נדחתה בקשה לביטול הסכם גישור בהליך פלילי

בפני בקשה מטעם ב"כ המתלונן בכתב האישום, להורות על ביטול הסכם הגישור שהושג בין

המתלונן לבין הנאשמים במסגרת הליך גישור פלילי שהתנהל ביניהם.

רקע:

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי

סעיף 380+ 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז -1977.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר כי, הנאשמים תקפו יחדיו את המתלונן וגרמו לו חבלות ממשיות. 

עם הקראת כתב האישום, ביקשו הנאשמים להפנותם יחד עם המתלונן לגישור. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הפניית התיק לגישור בפני מגשרת מוסמכת מטעם בית המשפט (להלן:" המגשרת").

ביום 29/3/06 התקיימה ישיבת גישור בנוכחות הנאשמים ובאי כוחם, המתלונן ובא כוחו  והמגשרת. הליך הגישור הוליד הסכם גישור וההסכם  הוגש לבית  המשפט  ביום 29/3/06 כשהוא 

חתום על ידי המתלונן ובא כוחו, הנאשמים ובאי כוחם והמגשרת.

טענות הצדדים:

טענות המתלונן:

לטענת ב"כ המתלונן הצדדים לא היו שותפים לניסוח הסכם הגישור. לאחר החתימה על ההסכם, המתלונן חש שסליחת הנאשמים לא הייתה כנה ואמיתית והוא עדיין נושא עימו את תחושת העלבון ופגיעה בכבודו בעקבות מעשה התקיפה שתקפו הנאשמים.

ב"כ המתלונן טען עוד, כי הליך גישור פלילי אמור היה לכרוך ולכלול את העניין הפלילי והאזרחי.

טענות הנאשמים:

הליך הגישור הפלילי אליו זומנו הצדדים נעשה בתאום עם כל הצדדים ובהסכמתם המלאה. מהלך הגישור הפלילי התנהל על פי הכללים. הצדדים קיבלו הסבר ממצה על משמעות הליך הגישור הפלילי. הניסיון של המתלונן שנעשה במהלך הגישור לקשור בין ההליך הפלילי לבין האזרחי, זכה להסבר ממצה על ידי המגשרת שעשתה מלאכתה מהימנה והסבירה פעם נוספת למתלונן ולב"כ שאין לערב בין הליך גישור אזרחי לפלילי.

הליך הגישור התנהל לשביעות רצון הצדדים וכל המשתתפים בו והסתיים באווירה טובה ומפויסת.

ב"כ המתלונן בהסכמת ב"כ הנאשמים הכתיב כראות עיניו ההסכם הסופי של הסכם הגישור, כפי שמצא לנכון ודבריו קיבלו ביטוי על ידי המגשרת ככתבם ובלשונם. כל צד היה רשאי להעלות את השגותיו לגבי ההסכם. לקראת החתימה על ההסכם המתלונן חשש מתביעה אזרחית שתוגש ע"י ב"כ הנאשם 1 כנגד הוריו של המתלונן שהיו מעוברים איתו בפרשה אחרת. ב"כ המתלונן ראה לנכון להוסיף תוספת מסוימת בדבר זכויותיו האזרחיות של מרשו וב"כ הנאשמים לא התנגדו והתוספת מצאה ביטוי בהסכם.

במהלך הליך הגישור ניתנה לצדדים לרבות המתלונן ולבא כוחו הבמה להשמיע דבריהם באופן ובנוסח שבחרו להם. טענת המתלונן לפיה תחושת מרשו כי סליחת הנאשמים נאמרה מן הפה אל החוץ ואין לה על מה לסמוך או להתבסס.

כל הצדדים לרבות המתלונן ובא כוחו חתמו על הסכם הגישור לאחר שזה הוקרא להם ולאחר שקראוהו בעצמם, לאחר שכל צד התייעץ עם ב"כ באותו מעמד, ושקל את הדברים. חתימת הצדדים על הסכם הגישור נעשתה מרצונם החופשי ומבלי שהופעל על מי מהם לחץ נפשי כלשהו.