נדחו תביעות נזיקין של בני זוג

1.         הצדדים נשוא תיק זה (להלן, בנפרד: "הבעל", ו/או "האישה") נישאו כדמו"י ביום 17.9.1984, והתגרשו כדמו"י זה מזו ביום 10.7.2003. מנישואיהם נולדו להם שני ילדים.

2.         התיק נידון בפני עוד משנת 2000. בהתאם להסכמת הצדדים והחלטותיי מיום  3.11.04, 12.11.03, 17.11.03, 23.11.03 ו- 7.3.05 נקבע כי פסק הדין יינתן במאוחד, בכלל התובענות. 

3.         בשלב זה, נותרו מספר תובענות להכרעה, כדלקמן:

            תמ"ש 64191/00 - עניינה איזון משאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, האישה תובעת את הבעל;

            תמ"ש 64194/00 - עניינה תביעה נזיקית, הבעל תובע את האישה;

            תמ"ש 64195/00- עניינה תביעה כספית, אם הבעל תובעת את הבעל ואת האישה;

            תמ"ש 64195.1/00 - עניינה הודעה לצד שלישי, האישה תובעת את הבעל;

            תמ"ש 64196/00 - עניינה תביעה נזיקית, האישה תובעת את הבעל.

4.         ריבוי התביעות, וגודלו של התיק עב הכרס המונח בפני, מצביעים עם סכסוך מר וקשה בין הצדדים, אשר ביטוי לו בכל תחומי החיים, והוא כולל בני משפחה נוספים (כמו אם הבעל), סכסוך אשר לו השלכות רגשיות וכלכליות, הן על הצדדים עצמם והן על ילדיהם. 

            בפסק הדין, להלן, אדון בסכסוך זה על היבטיו ומורכבותו, בהתאם לתביעות אשר הוגשו.

מתן הכרעתי בכל התביעות, כמכלול, מאפשר לי לבחון את התמונה מנקודת מבט רחבה וכללית, במאובחן מבחינה פרטנית ומנותקת של כל תביעה ותביעה. אני סבורה, כי בנסיבות תיק זה, וכפי שיפורט להלן, יש בכך בכדי יתרון, המאפשר פרספקטיבה נכונה וצודקת יותר, על הסכסוך כולו.

פסק הדין מחולק על פי תוכן התביעות ועניינן, ולא על פי סדר כרונולוגי של הגשתן. בכל פרק ישנה התייחסות לעובדות הרלוונטיות, ולטענות הצדדים.

תמ"ש 64194/00 ותמ"ש 64196/00 - תביעות הנזיקין

5.         הצדדים הגישו תביעות נזיקין הדדיות, הראשון - הבעל בתביעה מיום 10/11/2002 נשוא תמ"ש 64194/00 (להלן: "תביעת הבעל"); והשנייה - האישה, בתביעה מיום 23/3/2003 נשוא תמ"ש 64196/00 (להלן: "תביעת האישה"). 

בשתי התביעות הועמד הסעד המתבקש על סך של 150,000 ש"ח.

עוולת הרשלנות - מתווה נורמטיבי

6.         עוולת הרשלנות מוגדרת בסעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין, אשר זה נוסחם:

" 35. רשלנות

עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.