נג'אר נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבעים להורות על מחיקת התובענה בשל תשלום אגרה בחסר ולחלופין בשל אי צרוף חוות דעת רפואית.

הנתבעים עותרים לחייב את התובע לקצוב את סכום התביעה ולשאת בתשלום אגרה בגינה, הואיל ולשיטתם אין ראשי הנזק באים בכלל "נזק גוף" כמשמעותם בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"). לחילופין, אם בתביעה לנזקי גוף עסקינן, הרי שמכיוון שלא צורפה חוות דעת רפואית לכתב התביעה, כקבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מנוע התובע מלהוכיח עניין שברפואה ועל כן דין התביעה להימחק.

מנגד טוען התובע כי התביעה כולה הינה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, ולפיכך חלות בעניינו הוראות תקנה 5 לתקנות האגרות, שעניינה חובת תשלום האגרה בתובענות בגין נזקי גוף. לפיכך, לשיטתו, אין מקום לחייבו בתשלום אגרה נוספת זו ששולמה. בנוסף, הודיע התובע כי אין בכוונתו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו וזאת מאחר ואין הוא טוען לנכות צמיתה בגין האירועים נושא התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , על צרופותיהם, שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

נקודת המוצא הפרשנית המגדירה מהו "נזק גוף", כמשמעותו בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007, הובהרה בפסק הדין בעניין מנסור [רע"א 5237/06 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט נ' מנסור ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים ; 6.7.2008) ; (להלן:"פרשת מנסור")]. בין היתר, נקבע במפורש, כי כאשר נגרמה לתובע פגיעה נפשית שגרמה לליקוי נפשי או שכלי, ניתן יהא לראותה, לצרכי שומת האגרה, כ"נזק גוף". אולם עת הפיצוי הנתבע "... הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה – ומבלי שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני – אך מכל מקום איננו נזק גוף...." (שם). הוא הדבר בכל הנוגע לפיצויים בגין "עגמת נפש", "צער", "השפלה" וכיוצ"ב (שם).

אף נקבע, לא פעם, כי ראשי נזק של "עוולות חוקתיות", או עילה של הפרת חובה חקוקה, אינם באים, ככלל ואינהרנטית, בגדרי "נזק גוף" (בהקשר זה השוו, בין היתר: ת.א (י-ם) 12418-08-13 בשארי נ' היס (מצוי במאגרים המשפטיים ; 19.2.14), והאסמכתאות שם).

בחינת סיווגה של התביעה בהסתמך על העובדות, על עילות הנזק ועל ראשי הנזק הנטענים בכתב התביעה מגלה כי בין ראשי הנזק הנתבעים מצויים כאלה, אשר אינם תביעות לפיצויים בגין נזק גוף, כטענת הנתבעים. אתייחס לראשי הנזק שבמחלוקת.

כאב וסבל – תביעת פיצוי בגין "כאב וסבל" שמקורם הנטען הינו פגיעה בגוף מהווה תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף. בבחינת המקרה בהסתמך על העובדות כפי שהן מתוארות בכתב התביעה עולה כי לטענתו, נפגע התובע גופנית ונפשית כתוצאה מכבילת ידיו באזיקים, הושבתו למשך שעות ארוכות כאשר עיניו מכוסות בתנאים קשים. מכאן שמקורם הנטען של ה"כאב והסבל" בנזק גופני או נפשי. לפיכך, אין לשום ראש נזק זה הבא בגדרו של "נזק גוף".

הפסדי הכנסה לעתיד, עזרת הזולת לעתיד, והוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד – כאמור, התובע אינו טוען לנכות צמיתה ואין בכוונתו לצרף חוות דעת רפואית להוכחת נזקיו. כמו כן, מעיון בכתב התביעה וטיעוני התובע, לא ניכר כי לאירועים כפי שתוארו, השפעה עתידית על התובע. בנסיבות אלה, ככל שהתובע עותר לפיצוי עתידי בגין ראשי נזק אלה, יתכבד לתקן את כתב התביעה, להבהיר כבר בפרשת התביעה את הבסיס הנטען לפיצוי, לשיטתו, לקצבו ולשומו ולשלם בגינו את האגרה הנדרשת.

פיצוי בגין נזק כללי על הפגיעה החוקתית בגופו ונפשו של התובע ובגין עוגמת הנפש – כאמור לעיל, אין בעילות אלה כדי להיכנס להגדרתו של "נזק גוף" (השוו: פרשת מנסור והאסמכתאות הנוספות לעיל). הוא הדבר בכל הנוגע לכל עוולה חוקתית נטענת אחרת או לעוולה של הפרת חובה חקוקה, ככל שאין היא מתייחסת במישרין לנזק גוף של ממש.

נמצאנו למדים, אפוא, כי למעט בראש הנזק של "כאב וסבל", עמדת הנתבעים באשר לראשי הנזק האחרים שבמחלוקת בדין יסודה. כפועל יוצא, ניתנת לתובע שהות בת 30 יום להגיש כתב תביעה מתוקן, שבו ייקצבו ראשי הנזק שבמחלוקת שפורטו לעיל, ובהתאם לאמור לעיל, ולשלם את האגרה בגינם.

היה ולא יעשה כן, בחלוף המועד שנקצב תימחק התובענה בגין ראשי הנזק שבעניים ניתנה ההוראה לקצבם.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בתוצאה האופרטיבית אליה הגעתי, אין צו להוצאות. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: