נדחתה בקשה להרמת המסך בשלב שלאחר מתן פסק הדין

            העובדות

1.         המבקשת תבעה ב-ת.א. 186671/02 בבית משפט זה את חברת אש ים סחר בע"מ (להלן - אש ים) ונתבעים נוספים, וביום 10.3.04 ניתן פסק דין (כב' השופטת גבע), שחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 364,000 ש"ח (להלן - פסק הדין, נספח א' להמרצת הפתיחה).

פסק הדין כנגד אש ים נהיה לחלוט, לאחר שערעור שהוגש עליו מטעמה נמחק.

            הערעור שהגישו הנתבעים הנוספים עדיין נדון.

            אש ים לא שילמה דבר מהסכום שנפסק.

            בעלת המניות היחידה של אש ים היא חברת אחים שריג ניהול ואחזקות בע"מ, שהמשיב 2 (להלן - המשיב) הוא מנהלה ומבעלי מניותיה.

2.         ביום 21.11.00 נעשה הסכם בין אש ים ובין המשיבה 1 (להלן - המשיבה), על פיו המחתה אש ים את כל זכויותיה וחובותיה למשיבה (להלן - הסכם ההמחאה, נספח ב' להמרצת הפתיחה).

            אש ים ציינה בהסכם, כי בכוונתה להיכנס להליך של פירוק מרצון במהלך חודש דצמבר 2000, ואכן היא נכנסה להליכים של פירוק מרצון, שהתנהלו במשך שנת 2001, והסתיימו לקראת מחצית שנת 2002 (נספחים ד' ו-ה' להמרצת הפתיחה).

            לטענת המבקשת, הסכם ההמחאה נודע לה רק לאחר מתן פסק הדין.

            התביעה

3.         בתובענה זו מתבקש בית המשפט, " לקבוע כי המשיבים, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד, חבים בכל חובות חברת אש ים סחר בע"מ (בפירוק מרצון) כלפי המבקשת על פי פסק הדין בתביעה ב-ת.א. 186671/02, כהגדרתה להלן, וכי עליהם לשלם לה את מלוא פסק הדין".

            התביעה כנגד המשיבה מתבססת על הסכם ההמחאה, לפיו נטלה המשיבה על עצמה את כל חובותיה של אש ים, וכן על הטענה, שההמחאה לא נועדה אלא כדי לרוקן את אש ים מכל נכסיה ועל כן יש לראות במשיבה ובאש ים כגוף אחד לענין החוב ("הרמת מסך").

            התביעה כנגד המשיב מתבססת אף היא על הטענה, לפיה הסכם ההמחאה נועד כדי למלט את כל רכושה של אש ים מנושיה והן על הפרות שונות של המשיב את חובותיו על פי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1973 (להלן - הפקודה), המתייחסים להליכי הפירוק, ולחובתו לציין את דבר הליכי הפירוק בהליכים המשפטיים שננקטו.

            המשיבים דוחים את טענות המבקשת ומתנגדים, כמובן, למתן הצו המבוקש.

            המשיבה - המחאת החוב

4.         הסכם ההמחאה המחה, כאמור, למשיבה את כל זכויותיה וחובותיה של אש ים. חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 מאפשר גם המחאת זכות (סעיף 1) וגם המחאת חבות (סעיף 6).

            אולם, בעוד שבהמחאת זכות, אין נדרשת הסכמת החייב, הרי שהמחאת חבות איננה יכולה להיעשות, ללא הסכמתו של הנושה.

            לקביעה, כי להמחאת חבות אין תוקף ללא הסכמתו של הנושה, משמעות כפולה: לנושה עומדת עדיין זכות תביעה כנגד החייב המקורי לקיום החוב, ומנגד, אין הוא רשאי לתבוע את הנמחה לקיים את החיוב (ש. לרנר, המחאת חיובים, מהדורת 2002, להלן - לרנר, עמ' 111).

            לקביעה זו חשיבות מיוחדת, לאור כך, שכאשר ניתנת הסכמת הנושה להמחאת החבות, הרי שהחייב המקורי "יוצא מהתמונה" (לרנר, עמ' 108).