נגאר ואח' נ' חייט ואח'

פסק דין

התובע (להלן- נגר) הגיש תביעה כנגד הנתבע (להלן- חייט) על סך של 30,100 ₪, שיסודה בטענה להפרה (על דרך ביטול שלא כדין) של חוזה בין השניים למכירת רכב מנגר לחייט תמורת 124,000 ₪. לצד הגשת כתב ההגנה, הגיש חייט תביעה שכנגד, בה תבע מנגר סך של 18,000 ₪, שיסודה בטענה שנגדר הוא שזה שהפר את החוזה. נגר הגיש בתגובה כתב הגנה שכנגד.

לאחר קריאת כתבי הטענות ושמיעת הצדדים, התברר כי הצדדים אינם חלוקים בדבר קיום העובדות הבאות:

בין הצדדים נכתב ביום 31/3/10 זיכרון דברים למכירת רכבו של נגר לחייט תמורת 125,000 ₪. למחרת הסכימו הצדדים ביניהם טלפונית כי סכום המכירה יהא 124,000 ₪. בזיכרון הדברים נכתב בין היתר שנגר מתחייב להסיר כל שעבוד ועיקול מהרכב, וברגע שהדבר יבוצע, יפגשו הצדדים, ישולם סכום המכירה ותבוצע "העברת בעלות". בין היתר אף נכתב כי צד שיפר את החוזה הפרה יסודית ישלם לצד השני סך של 15,000 ₪ כפיצוי מוסכם, מבלי לפגוע בזכות הצד הנפגע לכל סעד או תרופה על פי דין. עוד ביום 5/4/10 על הרכב רבץ עיקול/שעבוד לטובת בנק הפועלים שניתן היה להסירו תמורת סך של כ-50,000 ₪, וביום זה נגר הציע לחייט שחלק מסכום המכירה יופקד בבנק להסרת עיקול זה. ביום 6/4/09 הודיע חייט לנגר, באמצעות מסרון (sms) כי אינו מעוניין עוד בביצוע העסקה.

מעובדות אלה עולה כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב למכירת הרכב המדובר תמורת סך של 124,000 ₪, אך חוזה זה בוטל על ידי חייט. נשאלת השאלה האם מדובר בביטול כדין?

לפי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן- חוק התרופות), צד זכאי לבטל את החוזה אם זה הופר כלפיו הפרה יסודית, או אם הופר הפרה לא יסודית והצד המפר לא קיים את החוזה למרות שהצד הנפגע נתן לו אורכה לעשות כן. לפיכך יש להידרש לשאלה האם הודעתו של נגר לחייט לפיה על הרכב קיים עיקול/שעבוד בסך 50,000 ₪ כאשר מוצע להסירו כחלק מתשלום סכום המכירה הינה בגדר הפרה, ואם כן, האם הפרה יסודית.

מהחוזה שנכרת בין הצדדים עלה בבירור כי סכום המכירה יועבר רק לאחר הסרת כל השעבודים והעיקולים. לפיכך, הצעתו של נגר להקדים להסרת העיקול/שעבוד בסך 50,000 ₪ את תשלום חלק מדמי המכירה בסך דומה לא היתה על פי החוזה. משכך, רשאי היה חייט לסרב להצעה זו. אך האם מדובר בהפרת החוזה?

בחוזה לא נקבע כל מועד להשלמת הסרת השעבודים והעיקולים על ידי נגר. על פי סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן- חוק החוזים), חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש. בענייננו, חלפו 6 ימים מאז כריתת החוזה ועד ביטולו, ועל כן נראה שבמועד זה עדיין לא חלף הזמן הסביר שעל נגר היה להסיר את השעבודים והעיקולים. לפיכך, לא ניתן לומר שביום בו בוטל החוזה, כבר הפר נגר את התחייבותו להסיר את השעבודים והעיקולים.

אולם, לפי סעיף 17 לחוק התרופות, אם צד לחוזה גילה דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות העניין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק התרופות גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה. הנה כי כן, הפרה צפויה מולידה זכות תביעה לתרופה בגין הפרת חוזה.

אין ספק שהפרה צפויה אף מולידה את הזכות לבטל את החוזה (בתנאי סעיף 7 לעיל). למסקנה זו ניתן להגיע בשתי דרכים. דרך אחת היא לראות את זכות הביטול כתרופה להפרה על פי חוק התרופות. דרך שניה היא לראות את זכות הביטול כמקנה חסינות/פטור מפני חובת קיום החוזה, ומשכך אם הפרה צפויה מאפשרת זכות תביעה, בוודאי שאי מאפשרת גם חסינות. בלשון ציורית, אם ההפרה הצפויה מציידת את הצד הנפגע בחרב כלפי הצד המפר, בוודאי שהיא מציידת אותו במגן כלפיו.

בענייננו, סביר היה שחייט יניח שהפרת החוזה באמצעות אי הסרת השעבוד/עיקול לטובת בנק הפועלים הינה צפויה. שכן, להסרת העיקול/שעבוד נדרש נגר לסכום גבוה, כמעט מחצית מסכום מכירת הרכב, ובנוסף נגר אף הציע לחייט שהסכום של ההסרה יגיע מסכום המכירה, משמע העיד על עצמו כמי שאינו מתכוון, או שאינו מסוגל, להשיג ממקור אחר את סכום ההסרה. משכך, סביר היה להניח שנגר לא יוכל לקיים את התחייבותו להסיר את כל השעבודים והעיקולים טרם תשלום דמי המכירה.

לטעמי, לא מדובר רק בהפרה צפויה, אלא אף בהפרה יסודית צפויה. כלל בסיסי בהעברת קניין הינו שזה יועבר באופן מלא, ללא כל מגבלות עליו. שעבוד או עיקול הינו מגבלה ברורה על זכות הקניין. לפיכך, התנאי בחוזה בדבר הסרת העיקולים והשעבודים הינו תנאי יסודי בחוזה, והפרתו הינה בבחינת הפרה יסודית. קל וחומר הם פני הדברים כאשר מדובר בסך העולה כמעט כדי מחצית מסך המכירה. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר סכום גבוה זה לא הוזכר כלל בחוזה, ונודע עליו לראשונה לחייט בשיחה מיום 5/4/10. על רקע זה אין אלא להגיע למסקנה שכל אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה כזה אילו היה יודע שיתחיל לשלם את תמורתו כאשר שעבוד/עיקול בסכום כה גבוה עדיין רובץ על הרכב. משכך, על פי סעיף 6 לחוק התרופות, עניין לנו בהפרה יסודית.

משעסקינן בהפרה יסודית, הרי שחייט היה זכאי לבטל את החוזה, לפי סעיף 7(א) לחוק התרופות. לפי סעיף 8 לחוק התרופות ביטול כזה יש לבצע בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. בענייננו הביטול נעשה על ידי חייט ביום 6/4/10, שהינו למחרת היום בו נודע לו על ההפרה היסודית (הצפויה), ובאמצעות הודעה כתובה במסרון לנגר. בכך, ביטל חייט את החוזה בהתאם לתנאי סעיף 8 לעיל.

הנה כי כן, חייט ביטל את החוזה כדין, ומשכך, הריני לדחות את התביעה של נגר כנגדו.

באשר לתביעה של חייט את נגר. אמנם, חייט לא מיהר להגיש את תביעתו זו אלא עשה כן רק לאחר הגשת התביעה של נגר כנגדו. ייתכן שאילו היה מדובר בתביעה לפיצוי אודות נזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת החוזה, הדבר היה מפחית מסיכויי הוכחת נזקים אלה.

אולם, עסקינן בתביעה לפיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 לחוק התרופות, שמהותה תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק. סכום הפיצויים שנקבע במקרה זה בחוזה היה 15,000 ₪, שהינו מעט יותר מעשרה אחוזים מסכום העסקה נשוא החוזה. משכך, המדובר בסכום שנקבע ביחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה, ועל כן אין כל סיבה להפחית פיצויים מוסכמים אלה.

לפיכך, יש מקום לקבל את תביעתו של חייט בעניין רכיב זה. באשר לרכיב האחר, של הוצאות וביטול זמן שנגרמו לחייט, הרי שזה לא הוכיח בפניי שאלה עלו כדי 3,000 ₪ כנטען על ידו, ואני אומד אותם על סך של 1,000 ₪ בלבד (וזאת בשים לב בין היתר לכך שהגיע לבית המשפט, ולא אחת, מבאר שבע הרחוקה).

סוף דבר, הריני מחייב את נגר לשלם לחייט סך של 16,000 ₪, בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים. העתקים יועברו לצדדים בהקדם האפשרי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: