נגנדו מווארה(אסיר) נ' משרד הפנים

פסק - דין

העותרת הגישה עתירה מנהלית נגד צו משמורת וצו הרחקה, שהוצאו נגדה, בעקבותיהם נעצרה במעמד דחיית בקשת המקלט שהגישה.

בנוסף, כרכה העותרת, בהתאם לסעיף 13כא(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין") מיום 9.5.12, אשר הותירה את צו המשמורת על כנו.

ביום 24.6.12, לאחר שהתקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים, ניתנה החלטתי, לפיה לא נמצא פגם בהחלטת המשיב להחזיק את העותרת במשמורת ולכן בקשתה למתן צו ביניים נדחתה. אי לכך, נותרה העותרת במשמורת עד להכרעה בעתירה.

רקע עובדתי

כאמור בהחלטתי מיום 24.6.12, העותרת היא אזרחית קניה ולטענתה, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, שכן היא נרדפת על ידי אביה החורג, עובד אלילים, בשל היותה נוצרייה. לדבריה, האב איים עליה בחודש ינואר 2011, כי יהרוג אותה אם לא תמיר את דתה. העותרת טוענת, כי פנתה למשטרה בקניה, אך לא קיבלה כל סיוע. משהחמיר יחסו של אביה כלפיה, היא נמלטה מארצה, עברה לסודן, שם שהתה תקופה מסוימת ומשם עברה למצרים, ובתאריך 14.9.11 נכנסה למדינת ישראל ללא אשרת כניסה.

בתאריך 1.12.11 פנתה העותרת אל המשיב בבקשת מקלט ולאחר שנערך לה תשאול, היא שוחררה, בכפוף להתייצבותה ביחידת הרישום להמשך טיפול בבקשת המקלט שהגישה.

בתאריך 13.2.12 זומנה העותרת לראיון ביחידת הרישום, ובאותו יום נדחתה בקשתה למקלט מאחר שלא הוכחה זהותה ונמצא, כי היא הגיעה בעבר לישראל בטיסה ולא דרך מצרים כפי שטענה.

בתאריך 9.5.12 הגישה העותרת שתי בקשות לשחרורה ממשמורת: האחת, הוגשה אל יחידת האגף לזרים במשיב, והשנייה הוגשה אל בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. לפי החלטת בית הדין מאותו יום, לא נמצא, כי קיימים טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות של העותרת וכן קיימת סבירות, כי אם תשוחרר לא תצא מישראל במועד שיקבע לכך. תשובת יחידת הרישום במשיב לא ניתנה עד להגשת העתירה דנן.

טענות העותרת

בדיון לגופו של עניין שהתקיים לאחר הדיון המקדמי, ביקש ב"כ העותרת למקד את העתירה בבקשה לבטל את החלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת למקלט בטענה של חוסר זיהוי. עוד עותר ב"כ העותרת לבטל את החלטת המשיב לעצרה. לגישתו, יש לשחרר את העותרת ולדון בראיה החדשה שהתקבלה לאחר הדיון המקדמי משגרירות קניה בישראל, לפיה הגב' Kedith Ngendo Mwaara היא אזרחית קניה (להלן: "אישור השגרירות"). ב"כ העותרת הגיש במעמד הדיון גם צילום של מסמך הנטען להיות תעודת הלידה של העותרת (להלן: "תעודת הלידה"). לאור הראיה החדשה, סבור ב"כ העותרת, כי על המשיב לשקול מחדש את החלטתו בנוגע לעותרת, שכן לא ניתן כבר לומר, כי לא הוכחה זהותה.

לדברי ב"כ העותרת, הטענה, כי העותרת ביקשה להציג עצמה כאזרחית קנייתית בעלת זהות אחרת היא מופרכת, שכן לא הוכח, כי העותרת נכנסה אי פעם בעבר לישראל תחת זהות שונה. לו ביקשה העותרת להיחזות לאישה אחרת, הייתה בידיה האפשרות לטעון כי היא אזרחית אריתראה או קונגו, אולם לא עשתה כן.

עוד טוען ב"כ העותרת, כי ניתן לבטוח בעותרת שתתייצב לכל הראיונות בעניינה ואין חשש להעלמותה.

ב"כ העותרת הפנה לשני פסקי דין של בית המשפט העליון, בר"מ 845/11 למלם הפטה נ' משרד הפנים ואח' (פורסם בנבו, 24.3.11) וכן בר"מ 629/11 למלם מספין גברה נ' מדינת ישראל-משרד הפנים ואח' (פורסם בנבו, 2.3.11), אשר מלמדים לגישתו על כך שיש לשחרר עותרים כדוגמתה של העותרת, כל עוד קיים להם אפיק משפטי.

ב"כ העותרת אישר, במענה לשאלת בית המשפט, כי כאשר הגיש את העתירה, היה מודע לכך שקיימת מחלוקת באשר לזהותה, אולם לא פנה לפני הגשת העתירה בשמה לקבלת אישור מהשגרירות, משום שחובת ההוכחה מוטלת על המשיב, אשר טען, כי לא הוכחה זהותה. לדבריו, בעקבות דברי בית המשפט בדיון המקדמי, הוא פעל לקבלת אישור השגרירות באמצעות חברתה של העותרת שפנתה וקיבלה את האישור. מועד המצאת האישור לבית המשפט אינו מעלה או מוריד לצורך ההכרעה בעתירה, שכן עתה נעלה מכל ספק, כי העותרת היא אזרחית קניה ופרטיה הם כמצוין בתעודת הלידה.

לשאלת בית המשפט מדוע לא צירף את תעודת הלידה לאישור השגרירות, השיב ב"כ העותרת, כי התעודה לא התקבלה במשרדו במועד קבלת אישור השגרירות, ועל כן העדיף להגיש את האישור בלבד, ולא להמתין עוד.

בשולי הדברים, טען ב"כ העותרת, כי המשיב טעה כאשר דחה את בקשת המקלט שהגישה העותרת בטענה, כי לא נשקפת סכנה לחייה אם תשוב לארצה.

טענות המשיב

ב"כ המשיב ביקש לראות בתגובה המקדמית לעתירה שהוגשה מטעמו תחליף לכתב התשובה ובקשתו נענתה, אלא לתגובה המקדמית לא צורף תצהיר. בפתח הדיון בפניי, ביקש האחרון לאפשר למר דודו ויצמן, מנהל יחידת המסתננים, להשמיע את דברו. בהחלטתי קבעתי, כי לאור העובדה שלא צורף תצהירו במועד וכן לאור העובדה, כי התקיים דיון מקדמי במעמד הצדדים ביום 13.6.12, לא יורשה מר ויצמן להשמיע את דברו בפני בית המשפט, והדיון יתנהל על פי כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט.

לטענת ב"כ המשיב, אין באישור מהשגרירות או בתעודת הלידה כל אישור לכך כי גברת Kedith Ngendo Mwaara היא העותרת בעתירה דנן. בהעדר תמונה בכל אחד מן המסמכים הללו, אין כל אינדיקציה לכך שמדובר בעותרת. ב"כ המשיב סבור, כי המצאת אישור השגרירות בעיתוי הנוכחי היא עוד נסיון של העותרת "למשוך זמן" ובכך להאריך את משך שהותהה האפשרי בישראל.