נבו ואח' נ' ארליך ואח'

פסק דין

1.התובעת (והנתבעת שכנגד) הגישה תביעה להפרשי שכר, לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ובגין הלנת השכר, לתשלום הוצאות נסיעה וכן לפיצוי בגין הפסד יום עבודה עקב הגשת התביעה. הנתבע, התובע שכנגד, הגיש כתב תביעה שכנגד ובו תבע מתן פיצוי בגין אי נתינת הודעה מוקדמת בסך של 132.6 ₪.

2.ההליכים המשפטיים ויריעת המחלוקת:

א.בדיון מיום 5.6.2013 הסכימו הצדדים כי הנתבע ימציא לתובעת טופס 106 מקורי אשר ישלח בדואר רשום לכתובתה בקיבוץ רמת יוחנן עד ליום 18.6.2013, לצורך ביצוע תיאום מס וכי לאחר קבלתו יידחו התביעה העיקרית והתביעה שכנגד ללא צו להוצאות.

ב.ביום 25.6.2013 הגישה התובעת הודעה לבית הדין ולפיה הנתבע לא מילא אחר ההחלטה המוסכמת ועל כן מבקשת כי בית הדין יורה לנתבע להמציא את הטופס לידיה וכן יפסוק לטובתה הוצאות בגין התנהלות הנתבע. הבקשה הועברה לתגובת הנתבע ביום 3.7.2013.

ג.בבקשה מיום 10.7.2013 ביקש הנתבע ארכה קצרה להעברת טופס ה-106, אולם גם בארכה שניתנה עד ליום 15.7.2013 לא עמד הנתבע. אי לכך, ניתנה החלטה ביום 1.8.2013 ולפיה נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 9.9.2013.

ד.ביום 8.9.2013 הגיש התובע את הטופס יחד עם בקשה לבטל את הדיון הקבוע ליום 9.9.2013 ולסגירת התיק בהתאם להסכמות הצדדים בדיון מיום 5.6.2013. התובעת הסכימה לביטול הדיון הקבוע ליום 9.9.2013 אך ביקשה כי הטופס ישלח אליה לכתובתה בקיבוץ בדואר רשום. עוד ביקשה כי התיק יישאר פתוח עד לתיאום מס שתבצע לאחר קבלת הטופס.

ה.הנתבע הגיש ביום 31.10.2013 תגובה ובה התנגד לבקשת התובעת להשאיר את התיק פתוח עד לקבלת תשובה מתיאום המס שתבצע התובעת וכן התנגד לבקשת התובעת לפסיקת הוצאות לטובתה. בהחלטה מיום 3.11.2013 הובהר לתובעת כי לא ניתן לחכות עד לסיום ענייניה במס הכנסה וכי ככל שאינה מקבלת את הצעת הפשרה, לא יהיה מנוס מקביעת דיון הוכחות בתיק.

ו.בתגובה מיום 24.11.2013 הודיעה התובעת כי מאחר שהנתבע לא שלח לה את טופס ה-106 בדואר רשום במועד שנקבע בדיון מיום 5.6.2013, הרי שאין היא יכולה לקבל את הפשרה כלשונה והיא עומדת על פסיקת הוצאות לטובתה. משכך, נקבע דיון הוכחות במעמד הצדדים ליום 24.12.2013.

בפתח הדיון הודיעה התובעת כי היא עומדת רק תביעתה להוצאות ומכאן שעלינו להכריע רק בשאלה זו ובתביעה שכנגד לתמורת הודעה מוקדמת.

דיון והכרעה

3.נקדים אחרית לראשית ונציין כי מצאנו לנכון לפסוק לתובעת הוצאות בסך של 400 ₪ וכן לדחות את התביעה שכנגד ונפרט טעמנו לכך להלן.

4.ראשית כל, אנו דוחות את הטענה כי תביעת התובעת הינה טורדנית וקנטרנית. התובעת הגישה תביעה על שכר אשר לא שולם לה וזכויות נוספות אשר הינן זכויות בסיסיות וקוגנטיות במסגרת יחסי העבודה אשר לא ניתן לוותר עליהן. לאחר שהבינה כי הנתבע ניכה לה חלק משכרה לטובת מס הכנסה, וכי תקבל את ההפרש או חלקו לאחר הגשת תיאום מס למס הכנסה הסכימה להעמיד את תביעתה לקבלת טופס ה-106 בלבד.

5.שנית, הצדדים סיכמו במהלך הדיון מיום 5.6.2013 כי טופס ה-106 שעל הנתבע להוציא לתובעת ישלח בדואר רשום לכתובתה בקיבוץ. אולם, טופס זה לא נשלח במועד שסוכם ואף לא נשלח בפרק הזמן הנוסף שניתן על ידי בית הדין, ולפיכך נאלץ בית הדין לזמן את הצדדים לדיון נוסף בתיק. הטופס התקבל יום אחד בלבד בטרם הדיון שנקבע, באופן שהתובעת כבר התכוננה לקראתו וביטלה התחייבויות אחרות, לרבות עבודה לאותו היום. אי לכך, התובעת לא הסכימה לוותר על פסיקת הוצאות לטובתה. משאלה היו פני הדברים, הנתבע חזר בו מהסכמתו לוותר על התביעה שכנגד למתן הודעה מוקדמת ולפיכך, נוהל דיון נוסף ביום 24.12.2013.

6.שוכנענו כי הדיון האחרון היה מתייתר לו הנתבע היה עומד בזמנים ושולח את טופס ה-106 כפי שנקבע בהחלטתנו הראשונית, היינו בהחלטה מיום 5.6.2013 ובתוך פרק הזמן שנקבע בדואר רשום לכתובת התובעת בקיבוץ בית יוחנן. הנתבע לא הצליח להוכיח כי עשה כן, מאחר שלא הציג בפנינו כל אישור על משלוח הטופס בדואר רשום ולפיכך אנו פוסקות כי תשלום של 400 ₪ הינו תשלום ראוי בנסיבות העניין לתובעת על שנאלצה לבזבז זמנה ולהופיע לשלושה דיונים בבית הדין.

7.מעבר לאמור, טענת הנתבע כי התובעת התרשלה בקבלת הדואר הינה טענה מקוממת, מקום בו הנתבע נתבקש לשלוח את הדואר לכתובת מסוימת ולא עשה כן אלא שלח לכתובת אחרת, כאשר אין בידיו אסמכתא גם בהתייחס לשליחה זו.

8.אשר לתביעה שכנגד, לחיוב התובעת במתן הודעה מוקדמת, הרי שאנו דוחות תביעה זו. בדיון מיום 24.12.2013 התובעת העידה כי הפסקת העבודה נעשתה בהסכמה בין הצדדים בשיחת הטלפון אשר נוהלה ביניהם. זאת, כאשר התובעת ביקשה לקבל את שכרה ונענתה בשלילה והודיעה כי אין היא מתכוונת להתייצב יותר לעבודה, כאשר במקביל, הנתבעת הודיעה לה כי אין היא מעוניינת בעבודתה יותר. עדותה של התובעת עשתה עלינו רושם אמין לעומת הסתירות שהתגלו בין עדות הנתבע והעדה מטעמו ביחס למועד נתינת ושליחת קבלת טופסי ה-101 וה-106 לתובעת.

9.זאת ועוד, הנתבע טוען כי התובעת זייפה את הסכם העבודה שהוגש לבית הדין ושינתה אותו על מנת שיתאים לתביעתה, טענה שמוטב היה לו לא הייתה נטענת. הנתבע העביר לחתימת התובעת הסכם עבודה הכולל תניות חוזיות המנוגדות לחוקי המגן ולפסיקה. די אם נזכיר את הסעיפים בהם התובעת נשאלת אם הינה בהריון או אם בכוונתה להתחתן בשנה הקרובה. סעיפים אחרים המנוגדים לחוק הינם הסעיפים לפיהם התובעת מוותרת על הודעה מוקדמת מהמעביד במקרה של פיטורים, על כך שאם תפוטר לפני שתספיק לצבור 20 שעות עבודה, היא מסכימה לא לקבל שכר בעבור 3 שעות העבודה הראשונות ועוד.

10.התובעת, אשר עם קבלתה לעבודה קיבלה את החוזה המכיל את התניות המפורטות לעיל, הייתה זכאית לבקש לשנות תנאים אשר לא נראו לה וככל שהצדדים לא היו מגיעים להסכמה, לא הייתה מתחילה עבודתה בנתבעת. מדובר בשלב לגיטימי במהלך ניהול משא ומתן. מכאן, ועד לטעון כלפיה כי זייפה את החוזה הדרך עודנה רחוקה.

11.סבורות אנו כי בנסיבות העניין חל סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 לפיו מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מהתובעת לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. זאת, מקום ששררה בין הצדדים מחלוקת לעניין הזכאות לקבלת תלושי שכר, ובשים לב לסעיפי חוזה ההעסקה הבעייתיים עליהם היה אמון הנתבע ולעובדה כי סיום ההעסקה נעשה בהסכמת הצדדים. בנסיבות אלה, סברנו כי אין מקום לחייב את התובעת בעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת ואף לא בתשלום של חלף הודעה מוקדמת.