נדחה ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים בעבירות חבלה בנסיבות מחמירות

           בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר המונח לפניי.

1.        כתב האישום שהוגש נגד העורר מפרט כי העורר והמתלונן עבדו באותו במפעל. ויכוח בענייני עבודה פרץ בין השניים עת שהו במפעל, במהלכו קיללו זה את זה. על פי הנטען, בשלב מסוים יצא המתלונן מחוץ למפעל. העורר יצא בעקבותיו ורדף אחריו, שלף סכין מכיס מכנסיו וכשתפס את המתלונן דקר אותו פעמיים בעכוזו. המתלונן הדקור נמלט אל המפעל והעורר המשיך לרדוף אחריו כשהסכין בידו. כן צעק אליו כי הוא יחסל אותו. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלונן שני חתכים בעכוז שמאל בעטיים הוא אושפז בבית חולים במשך שלושה ימים. בגין מעשים אלה מיוחסות לעורר עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין שלא כדין ואיומים.

2.        לצד כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים הסכים בא כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט המחוזי קבע כי המעשה המיוחס לעורר ונסיבותיו מלמדים על מסוכנותו, מה גם שקיימת עילת מעצר נוספת בשל החשש מפני שיבוש מהלכי משפט בשים לב לנסיבות וליחסי העבודה ששררו בין העורר למתלונן, בן כפרו של העורר. בית המשפט ציין כי ככלל מקום בו גרמה העבירה חבלה חמורה לקרבן הכלל הינו מעצר עד תום ההליכים. לפיכך, ובשים לב לעברו של העורר הכולל הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואחזקת סכין שלא כדין, לטיב הראיות ועוצמתן ולהתנהגותו של העורר לאורך כל הדרך, לרבות בעת מעצרו ובמהלך העימות עם העורר, אין לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט מצא כי חלופת מעצר, טובה ככל שתהא, לא תאיין את מסוכנותו. בית המשפט הבהיר עוד כי לא הורה על הגשת תסקיר מעצר היות ששאלת התאמתה של חלופת מעצר כלל אינה עולה והוסיף כי העובדה שהעורר חזר בו מתלונתו ושנערך לכאורה הסכם סולחה אינה מאיינת את ההליך המשפטי בין הצדדים וכי על אף שיש לברך על הסכם הסולחה, הוא אינו מפחית בנסיבות המקרה ממסוכנותו של העורר ומהחשש להשפעה על עדים.  

3.        בא כוח העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה בהימנעו מלדון באפשרות השחרור לחלופת מעצר. לטענתו, היה על בית המשפט לבחון האם קיימת חלופה שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר, ובפרט את החלופה שהוצעה - מעצר בית בבית דודתו של העורר בכפר מכר. הוא גורס כי גם אם נשקפת מסוכנות מן העורר הרי שמדובר במסוכנות נקודתית, למתלונן בלבד ולא לציבור כולו. לפיכך, ניתן היה להסתפק להשקפתו בשחרורו של העורר בתנאים מגבילים שיכללו גם את הרחקתו מהמתלונן ומניעת כל מגע ביניהם. הסנגור מדגיש כי נערכה סולחה בין משפחת העורר למשפחת המתלונן וכי המתלונן ביטל תלונתו. נתונים אלה, שלא קיבלו לדבריו את המשקל הראוי להם בהחלטת בית המשפט המחוזי, מצביעים לדבריו על כי הרוחות נרגעו, באופן המשליך באופן ישיר על הערכת מסוכנותו של העורר. כן טען כי היה מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר. לאור האמור מבקש הוא להורות על שחרורו של העורר למעצר בית בבית דודתו הגרה בכפר מכר, מרחק של כ- 25 ק"מ ממקום מגורי המתלונן, תחת פיקוחה של הדודה ושל אדם נוסף. כן הוא נכון לעמוד בתנאים נוספים דוגמת איזוק אלקטרוני והפקדה כספית.

4.        באת כוח המשיבה טוענת כי התנהלותו של העורר מעידה עליו כי מסוכנותו כללית. לדבריה, אין מדובר באירוע שנולד על רקע סכסוך עתיק יומין אלא על רקע ויכוח של מה בכך, בגינו דקר העורר את המתלונן שתי דקירות, אחת מהן דקירה שעומקה 5 ס"מ, ואף לאחר מכן המשיך ורדף אחריו. היא מדגישה כי כאשר הגיעו השוטרים למקום הסתתר העורר וברח מפניהם והוא נעצר רק מאוחר יותר. מכלול הנסיבות מוליך לטענתה למסקנה כי אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. כן היא מפרטת כי לחובתו של העורר שתי הרשעות קודמות. לדבריה קיים במקרה זה גם חשש להשפעה על עדים, שרובם פועלים במפעל, חשש המתחזק מדברים שצעק כשהוכנס לניידת המשטרה.

5.        דין הערר להידחות.

           מעצרו של העורר במקרה זה מבקש להשיג שתי תכליות. האחת, מניעת מסוכנותו של העורר לציבור. המעשה המיוחס לעורר חמור ולמרבה המזל לא הסתיים בתוצאות קשות בהרבה. המתלונן נדקר לכאורה על ידי העורר פעמיים, לאחר שניצת ביניהם ויכוח על עניין של מה בכך. גם לאחר שהמתלונן עזב את המקום דלק אחריו העורר כדי לדקרו, ואף לאחר שדקרו פעמיים, המשיך ורדף אחריו. מעשה זה יש בו כדי להעיד על מידת שליטתו של העורר בעצמו כאשר חמתו ניצתת בו. התמונה מתקדרת עוד יותר כאשר מביאים בחשבון כי הרשעותיו הקודמות של העורר הן בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין. קשה לקבל אפוא את הטענה כי המסוכנות הנשקפת מן העורר הינה נקודתית גרידא. תכלית נוספת של המעצר במקרה זה הינה מניעת שיבוש מהלכי המשפט על ידי השפעה על העדים לאירוע, ובפרט כאשר מביאים בחשבון את העובדה כי המתלונן, שאושפז משך שלושה ימים עקב האירוע, חזר בו מתלונתו, ואת האמירות שהשמיע העורר כאשר הועלה אל ניידת המשטרה. בריחתו והתנהגותו עת שנעצר מעוררות מצביעות גם הן על כך שקשה ליתן בו אמון שיעמוד בתנאי השחרור, גם אם המפקחים המוצעים הינם ראויים, ואבהיר כי סוגיה אחרונה זו - טיב החלופה המוצעת - כלל לא נבחנה על ידי.

           במצב דברים זה, בו מעשיו של העורר וכלל הנסיבות מלמדים על מסוכנותו וקיים חשש ממשי לטעמי לשיבוש ההליכים אם ישוחרר, מקובלת עליי עמדת בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבלת תסקיר מעצר. בעניין אחר הבהרתי כבר כי:

"לבית המשפט מוקנית הסמכות להורות על עריכת תסקיר מעצר, אך סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה כאמור, על בית המשפט להשתכנע, ולו לכאורה, כי העבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הפעלתה של סמכות זו (בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 19.3.1998)). בוודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור" (בש"פ 3086/05 אבו הדובה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.4.05). כן ראו: בש"פ 2931/06 ו' ג' נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.06)).

           הדברים יפים וישימים גם לענייננו.

           גם בטענה כי הסכם הסולחה והעובדה שהמתלונן חזר בו מתלונתו לא קיבלו את המשקל הראוי להם לא מצאתי ממש, וטעמיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מקובלים עליי.

           הערר נדחה אפוא.    

           ניתנה היום, ט"ז בשבט תשס"ח (23.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: