נדחו מרבית התביעות ההדדיות של בני זוג

1.         בפני תלויות ועומדות תביעות הדדיות של בני זוג, שענינם החל להתברר בפני ב-1999.

            התביעה בתמ"ש 28070/99, הינה תביעה שהגיש הבעל לפרוק שתוף במקרקעין ובמטלטלין לגבי בית הצדדים המשותף ותכולתו.

            התביעה בתמ"ש 28071/99 הינה תביעת האשה, בה עתרה למזונותיה.

            התביעה בתמ"ש 28072/99 הינה תביעת האשה בה עתרה למתן סעדים על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.

            התביעה בתמ"ש 28073/99 הינה תביעת הבעל לפרוק שתוף בכלל נכסי המשפחה, תוך חיוב האשה במחצית מהחובות העסקיים.

2.         הצדדים בני זוג שנשאו בשנת 1974, ולהם שני ילדים בוגרים.

            בין בני הזוג פרץ משבר, בעקבותיו הגיש הבעל בשלהי 1999 את תביעתו לפרוק השתוף בבית המגורים של הצדדים, ובמקביל הגיש תביעת גירושין בביה"ד הרבני.

            מאז שנת 2000 חיים בני הזוג בנפרד.

            האשה מתגוררת בבית הצדדים.

3.         לאחר הגשת תביעת הגירושין, עתרה האשה לביה"ד ל"שלום בית" ולמדור ספיציפי.

            בדצמבר 1999 דחה ביה"ד את תביעת הבעל לגירושין, ואסר הוצאת האשה מבית המגורים המשותף.

4.         הדיונים החלו בפני במאי 2000, אולם ב"כ הצדדים בקשו להמתין להחלטה בערעור שהגיש הבעל על החלטת ביה"ד הרבני.

            באותה ישיבה הסכימו הצדדים למינוי מומחה חשבונאי - להערכת רכוש הצדדים וזכויותיהם.

            משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה על זהות המומחה מיניתי ביום 22/06/00 את רוה"ח משה פומס לחוות דעתו בשאלות הרכושיות השנויות במחלוקת.

5.         על אף המינוי לא יצאה הבדיקה לדרך מחמת אי הסכמות באשר למסגרת הבדיקה, היקפה ומטרותיה.

            גם כאן בהעדר הסכמות, קבעתי אני, את מסגרת הבדיקה.

            לא היה טעם בקביעת דיונים כל עוד לא הושלמה חוות הדעת.

            דא עקא, עד היום אין בפני חוות דעת.

6.         כפי שמעיד על עצמו נפח התיק, לאורך שנות ההתדיינות נוספו עשרות מסמכים בקשות והתכתבויות, אלא שלא היה בהם כדי לקדם את הדיון, והצדדים עצמם, כמסתבר אבדו ענין בתביעותיהם כפי שיובהר בהמשך מסיכומיהם.