נדחתה בקשה למתן סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט נגד ראש עיריית חדרה ועיריית חדרה

בפני בקשה אשר הוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בה מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי הפקודה הנ"ל ולאכוף על המשיבים, ראש העיר חדרה ועיריית חדרה, תוך שימוש באמצעים של מאסר או קנס, לציית לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, שניתן ע"י כב' השופט י. דר, בעת"מ 3004/06, ולהנפיק למשיבים רשיון עסק לעסק נשוא העתירה הנ"ל, יריד פתוח למכירת כלי בית, בגדים וכיו"ב, ורשיון לניהול עסק להצגת ומכירת מכוניות, הכל ללא הצבת תנאים נוספים מצידם של המשיבים.

דין הבקשה להדחות.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעת"מ 3004/06, ניתן ביום 30/4/06. במסגרת פסק הדין דן כב' השופט דר בסירוב העירייה ליתן לעותרים רשיון עסק וקבע כי התנהגות העירייה לא היתה תקינה. בית המשפט קבע כי העירייה זלזלה בעותרים ולא טיפלה בבקשתם כראוי, תוך גיבוש עמדה מוקדמת כנגד הבקשה, ובנסיבות אלו קבע בית המשפט כי "ראוי לתת לעותרים את הרשיון בכפוף למילוי התנאים הדרושים בחוק" (סעיף 8.7 לפסק הדין. ההדגשה הוספה ר.ש.). בהמשך חזר בית המשפט בסעיף 10 על האמור לעיל, תוך שהוא מחייב את המשיבים (העירייה וראש העיר) לשלם לעותרים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

בפני חלוקים הצדדים על פרשנותו של פסק הדין בכל הנוגע לאותם תנאים הנדרשים לשם קבלת רשיון עסק. נראה כי אין צורך להכריע בכל המחלוקות שבין הצדדים, כפי שיובהר. עם זאת, אינני סבור כי מתקיימים התנאים המאפשרים הגשת בקשה לסעד לפי פקודת בזיון בית המשפט.

אין חולק כי על-פי פסק דינו של כב' השופט דר, על העירייה להנפיק רשיון עסק לאחר מילוי התנאים הדרושים בחוק. מכאן, שתנאי להנפקת רשיון עסק הוא אישור כל הגורמים הרלוונטיים לבקשה לרשיון עסק. למעשה, פסק בית המשפט כנגד שיקולי והתנהגות עיריית חדרה, וקבע כי אלו לא היו תקינים. בית המשפט לא הביע את עמדתו בכל הנוגע לגופים חיצוניים האמורים לחוות דעתם בענין רישוי עסקים ולא הובאו בפניו כל נתונים או טענות בנוגע לגופים אלו.

הבקשה לבזיון בית המשפט הוגשה ביום 11/7/06. נכון למועד זה ונכון להיום, אין בידי העותרים אישור משטרה לבקשתם לרשיון עסק. יתירה מזו, הוצג בפני בפתח הדיון מסמך החתום על-ידי נצ"מ דורון כהן, סממ"ר חו"ף, ממנו עולה כי המשטרה מתנגדת למתן רשיון עסק לעסק נשוא העתירה. המסמך נושא חותמת מיום 28/8/06 ולדברי ב"כ המשיבים הומצא לידיהם רק אתמול. לא אדון פה בסוגיה מדוע לא הועבר מסמך זה לידיעת העותרים קודם למועד הדיון. מה שברור הוא כי במועד הגשת הבקשה ועד לדיון היום, לא טרחו העותרים לקבל מהמשטרה אישור כי מבחינת המשטרה אין התנגדות למתן רשיון עסק. מכאן, שהעותרים לא ביררו קודם להגשת העתירה ולא עד לדיון היום, האם מתקיימים התנאים שנקבעו בפסק דינו של כב' השופט דר.

על זאת אוסיף, כי לא הוצג לבית משפט זה אישור לרישוי עסק החתום ומאושר על-ידי איגוד ערים לכיבוי אש, אזור חדרה. לבית המשפט אמנם הוצגה תעודה הנושאת כותרת "תעודת בדיקה למניעת דלקות", המתייחסת ל "שם המפעל: יריד פתוח" ועליה חתום מפקד שרותי כבאות חדרה, המאשר כי בדק את האמצעים למניעת דלקות ומצא כי הם משביעי רצון. עם זאת, לא ברור מהתעודה הנ"ל, אשר הוצאה ביום 10/8/06, דהיינו כחודש לאחר מועד הגשת הבקשה לסעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, כי אכן מדובר באישור לצורך רישוי עסקים. בענין זה הספק פועל לטובת המשיבים ובכל מקרה אין ספק כי במועד הגשת הבקשה (ואף במועד שנקבע לדיון בפני במהלך הפגרה), לא היה בידי המבקשים אישור של שרותי הכבאות.

מכאן, שלא נתמלאו התנאים המאפשרים הוצאת רשיון עסק, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט דר, בעת"מ 3004/06, וכבר מטעם זה דין הבקשה לסעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, להדחות.

גורם נוסף אשר טרם אישר את עמדתו בכל הנוגע לבקשה לרישוי עסק נשוא הדיון שבפני, הוא הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה. בענין זה טוענים העותרים כי למעשה אין מקום להזקק לעמדת הועדה לתכנון ובניה, וכי כל טענה של העיריה בנוגע לועדה לתכנון ובניה, היא טענה בחוסר תום לב, מתוך מגמה לעשות שימוש בגוף מוניציפלי אחר, שלמעשה מכהנים בו אותם ממלאי תפקידים, והכל כדי לפגוע בעותרים. סבור אני כי טענה זו היא טענה מוקדמת שאין להזקק אליה כעת. עם זאת, ראוי לציין דברים שעלו בפסק דינו של כב' השופט דר.

בפרק 3 לפסק הדין (הנושא כותרת "כרונולוגיה"), מפרט כב' השופט דר את ההתדיינות המוקדמת בענין בקשת העותרים לניהול אותו שוק פתוח בחדרה, ובין היתר, מצטט השופט דר מתוך דיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה בב"ש 1032/05, שעניינו בקשה למניעת ביצוע פעולות בענין פתיחת העסק. בפרוטוקול הדיון הנ"ל, נחקרה מנהלת מחלקת רישוי עסקים של עיריית חדרה, הגב' יצחקי, בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ובישיבה מיום 25/9/05 (הפרוטוקול צורף כנספח י"ג לעתירה), הודיעה הגב' יצחקי כי פנתה למהנדסת הועדה המקומית לתכנון ובניה וקיבלה תשובה עקרונית לפיה ניתן לקיים את היריד נשוא הבקשה במקום המיועד, וכן העידה כי קיבלה תשובה דומה מסגנית היועצת המשפטית של הועדה לתכנון ובניה.

עם זאת, ובהמשך פסק דינו, דן כב' השופט דר בתפיסת חוק רישוי עסקים (פרק 7 לפסק הדין), ובסעיף 7.2 קבע כי "... ולפיכך התנה (החוק - ר.ש.) את מתן הרשיון באישור גופים שונים על פי מטרות העסק, ובכלל זה רשויות התכנון והבניה, משטרה, כיבוי אש וכיוצא באלה...". מכאן, שלכאורה לא היה מקום להסיק מפסק הדין, אשר הועדה המקומית לתכנון ובניה בחדרה לא היתה צד בו, כי בית המשפט סבר שהועדה לתכנון ובניה אינה נדרשת להביע את עמדתה.

מכאן, שלכאורה, עמדתה של הועדה לתכנון ובניה נחוצה אף היא וזאת בטרם ינתן הרשיון. אמנם, אם יובא הענין לועדה והועדה תתנגד, כי אז ניתן יהיה לבחון בהליך מתאים האם שיקול דעתה של הועדה לתכנון ובניה היה מוטה והאם הועדה פעלה משיקולים פסולים. עוד ניתן יהיה לברר במועד זה את הצהרותיה של הגב' יצחקי בבית המשפט לעניינים מקומיים, ובמידת הצורך לנקוט בהליך משפטי מתאים. ואולם, ענין זה מוקדם הוא וכל עוד לא התקיים דיון בועדה לתכנון ובניה, אין צורך להכריע בו.

מצאתי לנכון להעיר דברים אלו בהערת אגב, מאחר ונושא זה ראוי להתברר אם וכאשר יומצאו האישורים האחרים והועדה לתכנון ובניה תסרב ליתן אישור לרישוי העסק נשוא עת"מ 3004/06.

על המבקש סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט נטל להוכיח כי צו בית המשפט הופר. מידת נטל ההוכחה הנדרש לקבלת סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, שנוי במחלוקת. יש הרואים בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט כהליך מעין פלילי, ומכאן גם נטל ההוכחה, ויש הרואים בו הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין ההליך האזרחי וההליך הפלילי. ראה:

ע"פ 1160/98, שיז"פ שיווק יזום פרוייקטים לבניה בע"מ ואח' נ. יעקב אשכנזי, פ"ד נד(1), 230, סעיף 7 לפסק הדין.

מעבר לכך, פסק דין אשר מבקשים את אכיפתו, צריך להיות ברור וחד משמעי. אין אוכפים מכוח פקודת בזיון בית המשפט צוים להחלטות, אשר מאפשרים יותר מפירוש אחד. ראה:

רע"א 388/04, שרברט נ. שרברט ואח', תק-על 2004 (4), 2440, סעיף 12 לפסק הדין.

נראה כי ניתן לומר שמידת ההוכחה הנדרשת לשם מתן סעד לפי פקודת בזיון בית המשפט, תהיה לפחות זו הנדרשת במשפט האזרחי, כאשר ידרש נטל מוגבר כאותו נטל המוטל על הטוען במסגרת הליך אזרחי לביצוע מעשה שהוא מעשה פלילי (כגון מירמה וכיו"ב). כמו כן, פסק הדין חייב להיות ברור וחד משמעי בכל הנוגע לטענה כי הצו שניתן על-פיו לא קוים.

במקרה זה שבפני, המשטרה מתנגדת למתן רשיון עסק, ומכאן שלא מתקיים תנאי בסיסי למתן רשיון עסק בהתאם לפסק הדין, וממילא לא נמצאים המשיבים כמי שמפרים את פסק הדין. על זאת יש להוסיף, כי קיים ספק בכל הנוגע לקיום אישור של כיבוי אש חדרה למתן רשיון עסק, וספק זה פועל גם הוא לטובת המשיבים.