נבו נ' גואניס

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע להשיב לידיו כספים אותם שילם עבור רכישת ארון למזווה. עוד עתר התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות משפטיות.

הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי לא הובטח לו"ז מוגדר לביצוע, כי התובע בחר שלא להמשיך בהתקשרות בין הצדדים וכי יש מקום להורות על תשלום יתרת התמורה בגין הארון כמו גם תשלום בגין פער המע"מ.

נוכח טענות אלו בכתב ההגנה אף הוגשה על ידו תביעה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני, אני מוצאת כי יש לקבל את התביעה בחלקה. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.

מדברי הצדדים עולה במפורש כי הייתה ביניהם הסכמה באשר ללוחות זמנים. הגם שהנתבע טען כי לא הבטיח במפורש לוח זמנים מוגדר, שהרי מתוך דבריו עלה כי הייתה הבנה בדבר לוח זמנים צפוי. אני מוצאת לציין במפורש כי ככל שהעיכוב באספקת הארון היה מתמצא בימים ספורדים כאלו ואחרים, שהרי לא היה מקום לקבל את התביעה. עם זאת משדובר על 10 ימים ולמעלה מ – 3 שבועות לא נתקבל הארון, שהרי יש לראות בכך כהפרה בין ההסכם שנחתם בין הצדדים.

במקום שבו הופר ההסכם עומדת לתובע הזכות לבקש ביטול ההתקשרות והשבת הסכומים ששולמו במסגרתו.

באשר לדלתות הארון שהרי במקום שבו שילם התובע את כל הסכום שנתבקש עבור הארון והדלתות גם יחד, שהרי אין הנתבע יכול להישען על הטענה כי הוא תלוי בצד ג' זה או אחר להספקתן. כשם שהתובע לא יכול להעלות טענות שהוא לא משלם את התמורה עבור מוצר אותו הוא מבקש לרכוש כי לא קיבל שכר מצד ג', כך אין הנתבע יכול לטעון להגנה באי עמידה בהסכם בשל הישענותו על ספק זה או אחר.

שמעתי את הקלטת השיחה שבין התובע לנתבע מכוחה עלה במפורש כי אף הנתבע מודע לכך שלא עמד בלוחות הזמנים שנקבעו בין הצדדים. להדגיש כי ביטולו של ההסכם אין מטרתו הענשת מי מהצדדים, אלא במקום שבו מסתמך צד על קיום חיוביו של הצד האחר וזה אינו עומד בהתחייבויותיו, שמורה לתובע הזכות להחליט כי הוא אינו מעוניין עוד בקיום ההתקשרות.

במקום שבו הוכח בפני כי ההסכם בין הצדדים הופר ע"י הנתבע, ונשלחה ע"י התובע הודעה על ביטול ההתקשרות, זכאי התובע להחזר הסכומים ששולמו על ידו.

באשר לאובדן ימי עבודה – שהרי לאחר שעיינתי במסמכים השונים, אין אני מוצאת להיעתר לבקשתו של התובע בגין רכיב זה. בבואו של בית המשפט לפסוק פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, שהרי נדרש מן התובע להוכיח בפועל הן את העובדה שאכן לא יכול היה לעבוד באותם ימים, שווי יום עבודה והיקפו. לא מצאתי במסמכים שהוגשו לי כדי הצדקה לפסיקתו של פיצוי בגין רכיב זה.

באשר לרכיב עוגמת הנפש – שהרי זה מעצם טיבו כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט. לא בנקל יטה בית המשפט להורות על פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש במקום שבו עסקינן בסכסוך כלכלי שבין הצדדים. עם זאת, במקום שבו מדובר בהתנהלות ממושכת בין הצדדים לרבות שיחות טלפון ופניות ותוך שנתתי דעתי לעובדה כי התובע היה מעוניין לקיים בביתו את אירוע חנוכת הבית, אני מוצאת להורות על פסיקתו של סכום בסך של 1,000 ₪.

בנסיבות אלו, אני מוצאת להורות על דחיית התביעה שכנגד.

סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 3,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.11.08 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות ההליך בסך של 500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לביהמ"ש המחוזי.

ניתנה והודעה היום י"א טבת תש"ע, 28/12/2009 במעמד הנוכחים.

הלית סילש, שופטת

הוקלד על ידי: שרית שקדי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: