נג'אר נ' חיימוביץ ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תשלום דמי שכירות וארנונה.

הצדדים וגדר המחלוקת:

1.אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 15.12.2004 נחתם הסכם שכירות בין התובע לנתבע, לפיו שכר האחרון מהתובע אולם אירועים לשם ניהול מועדון, המהווה חלק מבניין שבבעלות התובע בשד' ההסתדרות 35 בחיפה (להלן – "הנכס" ו-"ההסכם" בהתאמה).

2.בהתאם לאמור בסעיפים 8.1 ו-8.2 להסכם, תקופת השכירות עמדה על 60 חודשים החל מיום 1.1.2005 ועד ליום 31.12.2010, עם אופציה להארכת התקופה ל-60 חודשים נוספים כנגד משלוח הודעה בכתב לתובע. עוד הוסכם, כי שלושת חודשי השכירות הראשונים, קרי מיום 1.1.2005 ועד ליום 31.1.2005, יהיו ללא חיוב בגין דמי שכירות. לנתבע ניתנה אופציית יציאה מוקדמת ובסעיף 8.5 להסכם נקבע, כי הנתבע רשאי לקצר את תקופת השכירות ובתנאי שייתן הודעה על כך לתובע עד ליום 31.3.2005, ואז יהיה עליו לפנות את הנכס תוך חודשיים ממתן ההודעה, ועם ביצוע האמור יבוא ההסכם לידי סיום.

3.לטענת התובע, עד למועד שנקבע לכך בהסכם הנתבע לא מסר לו כל הודעה אודות רצונו לסיים את יחסי השכירות, ורק בחודש יולי 2005 הודיע על רצונו לעזוב את הנכס והחזיר לו סט אחד של המפתחות, כאשר חלק מחפציו עדיין בתוך הנכס ונשארו שם עד שהואיל להוציאם משם בסוף שנת 2005, ורק אז החזיר את הסט השני של המפתחות.

4.התביעה השטרית של התובע היא על כל סכום שטר החוב ששימש, לטענתו, כשטר ביטחון לקיום תנאי ההסכם ונחתם על ידי הנתבע בד בבד עם חתימת ההסכם. סכום השטר עמד על סך של 22,000 דולר, שהם נכון למועד חתימתו סך של 95,260 ש"ח.

5.במסגרת תביעתו טוען התובע, כי על הנתבע לשלם לו את סכום השטר, והוסיף, כי חסד עשה עם הנתבע כאשר הסתפק בסכום שטר החוב ולא תבע ממנו כל הסכום המגיע לו בגין דמי שכירות עד תום תקופת השכירות לפי ההסכם, שמסתיימת כאמור בשנת 2010.

6.הנתבע בתורו מסר גרסה אחרת וטען, כי פעל לפי ההסכם ונתן הודעה לתובע אודות רצונו לסיים את יחסי השכירות כבר בחודש מרץ 2005, וזאת משום שכבר אז היה לו ברור שהעסק אותו הקים בנכס הוא עוסק כושל.

7.לעניין שטר החוב טוען הנתבע, כי אין לחייבו בסכום השטר כיוון ששילם לתובע את כל המגיע לו בגין תקופת השכירות ולא נותר חייב לו דבר, ומכאן שלא מתקיים התנאי להפעלתו.

8.לטענת הנתבע, בחודש ינואר 2006 נדהם לקבל דרישה מעיריית חיפה לתשלום חוב ארנונה עבור הנכס בסך של כ-100,000 ש"ח לשנת 2005. מאוחר יותר התברר לנתבע כי דרישה זו באה בעקבות ההודעה שהתובע מסר לעיריית חיפה ביום 22.2.2005, לפיה הוא (הנתבע) מחזיק בנכס החל מיום 1.1.2005.

9.לפיכך, במסגרת התביעה שכנגד עותר הנתבע לבית המשפט להצהיר כי אינו חב בחוב הארנונה לעיריית חיפה בגין התקופה שמיום 1.1.2005 ועד ליום 31.5.2005. כמו כן בקש הנתבע לחייב את התובע לשפות אותו בסכום החיוב שנרשם על שמו בעיריית חיפה בסך של 61,014 ש"ח לתקופה שמיום 1.1.2005 ועד ליום 31.5.2005.

10.נוכח האמור בתביעה שכנגד צורפה עיריית חיפה בהסכמתה כנתבעת נוספת בתיק, אם כי במתכונת של נתבעת פורמאלית, וזאת לנוכח הרלוונטיות של המחלוקות שיש בין שני בעלי הדין על חיובי הארנונה החלים על הנכס לשנת 2005.

דיון והכרעה:

11.התובע והנתבע הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונחקרו בפניי בחקירה נגדית.

בנוסף אליהם העידו לפניי רואה החשבון של הנתבע, מר יורם ולש, וכן גב' נטי זיסו מחב' איגמי בע"מ אשר ערכה את התמלול, וזאת לאחר שהקדימו והגישו תצהירים מטעמם. כמו כן, העיד לפניי עו"ד אלי עבוד אשר ערך את ההסכם וייצג את התובע בעת החתימה עליו וגם במסגרת ההליכים דנן.

12.אין ספק שהשאלות העיקריות הדורשות הכרעה בתיק ולגביהן מסרו הצדדים גרסאות מנוגדות הינן: מתי פינה הנתבע את הנכס; מתי נתן הודעה אודות כך לתובע; והאם חב הוא בתשלום סכום כלשהו לתובע בגין דמי שכירות או תשלומים אחרים מכוח ההסכם.

13.ניתן להקדים ולומר כי עסקינן בגרסה מול גרסה. כפי שציינתי מקודם, התובע טוען כי הנתבע השתמש בנכס עד אשר הודיע לו בחודש יולי 2005 – ולא במועד שנקבע לכך בהסכם- על כוונתו לעזוב את המקום, וביום 11.7.2005 מסר לו סט אחד של המפתחות, אך הפינוי המלא בפועל נעשה רק בחודש דצמבר 2005 עת הוציא יתר חפציו מהנכס והחזיר את הסט השני של המפתחות. לטענת התובע, הנתבע לא שילם לו כל סכום בגין דמי שכירות, לא לתקופה שעד חודש יולי 2005 ולא לתקופה שלאחריה עד הפינוי בפועל, ולכן עותר הוא לחיוב הנתבע בגין מלוא סכום שטר החוב, שממילא נופל מהסכום האמיתי שהוא חייב מכוח ההסכם.

14.להמחשת טענותיו צירף התובע תדפיס לגבי צריכת החשמל ממנו ניתן לראות, לטענתו, כי הנתבע המשיך להשתמש בנכס עד חודש יולי. כמו כן, ובמהלך החקירה הנגדית של הנתבע הגיש התובע לראשונה את הכרטסת (ת/2) המתעדת, לדבריו, את הרישום שנעשה אד-הוק לגבי מועד מסירת הסט הראשון של המפתחות ביום 11.7.2005.

15.מנגד טוען הנתבע, כי הוא הודיע בעל-פה לתובע אודות כוונתו לעזוב את הנכס כבר בחודש מרץ 2005, ולאחר שעשו ספירת מלאי והתחשבנו פינה את המקום בסוף חודש מאי 2005.