נדחה ערעורו של עובד מדינה אשר הורשע בעבירות משמעת

1.            המערער עבד בשירות המדינה כממונה על צוות ביקורת חשבונות במס ערך מוסף בעכו. הוא הורשע בדין משמעתי בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (אב"ד - עו"ד יוסף תלרז, מר ש' ויצנר ומר ק' שלם) בביצוע עבירות משמעת רבות. בגזר הדין הושתו עליו מספר אמצעי משמעת הכוללים, נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר משירות המדינה, פסילה בת חמש שנים מלמלא כל תפקיד ברשות המיסים, ופסילה לשירות המדינה למשך שנתיים. הערעור נסב הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין, והן על החלטות ביניים שנתן בית הדין בשלבים מקדמיים בדיון.

רקע כללי

2.            התובענה המשמעתית שהוגשה נגד המערער החזיקה, בנוסחה המקורי, 16 אישומים. הוא הואשם בביצוע עבירות מרובות בניגוד לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 על פי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(4), סעיף 5 לחוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי"ט-1959 (להלן - חוק מגבית כספים), סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן - חוק המחשבים), שעניינו חדירה לחומר מחשב שלא כדין, וכן בהפרת הוראות שונות בתקשי"ר וכללי אתיקה החלים על עובדי מדינה. יצויין, כי לגבי חלק ממעשי המערער התנהלה אף חקירה משטרתית, בחשד לביצוע עבירות שונות.

3.                  בבית הדין למשמעת כפר המערער באישומים המיוחסים לו, והתקיימו בעניינו ישיבות הוכחות רבות. ההליך נמשך כשלוש שנים. במהלכו, חזרה בה התביעה משלושה מהאישומים - האישום הרביעי, השביעי והשמיני - החורגים מגדר דיוננו, ואילו 13 אישומים נותרו בעינם.

כתב התובענה והכרעת הדין

4.            התביעה הגישה לבית הדין כתב תובענה מתוקן. בתום הדיונים, הרשיע בית הדין את המערער בכל האישומים, לבד מבאישום התשיעי ממנו זוכה המערער. את 12 האישומים בהם הורשע המערער ואת קביעות בית הדין בעניינם נביא עתה.

5.            בחלק הכללי בתובענה נטען, כי החל בשנת 1992 ועד להגשת התובענה (בשנת 2005) שימש המערער כמנכ"ל וכחבר ועד עמותה באגודת מכבי כרמיאל, ובעמותת מכבי "כלנית" כרמיאל שהוקמה בשנת 1998 (להלן יכונו העמותות יחד - עמותת הספורט). במסגרת תפקידו זה, היה המערער אחראי, בין היתר, על נושא הכספים בעמותה. באישום הראשון נטען, כי המערער מילא את תפקידו בעמותת הספורט, בלא שביקש ובלא שקיבל היתר מהגורם המוסמך בשירות המדינה לשמש חבר בהנהלת תאגיד, ובלא שקיבל היתר לעבודה פרטית, בהתחשב בהתנגשות האינטרסים שבין תפקידו בשירות המדינה לבין תפקידו בעמותה. בגין מעשים אלה, הואשם המערער והורשע בהפרת סעיפי התקשי"ר האוסרים על חברות בהנהלת תאגיד, השתתפות בוועד עמותה וביצוע עבודה פרטית בלא היתר, וכן הורשע בהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה.

           בבית הדין, לא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי המערער מילא תפקיד שלא בשכר בעמותת הספורט, בלא שביקש או קיבל היתר לכך. בית הדין עמד על כך, כי קבלת שכר עבודה ממקום העבודה הפרטי, אינה המבחן הבלעדי לצורך הכרעה בשאלה האם העבודה הפרטית מחייבת היתר. לגישתו, עדיין יש לבדוק האם, בין היתר, היה באותו עיסוק פרטי פוטנציאל לניגוד עניינים בין העבודה הפרטית לבין העבודה בשירות המדינה. בית הדין ניתח את מכלול העדויות והראיות שבאו לפניו, וקבע כי, אכן, כהונת המערער בעמותת הספורט היתה ידועה לממונים עליו. הוא הוסיף, כי על-פי עדותו המהימנה של מר חיים אוהב-ציון, אשר שימש סמנכ"ל למינהל ומשאבי אנוש במע"מ, ככל הנראה, אילו הגיש המערער בקשה להיתר עבודה פרטית, הוא היה מקבל אישור. חרף זאת, נקבע כי היה על המערער להגיש בקשה להיתר כדי שתיבחן שאלת ניגוד העניינים בין תפקידו במס ערך מוסף לבין תפקידו בעמותה, במיוחד לנוכח חלקו בגיוס משאבים עבור העמותה.

           האישום החמישי קשור לאישום ראשון, ובו הואשם המערער בהתעלמות מפניות חוזרות ונשנות של הממונה עליו, בהן נדרש להפסיק את עיסוקו הנוסף. בגין התנהגות זאת, הואשם המערער בהפרת הוראות התקשי"ר הנוגעות לחובת ציות לממונים, ובהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו. בית הדין הרשיע את המערער במיוחס לו. על-פי הראיות נקבע, כי המערער בחר להתעלם מפניות הממונים עליו אשר דרשו ממנו להפסיק את עיסוקו הפרטי, פניות שתועדו במזכרים שונים.

6.            על פי האישום השני לתובענה, המערער פנה לחברות עימן היה בקשר במסגרת תפקידו במס ערך מוסף, וביקש מהן תרומות עבור עמותת הספורט. החברה האחת, הנזכרת באישום השני, היא חברת ישקר. על-פי התובענה, המערער ערך בשנת 1996 ביקורת במפעל ישקר, במסגרת תפקידו במע"מ. בתום עריכת הביקורת, פנה המערער אל חשב החברה, וביקש שהחברה תתרום כספים לעמותת הספורט. כעבור זמן, התקשר המערער אל החשב, וסיפר לו כי הוא מעכב החזר מע"מ בסך כמיליון ש"ח המגיע לישקר, והציע לדון בענין זה בפגישה ביניהם. הפגישה התקיימה, ובמסגרתה שאל המערער את החשב אם החברה תוכל לתרום לעמותת הספורט. את ענין התרומה העלה המערער בפעמים רבות נוספות.

7.            על פי האישום השלישי, בסמוך לחודש יולי 1997, ערכו המערער וסגן מנהל מס ערך מוסף ביקורת חשבונות בחברת "גליליאו". מנהלת הכספים של החברה ציינה בפניהם כי גלילאו נוהגת לתרום סכום מסוים מרווחיה לקהילה. כעבור מספר שעות, התקשר אליה המערער ושוחח עמה בענייני המס. במהלך השיחה שאל אותה אם החברה תוכל לתרום לעמותת הספורט. הוא פנה אליה בענין זה פעמים נוספות, וכן פנה בענין זה לחשב החברה.

8.            המערער הואשם בכך שבמעשיו אלה פגע במשמעת שירות המדינה, הפר את סעיפי התקשי"ר האוסרים על קבלת טובות הנאה וגיוס תרומות, ואת כללי האתיקה האוסרים על התרמה, הימצאות במצב של ניגוד עניינים, וניצול מעמד לרעה, וכן הפר את הוראות סעיף 5 לחוק מגבית כספים. כן הואשם כי נהג בענין זה באופן שאינו הולם את תפקידו כעובד מדינה, ובאופן בלתי הוגן.

9.            בית הדין שמע מספר עדויות בענין זה, ביניהן של חשב חברת ישקר ושל סמנכ"ל הכספים בחברה, ולבסוף הרשיע את המערער בביצוע המעשים האמורים. בית הדין קבע, כי החזרי המע"מ של חברת ישקר עוכבו כדין, אולם המערער השתמש באותו עיכוב כדי ליצור רושם כי קיים קשר בין ההחזר לבין ענין התרומה לעמותת הספורט. בכך הכניס המערער עצמו למצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי. בית הדין מצא סתירות בגרסת המערער בענין זה, ודחה אותה. לפי אותה גרסה, נעכרו היחסים בין ישקר לבין עובדי מס ערך מוסף בשל חיובה של החברה לשלם סכומים גבוהים בעקבות הביקורת, ומפני שהמערער דרש לעיין בכל הספרים. כן טען כי חדל לפנות לישקר בעניין התרומה, לאחר פנייה אחת או שתיים, ולאחר שחשב החברה הודיע לו כי הוא אינו עוסק בעניין תרומות. אשר לבקשת התרומה מחברת גלילאו, קיבל בית הדין את עדות מנהלת החשבונות של החברה, לפיה, לאחר שציינה באזני המערער כי החברה נוהגת לתרום מרווחיה, פנה אליה בבקשה לתרום גם לעמותת הספורט. עוד נקבע, כי משהגיע המערער לחברת גלילאו במסגרת תפקידו כעובד בכיר במס ערך מוסף, היתה בכך, לכל הפחות, משום השפעה אפשרית על ענין התרומה.

10.         באישומים השישי, האחד-עשר והשנים-עשר בתובענה, מתוארת התנהגות בוטה של המערער בהקשרים שונים. באישום השישי נטען, כי בחודש דצמבר 2000 קיבל המערער ידיעות פקס בעניין עמותת הספורט במכשיר הפקס של משרד מס ערך מוסף בעכו. המערער נכנס למשרד וראה שרכזת הלשכה טרם הניחה את הודעות הפקס בתאו. הוא התרגז, והחל לצעוק על הרכזת ולקלל אותה. בהמשך לכך, הוא הרים את ידו לכיוונה בצורה מאיימת, אלא שעובד אחר נכנס לחדר בשלב זה. הרכזת ברחה מהחדר, נעלה עצמה בחדר סמוך, והתקשרה משם אל הממונה, בעוד המערער ממשיך לגדפה מן העבר השני. בגין מעשים אלה הואשם המערער בהפרת סעיפי התקשי"ר המחייבים התנהגות הולמת ונימוס כלפי עמיתים לעבודה, וכן בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה.

           בית הדין קבע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת את האישום האמור, והרשיע את המערער במיוחס לו.

           על-פי האישום האחד-עשר, סרב המערער להתייצב לחקירה המשמעתית אליה זומן. משהתייצב אליה לבסוף, התנהג והתבטא בצורה בוטה. בית הדין לא נתן אמון בגרסת המערער, על פיה כפר נמרצות במיוחס לו, וקבע כי במהלך חקירתו חרג המערער מרף הנימוס והאיפוק הנדרש מעובד מדינה.

           באישום השנים-עשר, מתואר כי המערער נכנס אל משרדו של הממונה עליו, ושאלו מדוע אינו ממליץ עליו לתפקיד רכז בכיר. הממונה הסביר לו כי לא יוכל להמליץ על קידומו לאור ההליך המשמעתי המתנהל נגדו. המערער הגיב בצעקות, האשים את הממונה בכך שהוא "מנסה לחסל אותו", והודיע כי לאור זאת הוא יפסיק לבצע את עבודתו השוטפת במס ערך מוסף. בגין כך הואשם המערער בהפרת הוראות התקשי"ר שעניינם ציות ונימוס כלפי ממונים, ובהתנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה. המערער הכחיש קיומו של אירוע כזה, אך בית הדין מצא סתירות שונות בגרסותיו של המערער לעניין זה. עדות הממונה נתמכה בראיות נוספות, ובית הדין מצא את העדות מהימנה, ועל בסיסה הרשיע את המערער.

11.         באישום העשירי נטען, כי במספר מועדים שלף המערער, שלא לצורך עבודתו, מידע ממחשב מע"מ על עמותת הספורט, לצורך עבודתו הפרטית בעמותה. בין היתר, שלף מידע שהוא חסוי אף בפני העוסק עצמו. בכך ניצל את מעמדו לרעה, התנהג התנהגות בלתי הוגנת ושאינה הולמת במילוי תפקידו, והפר את כללי האתיקה בדבר מילוי הוראות ושימוש במחשב, ואת סעיף 4 לחוק המחשבים, שעניינו חדירה לחומר מחשב שלא כדין.

           עמדת ההגנה היתה, כי אין פסול במעשי המערער, מאחר שהיה רשאי לפנות, כנציג העמותה, לנציבות המס, ולקבל את מלוא המידע. רק מטעמי זמינות ונוחות, כך נטען, השתמש המערער במסוף המחשב של המשרד. בית הדין דחה טענה זו, והרשיע את המערער. על סמך ראיות ועדויות, ביניהן עדות המערער בבית הדין, נקבע, כי המערער אכן שלף מידע ממחשבי רשות המיסים, חלקו חסוי מפני העוסק, אשר לא היה דרוש למילוי תפקידו, ונועד לשמשו במסגרת כהונתו בעמותת הספורט.