נדאל פדילה(אסיר) נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא על המערער בתיק פ"ל 425/07 בימ"ש תעבורה רמלה (כב' השופטת שלזינגר) מיום 24.2.11. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67, ונהיגה ללא רישיון נהיגה בניגוד לסעיף 10 א' + 38 (1) לפקודת התעבורה.

העונש שגזר בימ"ש קמא – 24 חודשי מאסר בפועל , מאסר על תנאי בין 12 חודשים לשלוש שנים, פסילה בפועל ל – 24 חודשים ופסילה על תנאי.

בבסיס הערעור עומדת טענת המערער לפיה המערער נשפט בתיק זה ל – 24 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה שבוצעה ב – 19.7.06 , כתב האישום הוגש ב – 23.7.07 וגזר הדין ניתן ביום 24.2.11, קרי, 5 שנים מיום ביצוע העבירה.

במסגרת גזר הדין מציין בית המשפט בעמוד 8 לפרוטוקול כי:

"חרף העובדה כי הנאשם בלתי מורשה לנהיגה הוא כבר צבר לחובתו 14 הרשעות קודמות בתעבורה, מהן 8 בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה, אחרונה כוללת גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה ובגינה נפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 24 חודש וכן הוטל עליו מאסר למשך 15 חודשים".

מתוך טיעוני הערעור עולה כי המערער ביצע עבירה ביולי 2007 (אותן העבירות נשוא ערעור זה), כתב אישום הוגש בתיק תעבורה 4883/07 , דינו נגזר להארכת מאסר על תנאי בן 8 חודשים מתיק תעבורה קודם 4111/05 לשנתיים נוספות ובמסגרת ערעור שהגישה המדינה גזר בימ"ש עונש למאסר בפועל בן 15 חודש.

מכאן, לעשות סדר בלוחות הזמנים עולה כי המערער בעודו בלתי מורשה ביצע עבירה ב – 12.7.07 עליו נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל ביום 3.2.09.

וכן, ביצע עבירה ביום 19.7.06 בגינה נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל ביום 24.2.11.

עיון בגזר הדין מלמד כי בימ"ש מצא להחמיר עם המערער והורה על מאסר בפועל בן 24 חודש תוך שהוא מציין כי מוצדק מיצוי הדין עם המערער בין היתר כדי למנוע הפרה חוזרת של הכרעות שיפוטיות והתעלמות מהחוק ומהסיכונים שהוא יוצר במעשיו הנלוזים וכי יש צורך בעונש מוחשי ומהותי על מנת שהמערער יפנים חומרת מעשיו וימנע בעתיד מלבצעם פעם נוספת.

לא אוכל לקבל טענת ב"כ המשיבה כי בימ"ש קמא היה ער לריצוי מאסר בפועל בגין עבירה המאוחרת לעבירה נשוא הדיון שבפניו, על אף ציון העובדה כי לעבירה נשוא הדיון בפניו הייתה עבירה מאוחרת מה – 12.7.07.

יש מקום להחמיר בעונש כשנראה שהמערער לא למד לקח במעבר הזמן בין ענישה קודמת למועד דיון וביצע עבירות החוזרות ונישנות במועד שהוא לאחר ריצוי המאסר בפועל , קרי במעשיו מלמד המערער את בית המשפט כי לא למד לקח והעונש לא השיג את מטרתו כלל ועיקר.

אלא מהי, במקרה זה העבירה נשוא הערעור משבוצעה בשנה קודם לעבירה בגינה ריצה 15 חודשי מאסר בפועל לא ניתן לומר עליה כי מדובר במי שמבצע ההפרה החוזרת של הכרעות שיפוטיות ומתעלם מהחוק ומהסיכונים שיוצר במעשיו.

בל יבין מאן דהוא דבריי אלה כמקלים ראש בהתנהגותו והתנהלותו של המערער כשהוא חוזר פעם אחר פעם לבצע עבירות תעבורה בעודו בלתי מורשה שמעולם לא למד ולא השיג מיומנות לנהיגה אך אני לא מוצאת שהיה מקום בנסיבות אלה להחמרה מתקופת המאסר אלא לפחות להטיל אותה תקופה שהוטלה בעבירה הקודמת, שכן ברור אילו היה המערער מצרף את שתי העבירות לא היה יוצא פטור בתקופת מאסר אחת שלטעמי 15 חודשי מאסר הם תקופה קצרה כעונש לשתי עבירות חוזרות ונישנות. אלא משהעבירה "המאוחרת" בגזר הדין היא קודמת בכרונולוגית לעבירה שריצה בגינה עונש לא יכולה להיות מחמירה מקודמתה ועל כן אני מוצאת להתערב בעונש ולהעמיד את תקופת המאסר בפועל על 15 חודשים ויתר רכיבי גזר הדין בעינם.

ניתן והודע היום י"ד אדר ב תשע"א, 20/03/2011 במעמד הנוכחים.

נגה אהד, שופטת בכירה

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: