נדחתה בקשה לבטל הפקעת קרקע שהופקעה לצורך הרחבת כביש מספר 40

השופט י' דנציגר:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 16.7.2006 בה"פ 138/04 (כבוד השופט ש' ברוך), במסגרתו נדחו בקשותיה של המערערת כי תבוטל הפקעת שלוש חטיבות קרקע בחלקה 155 (להלן - החלקה המערבית) ובחלקה 156 (להלן - החלקה המזרחית) בגוש 6400 אשר הופקעו ממנה לפי החלטת המשיבה 2 מיום 29.8.1984; כי יוצהר כי היא רשאית להיכנס לביתה עם רכבה, דרך כביש מספר 40 על גבי השטח בחלקה המזרחית שהופקע וכי כביש הגישה שנסלל בין החלקה המערבית ובין החלקה המזרחית, על גבי השטח שהופקע מידיה, יבוטל.

העובדות והליכים קודמים

1.        המערערת הינה הבעלים של החלקה המערבית ושל החלקה המזרחית, חלקות צמודות אשר מיועדות למגורים בפתח תקווה. המערערת רכשה את החלקות בשנת 1982. בשנת 1990 הודיעה המשיבה 1 (להלן - העירייה) למערערת, על בסיס החלטה מיום 29.8.1984,  כי היא מפקיעה מהחלקות שלוש חטיבות קרקע: מהחלקה המזרחית יופקעו בסך הכל 193 מ"ר ומהחלקה המערבית יופקעו 63 מ"ר. החזקה בשטחים המופקעים נמסרה לעירייה.

2.        מטרות ההפקעה היו להרחיב את כביש מספר 40 המוביל לנתב"ג ולהפכו לכביש בעל שלושה נתיבים ולסלול כביש גישה פנימי בצידה האחורי של החלקה המזרחית, על גבי השטח שהופקע מהחלקה המזרחית ומן החלקה המערבית (להלן - שטח הביניים), על מנת לאפשר למערערת להיכנס אל חלקה זו, לאחר הרחבת כביש מספר 40.

3.        המערערת התנגדה להפקעה וטענה שיש בה משום אפליה בינה לבין תושבי בתים אחרים הגובלים בכביש מספר 40 וכי לא ניתן להיכנס לחלקות הנמצאות באזור אלא מכביש זה, אולם טענותיה אלה נדחו וההפקעה אושרה על ידי המשיבה 2, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן - הועדה המחוזית).

4.        בפועל, לא עשתה העירייה כל שימוש בחטיבת הקרקע שהופקעה מהחלקה המזרחית לשם הרחבת כביש מספר 40. כביש זה הורחב לכביש בעל שני נתיבים מבלי שנעשה שימוש בחלק שהופקע מן המערערת. לעומת זאת, על גבי שטח הביניים נסלל כביש גישה פנימי כפי שתוכנן.

5.        לפיכך, עתרה המערערת לסעדים אשר פורטו לעיל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"מ 1451/01). בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק) הבהיר למערערת כי בסמכותו לדון אך ורק בטענות המנהליות שהעלתה ולא בטענות הקנייניות וכן כי עליה לצרף את מע"צ, המשיבה 3, ואת משרד התחבורה, המשיב 4, לתביעתה. בנוסף, קבע בית המשפט קמא ביום 19.9.2002 כי על המערערת להפיץ בקרב תושבי החלקות הסמוכות את דבר העתירה תוך ציון העובדה שהרשות להצטרף כמשיבים לעתירה שמורה לבעלי החלקות הסמוכות, וכי צירוף המשיבים והפרסום ייעשה עד לסוף חודש נובמבר 2002. לאחר הבהרתו של בית המשפט קמא בדבר חוסר סמכותו לדון בטענותיה הקנייניות של המערערת, עתרה המערערת למחיקת העתירה המנהלית שאותה הגישה. העתירה נמחקה כמבוקש ותחת זאת הגישה המערערת תובענה על דרך של המרצת פתיחה, נשוא הערעור שבפנינו, במסגרתה ביקשה בשנית את הסעדים שפורטו לעיל.

החלטת בית המשפט קמא

6.        בדיון שנערך בבית המשפט קמא, טענו המשיבים כי יש לדחות את התובענה מן הטעם הפרוצדורלי שהמערערת לא צירפה את כל בעלי הדין הראויים. לגופו של עניין, טענה העירייה כי אין כל הצדקה לביטול ההפקעות ומתן אפשרות כניסה למערערת לחלקה המזרחית מכיוון כביש מספר 40. המשיבים 2-4 הוסיפו וטענו כי בכוונתם לשמר את הזכות להרחיב פעם נוספת את כביש מספר 40, כפי שנעשה חלקית בעבר, בהתאם לעומסי התנועה המתפתחים, תוך שהם מצהירים שכוונתם זו לא נזנחה.

7.        לאחר ששמע את הצדדים בדיון שנערך בפניו ולאחר שנערך ביקור במקום בנוכחות הצדדים ובנוכחות כבוד השופט ש' ברוך, קיבל בית המשפט קמא את טענות המשיבים ודחה את בקשותיה של המערערת. ראשית, קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה להידחות מן הטעם הדיוני, שכן לא צורפו לבקשה בעלי החלקות השכנות וההחלטה על ביטול ההפקעה בהתייחס לחלקות המערערת עלולה להשפיע על חלקותיהם. בית המשפט קמא מצא לנכון לדחות את הבקשה גם לגופה, שכן הוא לא השתכנע כי מטרת ההפקעה נזנחה הואיל וקיימת אפשרות כי כביש מספר 40 יורחב בשנית ככל שיתגברו עומסי התנועה.

8.        באשר לבקשת המערערת כי יותר לה להיכנס לחלקתה מכביש מספר 40, קבע בית המשפט קמא כי מדובר בדרך ראשית בעלת נפחי תנועה משמעותיים אשר הכניסה והיציאה ממנה מסוכנות ועל כן דחה בקשה זאת גם כן. לבסוף, דחה בית המשפט קמא גם את בקשתה של המערערת לביטול כביש הגישה הפנימי שנסלל על גבי שטח הביניים. בנימוקיו לדחיית בקשה זו ציין בית המשפט קמא כי הוא אינו יושב כ"מתכנן על" ומורה על שינויים בתכניות כאלה ואחרות; כי לא הועלתה בפניו כל טענה של אי סבירות ההחלטות התכנוניות; כי לא ננקטו כל צעדים לשם ביטולן של תכניות אלה עד כה ולא ניתן לבטל בעיתוי הנוכחי את הפקעת השטח עליו נסלל כביש הגישה הקיים, משום שביטול כאמור יפגע בזכויותיהם של בעלי חלקות סמוכות, מבלי שנשמעו טענותיהם בפני בית המשפט.

9.        לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי הרעיון להקים כביש גישה פנימי, בדומה לזה שהוקם בצידו השני של הרחוב, נמצא בסופו של דבר בלתי ישים מבחינה תכנונית ומסוכן מבחינה בטיחותית והוא אף כרוך בעלויות לא מבוטלות.

טענות המערערת

10.      לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אי צירוף בעלי החלקות השכנות כמשיבים לתובענתה מצדיק את דחיית הבקשה. לטענתה, ביטול הפקעת השטח המצוי בחלקה המזרחית לא ישפיע על השכנים, אלא רק ייטיב עימם והוא הדין בסלילת כביש המקביל לכביש מספר 40. בנוסף, טוענת המערערת כי החלטת כבוד השופט ד"ר ע' מודריק בוצעה על ידה כלשונה והיא הודיעה לתושבי החלקות הסמוכות על קיומו של ההליך ועל הסעדים המבוקשים בו, אולם איש מהשכנים לא ביקש להצטרף. כמו כן, טוענת המערערת כי היא נקטה בפעולות דומות לקראת הערעור, אולם פרט לשניים, איש לא הגיב ואף הם, בסופו של דבר, לא מצאו לנכון להצטרף להליך המשפטי.

11.      המערערת מציינת עוד כי צירוף בעלי הדין לא עלה לדיון בבית המשפט קמא או במהלך הסיור שנערך בחלקות ובית המשפט קמא התייחס לסוגיה לראשונה רק בפסק הדין נשוא הערעור. מכל מקום, טוענת המערערת כי ניתן להיעתר לבקשתה לקבל סעד של ביטול כביש הגישה הפנימי אשר נסלל על גבי שטח הביניים, וכן ניתן להיעתר לבקשתה לקבלת הסעד של סלילת כביש גישה המקביל לכביש מספר 40 מבלי לשמוע את טענות בעלי החלקות הסמוכות, הואיל וקבלת סעדים אלו מיטיבים עם כלל דיירי הסביבה.

12.      המערערת ממשיכה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי אין בעובדה כי במשך תקופה של 22 שנים, במהלכן לא מומשו מטרות ההפקעה, כדי להביא לביטול ההפקעה מחמת אי מימושה ושגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי מטרת ההפקעה לא נזנחה. לטענתה, הלכה למעשה, לא ניתן לממש עוד את מטרת ההפקעה הואיל ועל השטח שאמור היה לשמש להרחבת כביש מספר 40 נבנה מבנה של קבע.

13.      בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי היא השתהתה בכל הנוגע לביטול כביש הגישה הפנימי, הואיל והיא התכתבה עם העירייה בנושא לאורך תקופה ארוכה. המערערת טוענת עוד כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הצעת פתרון למצוקתה בדמות סלילת כביש גישה במקביל לכביש מספר 40, בדומה לזה שנסלל עבור החלקות האחרות, איננה ישימה מבחינה תכנונית (להלן - ההצעה). לטענתה, היפוכו של דבר נטען על ידי המשיבים וקביעת זו של בית המשפט קמא סותרת את עמדת המשיבה 1 כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתה לבית המשפט קמא מיום 25.10.2004, במסגרתה נאמר כי אין מניעה תכנונית להצעה לסלול כביש גישה כאמור.

14.      כמו כן, טוענת המערערת כי קביעת בית המשפט קמא כי ההצעה מסוכנת מבחינה בטיחותית נובעת מטעות וחוסר הבנה. בית המשפט קמא סבר בטעות כי הדברים מתייחסים לסלילת כביש גישה המקביל לכביש מספר 40, כאשר המשיבים ייחסו את הסכנה לכניסה ישירה לחלקה מכיוון כביש מספר 40.