נדאף נ' מדינת ישראל

החלטה

ביום 20.12.2010 נפסל רישיון הנהיגה של העורר פסילה מינהלית. ביום 23.12.2010, הגיש העורר בקשה לביטול פסילה מינהלית של רישיון הנהיגה שלו, אשר נקבע לדיון היום בפני כבוד השופטת עדי במביליה.

בפתח הדיון בבית משפט קמא טען ב"כ המשיבה כי אין ברשותו את תיק החקירה, ומשכך ביקש לדחות הדיון. לאחר ששמע את התנגדות ב"כ המבקש, דחה בית המשפט את מועד הדיון בבקשה ליום 3.1.2011 וזאת מבלי שנימק את החלטתו. מכאן הערר שבפניי.

לטענת ב"כ העורר, "ברגע" שב"כ המשיבה לא הגיש לעיון בית משפט קמא את תיק הראיות, שוב אין ראיות לכאורה המאפשרות להמשיך את הפסילה המינהלית שהושתה עליו. עוד טוען ב"כ העורר כי עם פתיחת הדיון בבית משפט קמא פג תוקפה של הפסילה המינהלית.

לאחר שקראתי את הערר על נספחיו באתי לכלל מסקנה כי דינו להדחות, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סעיף 49 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן- הפקודה) קובע כי החלטת בית המשפט לפי סעיף 48 לפקודה ניתנת לעיון חוזר ולערר כפי שנעשה הדבר לעניין צו שניתן בבקשה לשחרור בערובה. בסעיף זה אף נקבעה מפורשות סמכותו של בית המשפט הדן בבקשה (ערר) לפי סעיף 49 לפקודה כדלקמן:

"שופט המעיין בבקשה כאמור רשאי לקיים את ההחלטה הקודמת לשנותה או לבטלה, או לתת במקומה החלטה אחרת אשר בית המשפט האמור היה מוסמך לתיתה, או להחזיר את הענין אל בית המשפט האמור, למתן החלטה אחרת על ידיו."

במקרה זה שבפניי מבקש ב"כ העורר להפוך את היוצרות בהגישו ערר הנתמך בנימוקים לגופו של עניין, בעוד שבקשתו בבית משפט קמא כלל לא נדונה לגופה, אלא נדחתה לדיון במועד סמוך אחר.

גם לגופו של עניין דין הערר להידחות.

ב"כ העורר טוען כי מאחר ותיק הראיות לא הוצג בפני בית משפט קמא, הרי אין ראיות לכאורה המהוות תנאי לפסילה מינהלית. אין להיזקק לטענה זו שהינה בבחינת "ביצה שטרם נולדה", שהרי שתיק הראיות כלל לא הוגש לעיונו של בית משפט קמא וממילא לא דן הוא בשאלת דיותן של הראיות. מוסיף וטוען ב"כ העורר כי תוקפה של הפסילה המינהלית פג "ברגע" פתיחת הדיון בבקשה, ולא כך, שהרי סעיף 48 לפקודה קובע כי:

"מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור."

הנה כי כן, הפסילה המינהלית אינה פגה עם פתיחת ההליך, אלא נותרת בעינה עד מתן החלטה אחרת של בית המשפט, שתיעשה לאחר ששמע את ב"כ המשיבה.

אשר לטענת ב"כ העורר לפיה שגה בית משפט קמא שעה שלא נימק את החלטתו, אומר כי יש בה ממש. בשאלת מידת הפירוט הדרושה להנמקה פסק בית המשפט כי:

"יש ומתחייבת החלטה המנמקת את עצמה ארוכות, יש שנדרשת הנמקה קצרה, ויש שדי בקבלתה של בקשה או דחייתה, ללא כל הנמקה. וזאת כאשר החלטה מן הסוג האחרון כמו מתבקשת מעצמה מתוך מכלול החומר המונח בפני בית המשפט. כל מקרה ומקרה ונסיבותיו שלו" (בג"ץ 7390/95 [לא פורסם] כפי שצוטט בדנא 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 17.6.2002)

אכן מוטב היה אילו נימק בית משפט קמא את החלטתו, ואפילו היה זה נימוק קצר כמתבקש בנסיבות אלו, אולם אין בזאת בלבד כדי לשנות מהחלטתי.

במקרה זה נקבע דיון שבשל תנאים חיצוניים (היעדרו של תיק החקירה) מצא בית המשפט קמא, כי יש לדחותו למועד מאוחר יותר. בית משפט קמא אף דחה את הדיון למועד קרוב ביותר 3.1.2011 (שני ימי עבודה), ומשכך אין להתערב בהחלטתו זו.

איני מקל ראש בקושי הנלווה לפסילת רישיון, ואולם אין להפריז בכך. כבוד השופט רובינשטיין גילה דעתו בעניין זה כי:

"העורר עותר להשבת רשיונו. נטען, כי הוא לא היה אחראי לתאונה וכי יש לו עד נוסף בעניין. הערר מוגש מתוקף סעיף 49 לפקודת התעבורה. במקרה דומה כבר כתבתי, כי: 'ניתן לשאול, היש טעם והיגיון מהותי, בנושא שאמנם נודעת לו חשיבות מעשית מסוימת לאדם הנוגע בדבר, אשר הפסילה המינהלית מכבידה עליו, אך אינו בתוכנו, במידתו ובמידתיותו ברום הזכויות - במתן זכות לבחינתן של שלוש ערכאות שיפוטיות עד לבית משפט זה' דעת לכל נבון נקל, כי גם במדינה השוקדת על זכויותיהם של חשודים ונאשמים, ואשריה שכך, יש הפרזה גדולה במתן זכות ערר בשלוש ערכאות על פסילה מינהלית של רשיון נהיגה, ויש לקוות כי המחוקק ייתן ליבו לכך..." (בשפ 1298/10 ארז חן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 25.2.2010).

נוכח כל אלה אני דוחה את הערר ומשיב את הדיון בבקשה לבית משפט קמא.