נדחה ערעור על החלטה להטיל עיצום כספי בגין הפרת חובת דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל

מהות הערעור

1.          1.          סעיף 9(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן- "החוק") מטיל חובה על הנכנס לישראל או על היוצא ממנה לדווח על כספים שהוא נושא עימו, מעל לסכום של 80,000 ש"ח. ביום 16.6.06 חזר  מר רחימי מארה"ב לישראל. בצאתו מנתב"ג, עבר הוא במסלול הירוק. בבדיקה שנערכה בחפציו נמצא ברשותו סכום כסף הגבוה ב- 21,500$ מן הסכום שמותר להכניסו לארץ בלא דיווח. ביום 22.6.06 התכנסה ועדה להטלת עיצום כספי (להלן גם- "הוועדה") לדיון בעניינו של מר רחימי. לאחר ששמעה את טענותיו, החליטה הוועדה להטיל על מר רחימי עיצום כספי בסכום של 30,000 ש"ח, בגין הפרת חובת הדיווח על כספים בעת הכניסה לישראל, לפי סעיף 9 לחוק (להלן גם- "ההחלטה"). ביום 3.7.06 הגיש מר רחימי ערעור על ההחלטה בהתאם לקבוע בסעיף 20 לחוק.

2.          2.          ערעור זה הינו, למעשה, הליך של ביקורת שיפוטית, על החלטת הוועדה. במסגרתו, על ביהמ"ש לבחון את תקינות ההחלטה הן מבחינת ההליך שקדם לה והן מבחינת תוכנה. על ביהמ"ש לבחון את החלטת הוועדה על-פי עילות הביקורת השיפוטית שגובשו במסגרת המשפט המנהלי, בשים לב לכלל המנחה לפיו אין ביהמ"ש משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המנהלית; הוא אינו שוקל שיקוליה ולא ימיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו (ראו, מכלל רבים אחרים, את האמור בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פ"ד נח(4) 754, 766). יוער כבר עתה, כי החלטת הוועדה מורכבת משלוש החלטות משנה השלובות ושזורות זו בזו: האחת, הקביעה בדבר הפרת חובת הדיווח על כספים; השנייה, ההחלטה על הטלת עיצום כספי; השלישית, ההחלטה בדבר שיעור העיצום הכספי. בפסק הדין אבחן בנפרד את תקינות כל אחת מהחלטות המשנה דנן.

העובדות

3.          3.          ביום 16.6.06 נכנס המערער לישראל דרך נתב"ג. חיפוש שנעשה בחפציו של המערער ועל גופו העלה כי הוא נושא עימו סכום של 39,514$, סכום הגבוה ב- 21,500$ מהסכום שמותר להכניסו לארץ בלא דיווח על-פי החוק (להלן- "הסכום העודף"). כמו כן נשא המערער בכליו טובין (שעוני יד ומשקאות חריפים), עליהם היה חייב להצהיר בהתאם לפקודת המכס. אין חולק, כי המערער לא דיווח על הסכום העודף שהחזיק (בניגוד לסעיף 9(ב) לחוק ובניגוד לתקנות איסור הלבנת הון (דרכי דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה), התשס"א-2001; להלן- "תקנות הדיווח") ואף לא הצהיר כי ברשותו טובין מעבר למגיע במסגרת הפטור ממכס. בשל הפרת חובת הדיווח על כספים לפי סעיף 9 לחוק, נתפס הסכום העודף בהתאם לסעיף 11 לחוק. בנוסף, נתפסו הטובין עליהם היה חייב המערער להצהיר ולשלם מכס, בהתאם לפקודת המכס.

4.          4.          בו ביום נחקר המערער תחת אזהרה. בחקירתו סיפר המערער, בין היתר, כי שבועיים לפני כן, נסע לבדו לניו יורק. לאחר שהייה בת שבוע בניו יורק נסע המערער ללוס אנג'לס. בלוס אנג'לס נפגש המערער עם איבי, תושב קנדה, שאביו חייב לאביו המנוח של המערער סכום של 2,000,000$. המערער ציין, כי איבי נתן לו 40,000 $ במזומן, וכי מדובר בהחזר חוב כספי לאביו המנוח. המערער הטעים, כי הוא נוסע לארה"ב פעמיים עד שלוש בשנה ולוקח מאיבי כסף מזומן בדולרים. כשנשאל המערער ע"י החוקר אם הוא מכיר את חוק איסור הלבנת הון, השיב המערער כי הוא מכיר חוק זה ויודע שצריך להצהיר על כל סכום. המערער הוסיף, כי בפעמים קודמות שנכנס לישראל הוא הצהיר על הכספים שהיו באמתחתו. בפעם הזו לא הצהיר משום שהיה מבולבל. אשתו עברה ניתוח לב והוא היה מאוד מוטרד.

המערער ידע לספר, כי לאיבי שני מועדוני הימורים (בקנדה ובניו יורק). המערער ציין, כי הוא תמיד מצהיר על כספים וכי הפעם הוא טעה כשלא הצהיר ועל כך הוא מצטער.

5.          5.          בנסיבות אלה, הוגשה לוועדה ע"י הממונה (מנהל אגף מכס ומע"מ; ראו הגדרת המונח ממונה בסעיף 12 לחוק) בקשה להטלת עיצום כספי על המערער. ביום 20.6.06 הוזמן המערער להשמיע טענותיו בפני הוועדה. בסעיפים 4 ו-5 להודעת הזימון נכתב, בין השאר, כך: "אתה זכאי עפ"י סעיף 17 לחוק לטעון את טענותיך לפני הוועדה בעניין הטלת העיצום הכספי, בכתב ובעל-פה ... כן אתה רשאי לבקש פריסת תשלום מטעמים מיוחדים שתפרט ... אם לא תגיש את טענותיך במועד האמור או אם לא תופיע לפני הוועדה במועד שנקבע לך אם ביקשת זאת, רשאית הוועדה בהתאם לסעיף 17 לחוק, להחליט על הטלת העיצום הכספי בלי להתחשב בטענותיך".

6.          6.          ביום 22.6.06 התכנסה הוועדה בעניינו של המערער. יודגש, כי הוועדה דנה רק בנוגע לכספים שהוכנסו לישראל תוך הפרת חובת הדיווח עפ"י החוק. בראש הועדה ישב גובה המכס ת"א יפו, מר משה כהן ולצדו, מר רפי עמיאל, ממונה חקירות אזורי, ועורכת הדין גב' זיוית שלמון, מן הרשות לאיסור הלבנת הון. המערער התייצב לדיון בוועדה וטען טענותיו. יוער, כי בסעיף 3 לכתב הערעור טוען המערער כי החלטת הוועדה ניתנה בהעדרו. עיון בפרוטוקול הדיון בוועדה (נספח א' לסיכומי המשיב) מלמד, כי מדובר בטענה לא נכונה. להשלמת התמונה ייאמר, כי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק, על הוועדה להחליט אם להטיל עיצום כספי, אם לאו, תוך 10 ימים מיום תפיסת הסכום העודף, שכן מעבר למועד זה החזקת הסכום העודף כרוכה בפניה לביהמ"ש. לכן התכנסה הוועדה כבר ביום 22.6.06 (שישה ימים לאחר המועד בו נתפס הסכום העודף).

7.          7.          במהלך הדיון בפני הוועדה חזר המערער על הדברים שאמר בהודעה שנגבתה ממנו ביום 16.6.06(נספח ד' לסיכומי המשיב), עליהם התעכבנו לעיל. הוועדה ניהלה פרוטוקול בו נרשמו עובדות המקרה, טענות המערער והחלטת הוועדה שניתנה פה אחד.

בהחלטה מנומקת וסדורה, קבעה הוועדה, כי המערער הפר את חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק וכי יש להטיל עליו עיצום כספי בשיעור של 30,000 ש"ח (כ- 1/3 מגובה הסכום העודף).

החלטת הוועדה

8.          8.          בהחלטתה הדגישה הוועדה, כי גרסת המערער נשמעה בחקירתו מיום 16.6.06 ובמועד הדיון בפניה. הוועדה עמדה על עיקרי הגרסה כדלקמן:

"לטענת המפר, הוא לא הצהיר על הכספים שהיו ברשותו עקב חוסר תשומת לב בשל היותו טרוד בניתוח לב שעברה אשתו טרם נסיעתו לחו"ל. עוד טען המפר כי מקור הכספים בהחזר הלוואה, שנתן באיראן אביו של המפר לאביו של אדם בשם אידי אשר מתגורר בקנדה. הסכום הכולל של ההלוואה 2,000,000 דולר, ובפעמים קודמות בהן הכניס כספים לישראל הצהיר על הכספים שהיו ברשותו (המפר הציג בפני הוועדה את ההצהרות)".

9.          9.          החלטת הוועדה התבססה על מספר נימוקים כדלהלן:

א.    הוועדה ציינה בהחלטתה כי משנשאל המערער לשם המשפחה של החייב, לא ידע להשיב, דבר הנראה תמוה ומעלה חשד לגבי מקור הכספים הנטען, זאת בייחוד לאור הסכום הגבוה הנטען של ההלוואה והעובדה כי היא מוחזרת בתשלומים.

ב.     הוועדה הוסיפה וקבעה, כי הסבריו של המערער לפיהם, נמנע מלהצהיר על הסכום העודף בשל חוסר תשומת לב שנבע ממצבה הבריאותי של אשתו, אינם מניחים את דעת הוועדה שהדבר נעשה בתום לב, במיוחד כאשר המערער העיד בפני הוועדה, כי ידע על חובת ההצהרה ואף הצהיר מספר פעמים בעבר על הכנסת כספים לישראל.

ג.     הוועדה עמדה על כך שכנגד מי שהפר את חובת הדיווח לפי סעיף 9 לחוק, ניתן לנקוט באחד משני הליכים: הליך פלילי במסגרתו מוגש כתב אישום בשל ההפרה (לפי סעיף 10 לחוק או לפי סעיף 3(ב) לחוק) או הליך מנהלי מהיר ואפקטיבי אשר אין בצידו הרשעה בפלילים, הוא ההליך שננקט בענייננו כנגד המערער.

        במסגרת ההליך המנהלי רשאית הוועדה להטיל על המפר עיצום כספי בשיעור שלא יעלה על מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין [נוסח משולב], התשל"ז - 1977 (כ-100,000 ש"ח) או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הסכום הגבוה יותר (ראו האמור בסעיף 15(א) לחוק). במקרים בהם מדובר בהפרה ראשונה שהיקפה אינו גבוה, שיעור העיצום הכספי לא יעלה על מחצית מהסכום שנקבע בסעיף 15(א) לחוק (ראו האמור בתקנה 12 לתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001; להלן- "תקנות עיצום כספי").