נדחתה בקשה להארכת תקופת ההתיישנות בתביעת נזיקין בשל פעילות כוחות הביטחון

מבוא

1.              1.              בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנותה מחד ומאידך, בקשה להארכת מועד תקופת ההתיישנות.

2.              2.              התובעים הגישו תביעה נגד המדינה בעטיו של מות המנוח ביום 17.6.01 ובטענה כי מותו נגרם כתוצאה מירי של חיילי צה"ל שבוצע ללא כל סיבה לעברו, עת שיחק כנטען כדורגל ביחד עם בני גילו במגרש הקרוב לביתם.

3.              3.              התביעה הוגשה במקור לבית המשפט השלום בנצרת. נשיאת בית המשפט העליון הורתה לבקשת המבקשת על העברת התביעה לבית המשפט השלום בבאר שבע. שתי בקשות הביניים שהוגשו בבית המשפט השלום בנצרת נפתחו מחדש כבקשה אחת, בש"א 3036/08 בבית המשפט השלום בבאר שבע. בבקשה הוגדרה המדינה כמבקשת ואילו עזבון המנוח הוגדר כמשיב.

4.              4.              בין הצדדים הושגו הסכמות ולפיהן יכריע בית המשפט בשאלה המקדמית על סמך החומר המצוי בידיו בכתב וללא שיהיה צורך בדיון. לצורך ההכרעה הסכימו הצדדים על כי לא יחקרו המצהירים מטעמם.  

5.              5.              השאלה המקדמית הנה האם על ביהמ"ש להפעיל סמכותו להאריך את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראת סע' 5(3) לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה כבעל דין) התשי"ב - 1952, (להלן: " החוק"). 

טענות המבקשת

6.              6.              טוענת המבקשת כי האירוע הנטען התרחש ביום 17.6.01. התובענה הוגשה ביום 1.2.07. מדובר בכ - 6 שנים לאחר האירוע ושנתיים וחצי לאחר תקופת ההתיישנות.

7.              7.              המבקשת הבהירה בבקשתה את הרקע לתיקון החוק וכן את המצב שנוצר מאז תחילת שנת 2000 ופיגועי הטרור הרבים שנעשו כנגד ישראלים. המבקשת פירטה את המצב הביטחוני בו מצויה ישראל. פורטו ההיקף הרחב של האירועים והכוחות שמשתתפים בלחימה, העדר שליטה בשטח רצועת עזה ובכך שאין מדובר בפעולות לאכיפת סדר אלא בפעולות מלחמה ממש.

8.              8.              המבקשת הפנתה למטרות שביסוד קיצור תקופת ההתיישנות. נטען כי אין למדינה גישה למקומות שבהם נגרם הנזק הנטען, נטען כי יש קושי רב באיתור חומר רפואי עקב הטיפול שנעשה בנפגעים שלא במוסדות ישראלים דבר היכול להביא לקשיים ראייתיים רבים. נטען כי קיים קושי רב באיתור עדים ובמיוחד מטעם כוחות הביטחון לעומת עדי התובעים שהינם בשליטתם. נטען כי היכולת של המדינה להתמודד באזורים שאינם בשליטתה מול תביעות כמו של המשיבים קשה ביותר.

9.              9.              נטען כי על ביהמ"ש בהתאם לסע' 5(3) שלעיל לבחון האם היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את התביעה האמורה. בכל אופן, בית המשפט נדרש לנמק את החלטתו.

10.          10.          נטען כי על המבקש להאריך את המועד להגשת התביעה נטל כבד ביותר לשם השכנוע כי לא היה לו כל אפשרות להגיש את התביעה בזמן.

11.          11.          עוד טענה המבקשת כי במסגרת הטעמים המיוחדים אין מקום לטענות כמו העדר ייצוג על ידי עו"ד ואי ידיעת החוק. במיוחד צוין כי ככול שהאיחור גדול הרי מיוחדות הטעמים צריכה להיות גדולה יותר. נטען כי טענות בדבר מצב נפשי אשר מנע עמידה במועדים צריכה להיות מגובה בתעודת רופא שלא הוגשה בענייננו.

12.          12.          נטען כי טענות ולפיהן למנוח היו אחים קטינים ולפיכך יש להאריך ההתיישנות לגביהם אינה יכולה להתקבל שכן לקטינים יש אפוטרופוסים טבעיים שהינם ההורים.

13.          13.          לסיכום נטען כי המשיבים לא הראו כל טעם מיוחד להארכת תקופת ההתיישנות ולפיכך נטען כי יש לקבל הבקשה ולהורות על דחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

טענות המשיבים

14.          14.          המשיבים ציינו כבר בפתיח כי ידוע להם המצב המשפטי כי קיימת התיישנות, אולם המבקשים סבורים כי יש מקום להאריך המועד להגשת התובענה.

15.          15.          טוענים המשיבים כי בדברי ההסבר לתיקון 4 לחוק נקבע כי לגבי מקרה שאירע לפני כניסתו של התיקון לתוקף, וטרם עברה תקופת ההתיישנות, ימנו המועדים מיום כניסת התיקון לתוקף ומכאן שתקופת ההתיישנות תסתיים ביום 1.8.04. נטען כי לבית המשפט יש סמכות להאריך המועד בשנה נוספת כאשר מדובר בתביעת קטין.

16.          16.          נטען כי ביום 10.8.05 נכנס לתוקף תיקון מס' 7 לחוק, נטען כי בבג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הביטחון נקבע כי לגבי תביעות התלויות ועומדות, לא תימנה תקופת ההתיישנות מיום 10.8.05 ועד 60 יום לאחר פסק דין בעתירות היינו עד ליום 12.2.07. המבקשים טוענים כי הארכת המועד המבוקשת הינה מיום 1.9.04 ועד ליום 10.8.05.