נדחה ערעור כנגד קיום צוואתו השנייה של מנוח שהיה אזרח ותושב צרפת

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כבוד השופטת ר' מקייס) בת"ע 1271/02 מיום 09/01/2006, שבו ביטל בית המשפט צו קיום צוואה מיום 17/2/2002 לקיום צוואה מיום 16/10/1988 שערך המנוח ג.ח. ז"ל (להלן: " המנוח"), ונתן צו לקיום צוואתו מיום 27/07/2001.

1.         העובדות הצריכות לעניין

(א)                המנוח, ג.ח. ז"ל, הלך לבית עולמו ביום 30/09/2001 בצרפת כשהוא ערירי. המערערת היא אחייניתו של המנוח והמשיבה היא אחת משלושת בנותיה של אשתו מנישואיה הקודמים. המנוח היה אזרח ותושב צרפת.

(ב)                 בשנת 1988 ערך המנוח צוואה בישראל, שבה ציווה את כל רכושו למערערת (להלן: " הצוואה הראשונה").

(ג)                  ביום 13/12/2001 הגישה המערערת בקשה למתן צו לקיום הצוואה הראשונה וצו כאמור ניתן ביום 17/02/02. צו קיום הצוואה ניתן אף על פי שביום 01/02/2002 הגיעה לידי המערערת הודעה מנוטריון צרפתי, שקיימת צוואה של המנוח מיום 27/07/2001 שנערכה בפניו, שבה הוריש המנוח את כל רכושו למשיבה (להלן: " הצוואה" או "הצוואה השנייה"). יש לציין שהמערערת לא הודיעה לבית המשפט שקיים את הצוואה הראשונה את דבר הצוואה השנייה.

(ד)                 ביום 08/04/2002 עתרה המשיבה לביטול צו קיום הצוואה הראשונה ולקיום הצוואה השנייה.

(ה)                המחלוקת שהוצבה לפתחו של בית משפט קמא, והעומדת כיום לדיון בערעור, היא אם יש ליתן תוקף לצוואה השנייה. נציין שנושא המחלוקת הוא, בעיקרו של דבר, סכום של 350,000$ המופקד בסניף בנק דיסקונט לישראל בע"מ בנתניה.

(ו)                  לשם השלמת התמונה יצוין, כי מחודש יוני 2001 ועד לפטירתו בחודש ספטמבר באותה שנה היה המנוח מאושפז בשלושה בתי חולים בפאריס עקב מחלתו הקשה (סרטן). במהלך האשפוז פנה בית החולים לבית המשפט בצרפת בבקשה להכריז על המנוח פסול-דין, בשל החשש לגזל רכושו. הפנייה נעשתה נוכח פניית מנהל סניף הבנק שבו ניהל המנוח את חשבונו לבית-החולים, בעניין שתי המחאות שהמנוח חתם עליהן שמולאו ושהמשיבה הציגה אותן לפירעון. בית המשפט בצרפת אכן הוציא, במעמד צד אחד, צו הגנה שמנע מהמנוח לעשות פעולות רכושיות (להלן: " צו ההגנה").

(ז)                  ביום 09/01/2006 קיבל בית משפט קמא את הבקשה, ביטל את צו קיום הצוואה הראשונה והורה על קיום הצוואה השנייה. מכאן הערעור.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

            אלו ממצאיו וקביעותיו של בית משפט קמא שהחליט לקיים את הצוואה השנייה :

(א)                המנוח היה אזרח ותושב צרפת כל חייו. מאחר שנכסי עזבונו בארץ הם נכסים נדים, הדין המהותי החל על צוואתו הוא הדין הצרפתי.

(ב)                 עדויות המעורבים בעריכת הצוואה השנייה היו אמינות. עלה מהן כי הצוואה נערכה במשרד נוטריון צרפתי, שאליו הוזמנו שני עדים חיצוניים שהמנוח חתם על הצוואה בנוכחותם. בית משפט קמא דחה את טענות המערערת בדבר סתירות בתצהירי המעורבים בעריכת הצוואה השנייה ובדבר קיומם של מניעים זרים אצל אותם עדים. כן נדחתה טענת המערערת שהיו שינויי גרסה בעדותו של פרופ' דוסן, מנהל המחלקה בבית החולים שבו היה המנוח מאושפז.

(ג)                  סלע המחלוקת היה שאלת כושרו הקוגניטיבי של המוריש, כראיה לסתירת החזקה שבדין הצרפתי, שצוואה נוטריונית מבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, וכי הנטל המוטל על המבקש לבטלה כבד.

(ד)                 התעודות הרפואיות מצרפת לא הוגשו באמצעות עורכיהן. לפיכך לא התאפשרה חקירת הרופאים שערכו אותן, לרבות בנושא מומחיותם ובעניין נסיבות עריכתן, ובפרט בשאלה אם נערכה בדיקה אודות מצבו הקוגניטיבי של המנוח עובר להגשתן לבית המשפט, ובשאלה של מידת הדחיפות בעריכתן שעוררה פניית הבנק.

(ה)                מאחר שחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט הצרפתי בתחום הפסיכיאטריה נערכה כשבועיים לפני פטירת המנוח, אין לתת לה משקל רב באשר למצבו של המנוח בזמן עשיית הצוואה.

(ו)                  נתגלו סתירות בעדות המערערת והיא חזרה בה מחלק מטענותיה כלפי המשיבה. כן נתגלו פרכות בעדותה של אחיינית המנוח שהעידה מטעם המערערת.

(ז)                  המנוח חתם על הצוואה השנייה כשהוא צלול בדעתו. נדחתה טענת המערערת, כי בשל העובדה שהמשיבה לא העידה, ותצהיר עדותה - שהוגש אף לתמיכה בבקשה לקיום הצוואה - נמשך, יש לדחות את הבקשה. הודגש כי חובתו של בית המשפט למלא אחר רצונו האמיתי של נפטר, ויש לרפא את הפגם הפרוצדוראלי.

לשם השלמת התמונה יצוין כי בית משפט קמא הורה על התייצבות המשיבה לעדות, לאחר סיום שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו הסיכומים. נקבעו מספר מועדים לשימוע פסק הדין שנדחו. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית המשפט, הבקשה התקבלה בהסכמה (בר"ע (מחוזי - ת"א) 1682/05, כב' השופטת י' שטופמן, החלטה מיום 18/09/2005), ועדות המשיבה לא נשמעה. בית משפט קמא ציין בהקשר זה, כי התנהלותה של המשיבה מעוררת תהיות, אך מנגד - גם התנהלות המערערת אינה נקייה מספקות.