נדחתה בקשת הפרקליטות להורות על תיקון כתב אישום

בפני בקשת המאשימה להורות על תיקון כתב האישום בהתאם לסעיפים 92 ו- 167 ל חוק סדר הדין הפליליחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982. הסנגור מתנגד לבקשה בנימוק העיקרי של פגיעה מהותית בהגנתו ובזכויות היסוד של הנאשם.

עובדות הרקע והבקשה

למען הבנת הדברים ופישוטם יש להביא תחילה את השתלשלות העניינים הרלוונטיים עד לשלב הגשת הבקשה.

ביום 8.8.06 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות, וביניהן: התחזות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, וקשירת קשר לביצוע עוון (התחזות, זיוף ומרמה), לפי סעיף 499(א) (2) לחוק העונשין.

כתב האישום נסב סביב שתי בחינות שנערכו לנאשם על ידי המרכז הארצי לבחינות ולהערכה מסגרת מיון מועמדים למוסדות השכלה אקדמאיים (להלן:"המרכז"), בנושא "אנגלית מיון לרמות ממוחשבות"- אמיר"ם. הציון המקסימאלי בבחינה זו הוא 150, כשציון של 134 ומעלה מעניק פטור לנבחן מלימודי אנגלית במוסד בו הוא לומד.

במהלך שנת 2003 למד הנאשם באוניברסיטה הפתוחה והיה עליו להיבחן בבחינת אמיר"ם לשם סיווג רמתו באנגלית (להלן: "הבחינה").

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 22.5.03 נבחן הנאשם בבחינה, וציונו היה 84   (להלן:" הבחינה הראשונה").

לגרסת המאשימה, עובר ליום 21.7.03, קשר הנאשם קשר עם אלמוני לביצוע תרמית באופן שהלה יתחזה לו וייבחן בשמו ובמקומו בבחינה, כך שציונו ייזקף לזכות הנאשם.

במסגרת הקשר וקידומו, ביום 21.7.03, על פי הנטען, ניגש אותו אלמוני לבחינה, התחזה בכזב בפני הבוחנים כנאשם, רשם בטופסי רשימת הנבחנים את פרטיו של הנאשם וחתם בהם חתימה הנחזית להיות חתימתו, הכול בכוונה להונות, נבחן במקומו, והשיג את הציון144  (להלן: "הבחינה השנייה").

עקב חשדם של אנשי המרכז נפסלה הבחינה השנייה והציון לא הוכר לזכותו של הנאשם.

מכאן ניתן להבין, וכך גם התברר, כי הטפסים של רשימות הנבחנים בשני המועדים הללו (להלן:" הרשימות"), בהם נרשמו פרטי הנאשם וחתימתו- פעם על ידי הנאשם ופעם על ידי האלמוני, הינם בהכרח ראיות חיוניות להוכחת אשמתו של הנאשם. כפי שיבואר, סוגית הגשתם היא הסוגיה המרכזית סביבה נסבה בקשה זו, ונחזור לניתוחה בהמשך הדיון.

טרם הקראה העלה סנגורו טענה של "הגנה מן הצדק", מכוחה עתר לביטול כתב האישום. עובדה זו הינה בעלת נפקות למחלוקת הניצבת במרכזו של הדיון בבקשה זו הואיל ונימוקי הטענה מן הצדק נסמכו בעיקרם על קיומם של מחדלי חקירה שעניינם אי חקירתם של שלושה עדי ראייה פוטנציאלים: שתי בוחנות ומאבטח (להלן:"עדי ראיה"), וזאת חרף אזכורם על ידי הנאשם בחקירתו כעדים חיוניים ורלבנטיים שבכוחם לשפוך אור על העובדות ולתמוך בגרסת החפות שלו, קרי, לזהותו כמי שהשתתף בבחינה באותו מועד. יודגש, בנימוקי התנגדותה לקבלת הטענה מן הצדק מן הטעם האמור שללה המאשימה את האפשרות שהנאשם זוהה בוודאות על ידי מי מבין עדי הראיה כמי שנכח בבחינה, וזאת בשל חלוף כחמישה חודשים לאחר מועדה. כמו כן, הוסיפה כי לא הניח תשתית ראיתית מינימאלית לטענותיו, ותשתית כזו לא תוכל לקום, לטעמה, קודם להבאתן של ראיות, ובעיקר עובר לעדותו של החוקר שניהל את החקירה בתיק זה. לאמור, להשקפתה באותה עת, טרם הבשילה הקרקע להכריע בנקודה ספציפית זו.

בסופו של יום בקשת הנאשם לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק" נדחתה ממספר נימוקים, ובראשם הערכתי, כי בשים לב לפרק הזמן הארוך שעבר מיום הבחינה ועד לחקירת הנאשם, קיימת סבירות נמוכה שהוא יזוהה על ידי אותם אנשים, בין היתר, בשל הסיטואציה האקראית בה פגשו בו והכמות הגדולה של הנבחנים. עוד ציינתי, כי גם בהנחה שייקבע כי עסקינן בעדים רלוונטיים, המשקל הראייתי של עדותם בהחלשת גרסת התביעה יוכל להיבחן בבוא היום ביחס לעוצמת הראיות הכוללת.

תשובת הנאשם לכתב האישום הייתה בבחינת כפירה בחלקו הארי.

בהמשך, ובטרם הוחל בפרשת התביעה, הוגשה בקשה לקבלת חומר החקירה שעניינו טפסי השאלות שנשאל הנאשם במסגרת מבחני אמי"רם שנערכו לו במרכז. אף בקשה זו נדחתה, והוחל בשמיעת פרשת התביעה.

בפרשתה העידה המאשימה מטעמה את כול עדי תביעה, ומטבע הדברים הם נדרשו לסוגיה של אי חקירתם של אותם עדי הראיה.

עד תביעה 1, רס"ר מנחם, שגבה את הודעת הנאשם, נימק את אי זימון הבוחנות שפיקחו על הנבחנים בבחינה השנייה באותו טעם שעמד בבסיס החלטת בית המשפט - חולשת הזיהוי. דהיינו, כיוון שלא סבר שהן היו מסוגלות לזהות את הנאשם. העד אישר כי המשיך לאחוז בהשקפה זו גם לאחר שהנאשם בחקירתו העלה את הנושא ודרש חקירתן, וזאת משום שנסמך על עדותה של עדת תביעה 2, יעל יונה (להלן: "יונה"). המדובר, יש לציין, בעדה מרכזית מטעם התביעה, שהגישה את התלונה למשטרה. מעדותה עלה כי היא ממלאת במרכז תפקיד כפול: רכזת מהימנות הערכה וקצינת בטחון, ומתוקף תפקידה הגישה את התלונה נגד הנאשם בחשד לקשירת קשר למרמה. היא העידה על הבדיקה שערכה כדי לבדוק את גדר החשד ותוצאותיה. באמצעותה הוגשה, ללא התנגדות ההגנה, חוות דעת מז"פ ת/4, בה נקבעה אי התאמה בהשוואת כתבי יד המציינים את פרטי הנאשם וחתימתו המופיעים על גבי הרשימות. וביתר דיוק: המדובר בכתב היד בשורה 57 בדף מיום 22/5/03 שנכתב עליו כי הוא דף מס' 4 (הוגש וסומן זמנית ת/6) לבין כתב היד בשורה 3 בדף שמצוין עליו "רשימת נבחנים בבחינת אמיר"ם" מיום 21/7/03 (הוגש וסומן זמנית ת/5)- היא הבחינה שבמחלוקת. המאשימה טוענת כי מסמכים אלה הם רשימה חלקית של הנבחנים שהשתתפו בבחינות אמי"רם באותם מועדים, כאשר שמו ופרטיו של הנאשם מופיעים ב ת/6 בשורה 57 ובשורה 3 ב ת/5 בהתאמה. חשיבותן של הרשימות כראיות מהותיות להוכחת האשמה הנטענת כנגד הנאשם ברורה מאליה, שהרי הן מהוות את חומר הגלם לממצאים ולמסקנות של חוות דעת מז"פ להעדר זהות בין שני כתבי היד. משמע, חוסר זהות בין שני הנבחנים בעלי אותם פרטים. אין תמה כי התביעה ביקשה להגישן במטרה להוכיח את הטענה עליה מבוסס כתב האישום, והיא שהנאשם, שנבחן בבחינה הראשונה ולא השיג ציון פטור, שלח לבחינה השנייה אחר על מנת שייבחן במקומו, והלה רשם את פרטי הנאשם בכתב ידו, ומכאן נובעת אי ההתאמה. בדרך זו בקשה לבסס את טענת המתלוננת-יונה, ולפיה לא ייתכן כי הנאשם הצליח בכוחות עצמו, בפרק זמן כה קצר, לשפר באופן כה חריג את ציונו. דא עקא, שלבקשת המאשימה להתיר לה להגיש את הרשימות באמצעות עדה זו קמה התנגדות ההגנה בנימוק של חוסר קבילות. ואף אם תותר הגשתן הרי שמשקלן שואף לאפס. הסנגור טען, ובצדק, כי יונה לא הייתה קשורה ואף לא עדה לאף אחד מהשלבים הקשורים ביצירת המסמכים הללו ועד לרגע בו הגיעו לידיה. הווה אומר, לא נכחה בעת היווצרותם-רישומם, אינה יכולה להסביר שינויים שבוצעו בהם ואינה יכולה לדעת היכן היו עד להגעתם לידיה, ולכן לא ניתן להגישם באמצעותה. ב"כ המאשימה עתר ונענה לאורכה להשיב על ההתנגדות. לאחר כשבועיים, ובעקבות טענות הסנגור, הוגשה הבקשה דנן, ובמרכזה עתירה לתיקון כתב האישום בהתאם, שמשמעותה המשפטית בפועל היא הסכמה עם טענת ההגנה. הבקשה הינה להתיר תיקון כתב האישום על ידי הוספת שתי עדות- יעל פרץ וגלית קופפר, שרק הראשונה קשורה לסוגית הקבילות שבמחלוקת. הוספתה של עדה זו רלוונטית, לדעת המאשימה, משום שמדובר בבוחנת שנכחה בבחינה השנייה והיא זו ש"תפסה" את טופס רשימת הנבחנים ( ת/5) שהיה באחריותה עד להעברתו למתלוננת יונה, ובאמצעותה תבקש להגישו. העדה השנייה הינה בעצם עדת הזמה לעדותו של עד ההגנה, החוקר הפרטי שי מדר, שהעיד בהסכמת הצדדים בטרם סיימה התביעה את פרשתה על נושא החתמת הנבחנים על טופס מאותו סוג.

1. הוספת העדה יעל פרץ:

נימוקי הצדדים