נדחתה בקשת החברה למנוע מעיריית ירושלים להחרים את משאיותיה עד הכרעה בעניינה.

1.             לפני בקשה למתן סעד זמני שיורה למשיבה להימנע מלהחרים משאיות המבקשות לשפוך חומרי חפירה במקום עסקם של המבקשים, וכן להימנע מלנקוט בהליכים כלשהם לסגירת מקום עסקם של המבקשים מחמת היעדר רישיון עסק - וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת נ' בן אור) ב-עת"מ 4517-10-13, שניתן בתאריך 17.10.2013.

           הבקשה הוכתרה כבקשה למתן סעד זמני "במעמד צד אחד" ובגדרה התבקש גם סעד ארעי, עד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים. מאחר שלא מצאתי מקום להיעתר לבקשה במתכונת זו, הוריתי למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה, והיא עשתה כן.

           אביא עתה, בקצרה, את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע עובדתי והליכים קודמים בין הצדדים

2.             המבקשים מפעילים, מאז שנת 2007, עסק של גריסת חומרי חציבה והעברתם לשימוש כחומרי בניה וזאת באמצעות מגרסה הטוחנת אבנים וסלעים - לחצץ. המגרסה ממוקמת על קרקע פרטית (שבבעלות אביהם של המבקשים 2 ו-3) ומצויה על שפת מדבר יהודה בשיפולי הר גילה, סמוך לשכונת "הר חומה", בתחום שיפוטה של המשיבה ומוכרת בשם: "מחסום 300" בשל קרבתה למחסום ולמתקן מג"ב הממוקמים בסמוך.

3.             עסקם של המבקשים פעל ברישיון זמני, שהוארך מעת לעת, מאז שנת 2007 - עד אשר הוחלט, בסוף שנת 2012, לבטלו. בתגובה לכך עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בבקשה למתן צו הצהרתי, שמכוחו יאמר כי לא מתקיימת עילה לביטול הרישיון (עת"מ 42619-03-13; להלן: העתירה הראשונה). בד בבד עם הגשת העתירה הראשונה, עתרו המבקשים גם למתן צו ביניים האוסר על המשיבה לבטל את רישיון העסק של המבקשים עד לדיון בעתירה. בין היתר נוכח הסכמתה של המשיבה, ומטעמים של יעילות הדיון - נעתר בית המשפט לבקשה.

           לאחר מכן, במסגרת דיון שהתקיים בעתירה הראשונה, בתאריך 15.7.2013, הגיעו הצדדים להסכמה, שבעקבותיה נמחקה העתירה ללא צו להוצאות, כדלקמן:

א.   העסק ייסגר עד ליום 31.12.13 ולא תיעשה בו כל פעילות לאחר מועד זה.

ב.    עד ליום 17.9.13 יפונו כל המבנים מהנכס למעט סככה, מבנה המשרד ועוד ארבעה מבנים.

ג.    עד ליום 31.12.13 יפונו כל יתר המבנים.

ד.    החל מיום 1.10.13 תחל העותרת [המבקשת 1 כאן - ח"מ] בפעילות של שיקום נופי, על-פי הנחיות שתקבל מגורמי העירייה, זאת באמצעות פנייה מרוכזת שתועבר על-ידי המחלקה המשפטית של העירייה.

ה.   עד ליום 31.12.13 במהלך פעילות העסק לא יוגדל נפח ערימות פסולת הבנייה ו/או העפר ו/או חומר החציבה מעבר לנפח הקיים כיום.

ו.     פעילותה של העותרת עד ליום 31.12.13 תהיה בהתאם לרשימת דרישות שתומצא על-ידי רשויות איכות הסביבה.

ז.     אין בהסכמה האמורה כדי למנוע מהעותרת מלהגיש בקשות לרישיון עסק, וככל שלא יהיה בידה רישיון עסק כדין ביום 31.12.13, העסק ייסגר ללא כל ארכה נוספת.

(להלן: ההסכם מתאריך 15.7.2013).

4.             בתאריך 1.10.2013 נתפסו על ידי המשיבה, מכוח פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי), משאיות, אשר שפכו חומר גריסה בשטח, מושא הבקשה, בטענה כי הן היו כלי לביצוע עבירה של השלכת פסולת בניה בניגוד לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק שמירת הניקיון). בעקבות כך הגישו המבקשים, בתאריך 2.10.2013, עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים (עת"מ 4157-10-13; להלן: העתירה השניה), וביקשו בגדרה צו הצהרתי, שלפיו ההסכם שהושג בין הצדדים בגדרי העתירה הראשונה (לעיל) - לא הופר על ידם, וכי על המשיבה לכבדו ולהימנע מלנקוט בכל צעד אכיפתי כנגדם. לצד העתירה האמורה עתרו המבקשים גם לקבלת צו ביניים שיורה למשיבה לשחרר את המשאיות שנתפסו על ידה בתאריך 1.10.2013, וכן לאסור על המשיבה לנקוט באמצעים למניעת פעילותם של המבקשים בנכס, בהתאם להסכם מתאריך 15.7.2013.   

5.             בית המשפט קמא הנכבד (השופטת נ' בן אור) דחה את הבקשה למתן צו ביניים, בתאריך 5.10.2013, בקובעו כי הסעד של שחרור המשאיות שנתפסו - איננו מצוי בסמכותו. באשר לסעד הביניים השני שהתבקש, קבע בית המשפט קמא הנכבד כי מדובר בבקשה כוללנית, שאין מקום להיעתר לה במתכונתה. עוד נקבע כי לא ניתן ללמוד מההסכם מתאריך 15.7.2013, שנאסר על המשיבה לפעול, במסגרתו, לאכיפת החוק, ולהפעלת סמכויותיה מכוחו, ובפרט לבצע פעולות בקרה שתכליתן לפקח על עמידת המבקשים בהתחייבויותיהם מכוחו של אותו הסכם. בנוסף קבע בית המשפט קמא הנכבד כי יש ממש בטענת המשיבה שלפיה דווקא המבקשים הם שהפרו את ההסכם.

6.             בעקבות ההחלטה הנ"ל הגישו המבקשים, בתאריך 6.10.2013, "בקשה בהולה לשחרור תפוס" - לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ב"ש 6762/13). לאחר דיון שנערך בתאריך 7.10.2013, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד (השופט פ' שטרק), בתאריך 9.10.2013, כי ההסכם בין הצדדים נועד להעניק למבקשים היתר ארעי להפעלת האתר, בכפוף לעמידת המבקשים בתנאים הנדרשים בהתאם לחוק שמירת הניקיון - ומכאן שאין בו כדי למנוע מהמשיבה לבצע פעולות אכיפה מכוח החוק האמור. בית המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשאיות שנתפסו שימשו כלי לביצוע עבירה עלחוק שמירת הניקיון, שכן הן נשאו חומר שהיה בגדר "פסולת", אשר הושלך בשטח שהוא, לכאורה, נגיש לציבור. יחד עם זאת, לנוכח הוראת סעיף א' להסכם מתאריך 15.7.2013 - קבע בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד כי האיזון הראוי בין האינטרסים המונחים על כפות המאזניים בנסיבות המקרה מצוי בשחרור התפוסים, בכפוף להפקדת ערבויות בסכום כולל של 38,000 ש"ח.

7.             בתאריך 10.10.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה נוספת למתן צו ביניים, "צופה פני עתיד", כלשונם, במעמד צד אחד, אשר יורה למשיבה להימנע מלהחרים משאיות המבקשות לשפוך חומרי חפירה במקום עסקם של המבקשים, וכן שיאסור על המשיבה לנקוט בהליכים כלשהם לסגירת עסקם. בתאריך 17.10.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים, ולאחריו, בתאריך 17.10.2013, ניתן פסק הדין מושא הערעור שבכותרת (להלן: פסק הדין).