נאשם בניסיון ייבוא של סם מסוכן ימשיך לשהות במעצר עד תום ההליכים

כתב האישום

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של ניסיון לייבוא סם וסחר בסם, עבירה לפי סעיף 13 יחד עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.        על פי כתב האישום במועד שאינו ידוע, אך סמוך לפני חודש מאי 2007, קשר העורר קשר יחד עם בן דודו, איציק שם טוב (להלן: "איציק") ועם אדם בשם יואב גבאי (להלן: "יואב"), לייבא מהולנד ומהאי קוראסאו סם מסוכן מסוג קוקאין וסם מסוכן מסוג אקסטזי.

           במסגרת הקשר בין השלושה ובמימונם של העורר ויואב, טס איציק ביום 30.4.2007 לאמסטרדם ומשם המשיך לאי קוראסאו לצורך רכישת הסמים וזאת במטרה לייבאם ולמכרם בישראל יחד עם העורר ויואב. העורר אף העניק לאיציק מכשיר טלפון נייד ומימן את חשבון הטלפון.

           מכתב האישום עולה עוד כי במהלך תקופה זו, הציעו העורר ויואב לאנשים שונים לשמש בלדרים ולהעביר סכומי כסף לאיציק ו/או לקבל ממנו את הסמים לצורך ייבואם לישראל. משכשלו ניסיונותיהם של העורר ויואב למציאת בלדרים שיסכימו להעביר את הסמים לארץ, תוכנן כי איציק יחביא את הסמים בגופו לאחר שיבלע אותם.

           בהמשך מפרט כתב האישום הפקדות כספים שבוצעו על ידי העורר ויואב וכן על ידי אחרים ב- western union bank ואשר הועברו משם הועברו לאמסטרדם ולאי קוראסאו. הכסף שהופקד הינו כסף שלוו העורר ויואב וכסף שנצבר כרווחים מהימורים בלתי חוקיים. כספי ההפקדות נועדו לצורך מימון רכישת הסמים ומימון מחייתו של איציק בחו"ל. דרך העברת הכספים שנקבעה נועדה למנוע את החשד לפיה העורר ויואב מלבינים הון, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000.

           כתב האישום מוסיף כי סמוך ליום 14.7.2007, איציק או מי מטעמו שילם לאיש מכס הולנדי כדי שזה ימנע את תפיסת משלוח הסמים שהוטסו מקוראסאו לאמסטרדם.

           ביום 10.8.2007 הנחה יואב את איציק טלפונית, כי במידה וישאל על ידי המשטרה על כספי ההפקדות, עליו להשתמש בסיפור כיסוי, לפיו עיסוקו של יואב הינו הימורים באמצעות האינטרנט וכי כספי ההפקדות הינם תשלום של יואב לאיציק בעבור הרווחים שזה האחרון צבר אצל יואב.

           במהלך התקופה ניסו העורר ויואב לקדם את עסקת הסמים. יואב ניסה לנסוע לחו"ל ולצורך כך ניסה ללא הצלחה, לרכוש דרכון מזויף, כך עשה יואב, בשל קיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ התלוי ועומד נגדו. העורר ויואב ניסו להעביר לאיציק 14,000 דולר באמצעות רב הקהילה היהודית בקוראסאו. כמו כן ביקש יואב מחלפן כספים להעביר עבורו מיליון אירו לאירופה לצורך העסקה. בסופו של דבר עסקת הסמים לא יצאה אל הפועל בשל מותו של איציק ביום 8.11.2007 או בסמוך לכך.

החלטת בית המשפט המחוזי

3.        ביום 13.2.2008 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה צ' סגל) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי העבירה המיוחסת לעורר מקימה חזקת מסוכנות וכי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). בנוסף קבע בית המשפט כי קיים חשש ששחרורו של העורר יוביל להתחמקותו מהליכי שפיטה וכי עובדה זו מקימה עילת מעצר נוספת, על פי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

           אפשרות לחלופת מעצר נדחתה על ידי בית המשפט לאור תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט בעניינו של העורר ובו המלצה לפיה יש להימנע מחלופת מעצר. בהמלצת שירות המבחן נאמר כי העורר הינו "אדם המתנהל בתחום האפור, ומטשטש מניעים והתנהגות בעייתית". על רקע זה העריך שירות המבחן כי "אין בחלופת מעצר, גם עם איזוק אלקטרוני, לאיין מסוכנות להמשך התנהגות פוגעת".

הטענות בערר

           עוד בדיון בערכאה הראשונה היתה הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילת מעצר. בבקשתו מבקש העורר מבית המשפט לבחון בשנית את האפשרות של חלופת המעצר. בא כוחו של העורר מעלה מספר טענות. ראשית, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר אימץ את המלצת שירות המבחן באופן שרירותי, לטענתו, וזאת מבלי לבחון באופן עצמאי האם מתקיימים החריגים הקבועים בהלכה ואשר לפיהם ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר.

           בא כוחו של העורר טוען כי הרקע לביצוע העבירה והנסיבות בהן בוצעה הינם חריגים, ויש בהם כדי להקהות את מסוכנותו הלכאורית של העורר. נטען כי מצבו הכלכלי של העורר התדרדר בשל גירושיו מבת זוגו, פטירתו של אביו, אשר הובילה להטלת האחריות לניהול העסק המשפחתי על העורר, והונאה לה נפל קורבן. העורר לווה סכומי כסף רבים ונקלע לחובות כבדים ולאיומים על חייו. על נסיבות אלה מוסיף העורר את הניסיון לעזור לאיציק, בן דודו, נרקומן בעל עבר פלילי, אשר בשנים האחרונות ניסה לשקם עצמו. על פי הנטען, במהלך שנת 2006 סיפר איציק לעורר כי בכוונתו לפתוח מסעדה בהולנד ולשם כך סייע לו העורר בגיוס כספים. אולם המסעדה לא נפתחה ואיציק הבהיר לעורר כי בכוונתו לייבא סמים לארץ וכי מדובר בכסף "קל" אשר יסייע לו לחסל את חובותיו. במשך תשעה חודשים העביר העורר למנוח כספים אך זה היתל בעורר ורכישת הסם מעולם לא יצאה לפועל. לסיום נטען כי ספק אם היו לעורר כוונות ויכולת לעשות שימוש בסם אם אכן היה מיובא לארץ וכי למעשה לא נעשתה כל פעולה של העברת סם לישראל וכי מדובר בעבירה המצויה ברף החומרה הנמוך ביותר של עבירות ייבוא סם.

           בא כוחו של העורר מציין את נסיבותיו האישיות של העורר לפיהן מדובר באדם שעד ליום מעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי, ללא עבר פלילי למעט עבירה אחת משנת 2000 על חוק התכנון והבניה, אדם שמעולם לא עסק בסחר בסמים, ושעד ליום מעצרו גידל בגפו את שלושת ילדיו הקטינים. כיום הבן הקטן אצל אמו ושתי הבנות נמצאות בהשגחת אמו של המבקש שהיא בת 75. לאור האמור נטען כי למרות שסוג העבירה בה מואשם העורר מקימה עילת מעצר סטטוטורית, ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר בדמות מעצר בית באיזוק אלקטרוני ובפיקוח מלא, כאשר דרכונו מוסיף להיות מופקד בידי המדינה וצו עיכוב היציאה מן הארץ נשאר תלוי ועומד. בנוסף, נטען כי המשיבה לא הצליחה להביא כל ראיה אשר יש בה להראות חשש כלשהו להימלטות העורר מן הארץ. המשיבה, הציגה אמנם אמרה לפיה אם יקרה משהו יברחו הנאשמים מן הארץ, אלא שאמרה זו לא נאמרה מפי העורר כי אם מפי יואב. נטען, כי מצבו המשפחתי של העורר, העסק המשפחתי אשר בבעלותו ועסקיו הנוספים מעידים כי מרכז חייו של העורר בישראל.

           העורר טוען כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו הינו לאקוני, נעדר קוהרנטיות ואינו מעלה נימוקים להמלצה בדבר אי שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, במצב הדברים בו העורר מזהה עצמו כנורמטיבי ויחד עם זאת מודה כי ביצע עבירה, הרי מסקנה של "טשטוש מניעים והתנהגות בעייתית" אינה מצדיקה שלילה מוחלטת של בחינת חלופת מעצר בעניינו של אדם הנעדר עבר פלילי ובטרם הורשע בדין.