף 8(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") ועל כן לא תחול בענינינו הוראת תקנה 258 יב(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"). משכך, פתוחה הדרך בפני המבקשות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן בלא להיזקק לבחינה מקדימה של בית המשפט כאמור בתקנה 258 יב(ז) לתקנות.

ב.         סמכותו של בית המשפט לעניני משפחה למינוי מומחה מוגבלת למינוי מומחים בתחומים של עניני משפחה המפורטים בסעיף 4 לצו בית המשפט לעניני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן), התשנ"ו - 1996 (להלן : "צו ההקמה"), ומתוך רשימת המומחים שנערכה על פי צו זה. המומחה בענינינו, מומחה רפואי, אינו מנוי בתחומים אלה ולכן התקנות הרלבנטיות למיוני מומחים בבית משפט למשפחה לא חלות עלות.

ג.          יש לראות את החלטת בית המשפט כאן, החלטה מיום 30.10.06, כדחיית בקשה של המבקשות למינוי מומחה כך שנפתחה הדרך בפני המבקשות להגיש חוות דעת מטעמן כאמור בתקנה 258 יב(ז) לתקנות.

טענות המשיבים

א.         הוראת סעיף 8(ה) לחוק אינה רלבנטית למקרה שבפנינו שכן התובענה בענינינו עילתה סכסוך בתוך המשפחה, משפחתו של המנוח, שהצדדים לה - למעט המשיב 5 - הינם אשתו ובנותיו ממנה מכאן ובנותיו מנישואיו הראשונים מכאן.

            משכך, על המבקשות להיזקק לפרוצדורה למינוי מומחים המותווית בחוק בית המשפט לעניני משפחה - בעניני משפחה.