נדחתה בקשת בעלי דירות לעיכוב צו הריסה מינהלי

1.        המסכת העובדתית נשוא בקשת רשות ערעור זו מפורטת ובאריכות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ועל כן איני רואה מקום לחזור בשנית על כל פרט ופרט ממהלך האירועים. אסתפק, אם כך, בתיאור המקרה בקווים כלליים. ביום 19.6.05 הוציא המשיב צו הריסה מינהלי בגין התחלת בנייה של מבנה חד קומתי בשכונת א-טור, בירושלים. כנגד תוקפו של צו זה ננקטו הליכים מהליכים שונים. תחילה, על-ידי מר אבראהים מוסא עבד-אלרחים (להלן: מר עבד-אלרחים), אשר הקים את המבנה. בהמשך, על-ידי מר אבראהים ענאתי (להלן: מר ענאתי), אשר טען כי הוא רכש את הזכויות במבנה מבעליו, מר עבד-אלרחים. וכעת, על-ידי שבעת המבקשים אשר הגישו ביום 17.1.07 בקשה לבית-משפט לעניינים מקומיים לביטול צו ההריסה המינהלי. בבקשתם טענו האחרונים כי הם רכשו את הדירות בבניין ממר עבד אלרחים ביום 17.9.05 וכי הם מתגוררים במקום החל מיום 1.1.06. לעמדתם, אך ביום 24.12.06, כאשר הגיעו הדחפורים לבצע את צו ההריסה נודע להם על קיום הצו. המבקשים עתרו לביטול צו ההריסה, בשל מצג שווא שנמסר להם על ידי גורם כלשהו בעירייה לפיו המבנה האמור מיועד למגורים וניתן להגיש בקשה להיתרי בנייה ונוכח הסתמכותם, במועד רכישת הדירה, על כך שלא הוצא כנגד הבית צו הריסה מינהלי.

           להשלמת התמונה העובדתית, יצוין, כי שלל ההליכים השונים שננקטו על-ידי בעלי המבנה והרוכשים הביאו לעיכוב ביצועו של צו ההריסה פעם אחר פעם. כאן אף המקום לציין כי במרוצת הזמן התבצעו במקום פעולות בנייה נמרצות, וכי המבנה, שכלל בעת הוצאת הצו המקורי קומה אחת בלבד, הורחב בבנייה מזורזת לשלוש קומות. זאת, תוך הפרה בוטה של צווי בית המשפט, אשר התנו את עיכוב הביצוע בשימור מצבו הקיים של המבנה.

2.        ביום 18.1.07 דחה בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת י' ייטב) את בקשת המבקשים לביטול צו ההריסה בקובעו, כי אין ממש בטענות בדבר מצג השווא של העירייה, כי טענות אלו כבר נדחו בשעתו בפסקי הדין בעניינו של ענאתי וכי מכל מקום מסירת המידע הנטען אינו מקים עילה לביטול צו ההריסה המינהלי. בית-המשפט אף הוסיף וקבע כי בעלי הדירות נמנעו במכוון מלהעלות את טענותיהם במרוכז, ובחרו לפצלן במטרה לעכב באופן מלאכותי את ביצוע צו ההריסה.

3.        על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים ערערו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40047/07).

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' נועם) דחה את הערעור בקובעו, כי "המבקשים מנועים כיום מלהשיג על פסקי דין שניתנו בעבר בעניין צו ההריסה, זאת מחמת כלל סופיות הדיון, הואיל והם רכשו את הזכויות בנכס מבעל הבית לאחר מתן הצו, ולאחר שהשגותיו של המוכר כנגד הצו נדונו ונדחו בעבר בפסק דין חלוט, שלא קמה כיום עילה לבטלו או לשנותו".

4.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזרים המבקשים על מרבית מן הטענות שהעלו בפני בית-משפט קמא. כך, טוענים הם כי הם בעלי דירות תמימים אשר רכשו את דירותיהם לאחר שביצעו את כל הבדיקות החוקיות וכי יש לבטל את צו ההריסה לאור מצג השווא הרשלני שהציגה בפניהם העירייה בכל הנוגע למצבו התכנוני של המבנה. כן טוענים המבקשים, כי מאחר שהם לא ידעו על ההליך המשפטי שנוהל על ידי מר עבד-אלרחים, אין מקום לשלול מהם את האפשרות לעתור לביטולו של צו ההריסה המינהלי. מנגד, המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה תוך שהיא סומכת עמדתה על האמור בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

5.     דין בקשת רשות הערעור להידחות. 

           המבקשים לא השכילו להצביע על עילה אשר תצדיק עריכת דיון נוסף, שלישי במספר, בעניינם. טענותיהם של המבקשים נוגעות בעיקרן לקביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאות שקדמו לי או לטענות משפטיות שכבר לובנו בהזדמנויות אחרות בבית-משפט זה. כך למשל, הטענה בדבר מצג השווא שבוצעה על-ידי העירייה, נדונה ונדחתה הן על-ידי שתי הערכאות שקדמו לי והן במסגרת הליכים קודמים שנוהלו על-ידי מר ענאתי, ולכן איני רואה מקום לשוב ולדון בה. מכל מקום, כפי שציינו הערכאות הקודמות, ובצדק, אף אם אכן קיבלו מי מהמבקשים מידע מטעה מן העירייה, לפיו ניתן להשיג היתר בנייה באזור הנדון, הרי שאין בכך כדי להוות עילה מוצדקת לביטול הצו. הטענה המשפטית שמעלים המבקשים נוגעת בעיקרה לזכות של בעל דירה לבקש את ביטול צו ההריסה תלוי ועומד, מקום בו לא ידע על דבר קיומו של הליך קודם לביטול צו ההריסה שנוהל על-ידי בעליה הקודמים של הדירה. אלא שטענה זו נדונה ולובנה בעבר על-ידי בית-משפט זה (ראו למשל, רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה (טרם פורסם) (להלן: פרשת צלאח)). די, אם כן, בטעם האמור בכדי לדחות את הבקשה על הסף (ראו, ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

6.        מעבר לנדרש אעיר, כי איני מוצא ממש אף בטענות שהעלו המבקשים לגוף הבקשה. בפרשת צלאח עמדתי על כך שצו הריסה מנהלי המוצא בגין חריגת בנייה, כאמור בסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, מכוון כנגד הבניין החורג ולא כנגד בעלי הזכויות במבנה. "משכך, באם הערכאות הקודמות פסקו שצו ההריסה הוצא כראוי ואין מקום לבטלו, אזי אין מקום לערער שוב על אותה קביעה שכן באם נמצא פגם במבנה אזי החלפתם של בעלי הדין לא תשנה את מצבו". ובענייננו, ביום 13.11.05 הודיעו באי-כוחם של מר עבד-אלרחים והמשיב לבית-המשפט לעניינים מקומיים על הסדר לפיו הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי תידחה לגופה. עוד באותו היום ניתן להסכמה האמורה תוקף של פסק-דין. זאת ועוד, ביום 19.11.06 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו הריסה מינהלי שהוגשה על-ידי מר ענאתי. ערעור על החלטה זו נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים ביום 14.1.07. עיננו הרואות, כי קיימות שתי החלטות חלוטות הדוחות את הבקשות לביטול צו ההריסה שהוצא לנכס נשוא הבקשה דנא. בנסיבות אלו, חל על המבקשים הכלל בדבר מעשה בית דין "ואין הם יכולים לעתור לבתי-המשפט בסוגיה משפטית שהוכרעה ונסתיימה זה מכבר" (פרשת צלאח).

7.        בהחליטי לדחות את הבקשה, אף נתתי דעתי לחשיבות הרבה המיוחסת לקיום צווי הריסה מינהליים במועדם. כידוע, תכליתם של צווי הריסה מן הסוג האמור, היא ליתן מענה הולם ומיידי לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת עובדות מוגמרות בשטח שבעתיד יהיה זה קשה לשנותן (ראו, אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 625). בענייננו, חלפו קרוב לעשרים חודשים למן הרגע שהוצא צו ההריסה המינהלי ואף-על-פי-כן הוא טרם בוצע. ואם לא די בכך, הרי שבמהלך התקופה בה עוכב צו ההריסה המינהלי נמשכה במרץ הבנייה במקום, תוך הפרה בוטה של הוראות בית המשפט.  מהתחקות אחר השתלשלות האירועים עולה, כי פעם אחר פעם הוגשו לבתי המשפט השונים בקשות מבקשת שונות, בין אם מצד מקים המבנה ובין אם מצד רוכשי הדירות במבנה, שכל תכליתן להרוויח זמן באופן מלאכותי ולהביא להשהיה נוספת בביצוע הצו. בהקשר זה, מתקשה אני להתעלם מן השימוש לרעה שעשו המבקשים, עבד-אלרחים וענאתי בהליכי משפט. כך, מצאו הם לנכון לפצל את הגשת הבקשות לביטול צו ההריסה ולהביאן בפני בתי המשפט בזו אחר זו, בכל פעם בסמוך למועדים בהם צו ההריסה אמור היה להיות מבוצע. זאת, מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לעיכובים שנפלו בהגשת הבקשות. דרך התנהלות זו מעוררת את החשד כי כל תכלית מעשיהם של המבקשים והאחרים הינה לסכל את ביצועו של צו ההריסה המינהלי, תוך שהם אינם בוחלים מלנהל, ולשוב ולנהל, הליכי סרק בפני הערכאות השונות.

           לאור כל האמור, הבקשה נדחית, איפוא. החלטתי מיום 30.1.07 בדבר עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי מבוטלת. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך-דין לזכות המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ' בשבט התשס"ז (8.2.2007).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    /צש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: