נדחתה בקשה לעיון חוזר במעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות בטחון

העורר נעצר ביום 29.04.07, וביום 24.05.07 החליט בימ"ש קמא על מעצרו עד תום ההליכים, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות ונשיאת משרה בהתאחדות כאמור, וכן זריקת חפצים לעבר רכב נוסע. ביום 06.11.07 החליט בימ"ש קמא לדחות את בקשת הסנגור לעיון חוזר במעצר, ומכאן הערר שבפני.

את בקשתו לעיון חוזר נימק הסנגור בכך שעד תביעה 3 לא התייצב להעיד, לאחר ששוחרר ממעצר שבו היה נתון קודם לכן. בדיון בפני ציין הסנגור כי אי הופעת העד מכרסמת בראיות במידה שמצדיקה לשקול את המשך מעצרו. הסנגור טען גם ביחס לחלוף הזמן , כשמונה חודשים, מיום המעצר, כאשר במועד שנקבע להמשך המשפט, ביום 18.02.07, יחלפו כבר כעשרה חודשים מיום המעצר, וספק אם העד יגיע למועד הנדחה. מכל הטעמים הללו, סבור הסנגור כי יש להורות על שחרורו של העורר ממעצר, ואילו התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי עיין היטב בהחלטתו של בימ"ש קמא. האמת ניתנת להיאמר כי מעיון בהחלטת השופט הנכבד קמא, ניתן לקבל את הרושם כי דעתו היא שלא ניתן לעתור לעיון מחדש מהטעם של חלוף הזמן, בטרם חלפה שנה מיום המעצר, ולא היא. אמנם סעיף 78(יא)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, קובע כי "בכל מקרה רשאי העצור להגיש בקשה לעיון חוזר בתום שנה מיום מעצרו..." , אולם אין בהוראה זו כשלעצמה כדי לשלול טענה של חלוף זמן יתר על המידה במועד מוקדם יותר. אחד השיקולים העיקריים בשאלת התמשכות ההליכים הוא העונש הצפוי במקרה של הרשעה, בנסיבות הקונקרטיות של התיק הנדון. ככל שמדובר במשפט בעבירות שהעונש הצפוי למי שמורשע בהן נמוך יחסית, כך יש מקום לשקול את חלוף הזמן במועד מוקדם יותר, אף אם טרם עברה שנה מעת המעצר. עם זאת, בנסיבות הקונקרטיות שלפנינו, נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר, והעונש הצפוי לו אם יורשע בהן, אכן צדק השופט קמא כאשר קבע כי טרם בא מועד לשקול את חלוף הזמן, לצורך עיון חוזר במעצר. 

אשר לטענת הסנגור כי אי התייצבות העד מכרסמת בראיות, לא מצאתי ממש בטענה זו. עצמת הראיות נקבעת בשלב ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים בהתאם לחומר הראיות הקיים באותו מועד, ואי התייצבות של אחד העדים למועד הראשון שאליו זומן, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על כרסום בראיות. במיוחד אמורים הדברים כאשר מלכתחילה נקבע מועד נוסף לשמיעת יתר העדים, ושמיעת עדותו של העד שלא התייצב נדחתה לאותו מועד.

לא למותר לציין עוד כי ההחלטה על מעצר עד תום הליכים ניתנה בהסכמת הסנגור שייצג את העורר באותו זמן, והדיון הנוכחי בבקשה לעיון חוזר אינו יכול להוות מסגרת לערר על אותה החלטה, כפי שניתן לחשוב למקרא מקצת מהנימוקים שהזכיר הסנגור בטיעוניו.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בתוצאה שאליה הגיע השופט הנכבד קמא, ולכן אני דוחה את הערר. 

ניתנה בלשכה היום, 12 בדצמבר 2007, ח' בטבת התשס"ח. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: