נגיב ואח' נ' אלי ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית בסכום של 8,645 ₪, וכן תביעה שכנגד, בסכום של 25,432 ₪, שהתבררו בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.7.11 לאופנוע של התובע ולרכב של הנתבעת.

בכתב התביעה נתבע סכום של 7,095 ₪ בגין נזק ישיר, כפי שהוערך בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה; סכום של 550 ₪, בגין שכר טרחת שמאי; וסכום של 1,000 ₪, בגין הוצאות שונות ועוגמת נפש.

בכתב התביעה שכנגד נתבע סכום של 25,432 ₪ , בגין הפיצוי ששילמה הנתבעת לנתבע, כמבטחת רכבו אשר ניזוק במהלך תאונת הדרכים.

אקדים ואציין כי לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות מצאתי שיש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה שכנגד.

נימוקי פסק הדין יובאו בתמצית כמצוות תקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

גרסת התובע

התובע, נהג האופנוע, טען בכתב התביעה שהתאונה אירעה בשעה שהחל לעקוף את רכבם של הנתבעים מצידו השמאלי. לפתע פנה רכבם של הנתבעים שמאלה בפתאומיות, והתנגש באופנוע.

במהלך החקירה הנגדית העיד התובע, כדלקמן: "הוא לא אותת. אף לא סימן עם היד. היו לו אוזניות." לשאלת ב"כ הנתבעים כמה מהאופנוע שלו חצה את הרכב במועד התאונה השיב "כבר סיימתי, עברתי יותר מחצי, בשנייה האחרונה הוא פנה במהירות שמאלה... אחרי אי התנועה יש קו לבן רצוף."

מטעם התובע העיד מר אהרן בן חמו, הולך רגל שהיה עד ראיה לתאונה, כדלקמן :" ראיתי אופנוע בא לעקוף רכב, פתאום הרכב שהיה מימינו חתך שמאלה, מבלי לאותת. היו רכבים גם בנתיב השמאלי."

גרסת הנתבעים

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את חבותו לקרות התאונה, וטען כי האחריות רובצת לפתחו של התובע.

לטענת הנתבע, אירעה התאונה בשעה שהחל לבצע פניית פרסה, סמוך לאי תנועה שנמצא לשמאלו. כאשר התאפשר לו והוא החל בביצוע הפרסה, הופיע לפתע מאחוריו האופנוע שנסע במהירות, ונכנס בין אי התנועה לבין רכבו. כתוצאה מכך פגע בחלק הקדמי השמאלי של הרכב.

לטענתם של הנתבעים, קיים במקום נתיב נסיעה אחד, ועל כן אסור היה על תובע לבצע עקיפה במקום.

הנתבע הוסיף וטען כי פניית הפרסה במקום הייתה מותרת, כיוון שלא היה מוצב שם תמרור האוסר זאת, וכיון שעל הכביש לא היה מסומן קו הפרדה לבן רצוף.

במהלך החקירה הנגדית העיד הנתבע כדלקמן:" אין סימן ואין שום קו הפרדה והדרך פנויה ואני נוסע חצי שנה שם ואנשים עושים פרסה וזה 2 מטר מתחנת משטרה ואין שם שום קו לבן."

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, ושמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, מצאתי כאמור שיש לדחות את התביעה, ולקבל את התביעה שכנגד.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתאונה אירעה בשעה שהרכב החל לבצע פניית פרסה, והתנגש באופנוע אשר עקף אותו באותה עת. אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבכיוון נסיעתם של שני הרכבים היה נתיב נסיעה אחד בלבד.