נביה עיסא עלי ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 25.7.12 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט תמר בר-אשר צבן) שניתנה בת.א. 11285/08. עניינו של תיק זה בתביעה כספית אותה הגישו המבקשים, שהינם תושבי הרשות הפלסטינאית, נגד המשיבה, בגין נזקי רכוש שלטענת המבקשים גרמה להם המשיבה בהתנהלותה. בהחלטה מושא הבקשה שלפניי חייב בית משפט קמא את המבקשים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בסכום של 80,000 ₪. בהחלטתו התייחס בית משפט קמא, בין היתר, לסיכויי התביעה. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי "הערובה תופקד עד ליום 2.9.12, שאם לא כן תידחה התביעה ללא צורך במתן החלטה נוספת".

2.בבקשתם טוענים המבקשים, שכלל לא היה מקום לחייב אותם במתן ערובה, וגם אם היה מקום לחיוב כזה, הרי שגובה הערובה שנקבע על ידי בית משפט קמא חורג במידה ניכרת מאמות המידה שנקבעו במקרים מסוג זה בפסיקה ענפה של בתי המשפט. המבקשים טוענים, כי אין להם כל אפשרות להעמיד ערבות בסכום אותו קבע בית משפט קמא, ועל כן המשמעות המעשית של החלטת בית משפט קמא היא, שתימנע מהם האפשרות להביא את עניינם לבית המשפט, ותביעתם תידחה.

3.יצויין, כי בבקשה למתן רשות לערער אותה הגישו המבקשים, הם השיגו גם על החלטה נוספת שניתנה על ידי בית משפט קמא ביום 26.7.12 בעניין אחר. בהחלטתי מיום 21.10.12 דחיתי את בקשת המבקשים לעניין ההחלטה האחרת. מנגד, סברתי כי לעניין ההחלטה מיום 25.7.12 יש מקום לקבל את תשובת המשיבה, ולשם כך קבעתי דיון במעמד הצדדים.

4.עמדת המשיבה היא, שצדק בית משפט קמא בהחלטתו, הן לגבי עצם חיוב המבקשים במתן ערובה, והן לגבי גובה הערובה שנקבעה. בכל מקרה טוענת המשיבה, כי ההחלטה מושא הבקשה שהגישו המבקשים היא החלטת ביניים שאינה מצדיקה מתן רשות לערער. המשיבה מפנה להחלטה אותה נתתי בתיק אחר שגם בו הוגשה לבית משפט השלום בירושלים תביעה כספית של תושבי הרשות הפלסטינאית. גם באותו מקרה ביקשה המשיבה כי בית משפט השלום יחייב את התובע באותו תיק במתן ערובה להבטחת הוצאותיה, אלא שבית משפט השלום דחה כליל את בקשת המשיבה. בנסיבות אלה פנתה המשיבה לבית משפט זה בבקשה למתן רשות לערער על החלטת הדחייה. בהחלטתי מיום 10.2.12 דחיתי את הבקשה שהגישה המשיבה באותו תיק, תוך שקבעתי כי "החלטתו של בית משפט קמא מצויה במרחב שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית, ואין היא מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור" (בר"ע 52026-05-11). לטענת המשיבה, כשם שבית המשפט דחה את הבקשה למתן רשות לערער אותה היא הגישה על החלטת בית משפט השלום שלא לחייב תובע במתן ערובה, כך גם על בית המשפט לדחות את בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שחייבה אותם במתן ערובה.

5.במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 29.10.12 במעמד הצדדים, ניסיתי להביא את הצדדים להסדר מוסכם. בסופו של דבר קיבלו הצדדים את הצעתי והגיעו להסכמה עקרונית ולפיה, במקום הפקדה של כסף מזומן כפי שקבע בית משפט קמא, ימציאו המבקשים ערב צד ג', תושב ישראל, בעל יכולת כלכלית מוכחת ו/או נכסים שניתן להיפרע מהם, אשר יחתום על ערבות בה יתחייב לשלם למשיבה כל סכום בו יחוייבו המבקשים במסגרת ההליך בבית משפט קמא, כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

6.בהתאם לאותה הסכמה עקרונית, הגישו המבקשים כתב ערבות ותצהיר של האדם המוצע על ידם לשמש כערב, מר צבחי גלדה. אלא שהמשיבה העלתה שורה של השגות כנגד אדם זה וטענה כי הוא אינו עונה אחר התנאי בדבר היות הערב בעל יכולת כלכלי מוכחת ו/או נכסים שניתן להיפרע מהם. יוצא, אפוא, שההסכמה העקרונית אליה הגיעו הצדדים, לא לבשה לבוש קונקרטי.

7.כפי שציינתי, ההסכמה העקרונית אליה הגיעו הצדדים ניתנה במענה להצעה שבית המשפט העלה, ואשר אותה קיבלו הצדדים. אלא שמדובר היה רק בהסכמה עקרונית, שכן היא הייתה מותנית בתנאי. משהמשיבה הודיעה כי תנאי זה לא התקיים, לדעתה, יש לראותה כמי שאינה מקבלת את הצעת בית המשפט, ומכאן שיש לסכם ולומר כי ניסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים להסדר מוסכם לא צלח.

8.בהעדר הסכמה בין הצדדים יש לשאול, האם יש מקום להיענות לבקשת המבקשים ולתת להם רשות לערער על החלטת בית משפט קמא? הגעתי לכלל מסקנה שיש להשיב על שאלה זו בשלילה. ראשית, משום שמבחינה פורמאלית מדובר בהחלטת ביניים, וכידוע אמות המידה שנקבעו בפסיקה באשר לעילות למתן רשות לערער על החלטות מסוג זה הינן מצומצמות למדי. ושנית, וזה העיקר, מדברי המבקשים עולה כי משמעות החלטת בית משפט קמא היא דחיית התביעה אותה הגישו. במצב דברים בו מדובר, הלכה למעשה, בדחיית תביעתם של המבקשים, אני סבור כי מן הראוי שהשגות המבקשים על החלטת בית משפט תידונה בפני הרכב תלתא, במסגרת ערעור על פסק הדין, ולא בפני דן יחיד במסגרת בקשה למתן רשות לערער על החלטת הביניים.

9.סוף דבר. מהטעמים אותם ציינתי, החלטתי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב את המבקשים בהוצאות משפט. אם המבקשים הפקידו עירבון, יש להשיבו להם.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 7 במרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: